איך צפון קוריאה מצליחה להתל באובמה?

ייתכן מאוד שההיסטוריה תוכיח כי צפון קוריאה עשתה לנו, ועודנה עושה, שירות חשוב. מנהיג המשטר בארץ זו, הרודן קים ג'ונג איל, מדגים בימים אלה לארה"ב ולקהיליה הבין לאומית כולה עד כמה מסוכן לשלום העולם, ועד כמה נפיץ הוא המצב שיווצר במזרח התיכון כאשר יבשילו היכולות הגרעיניות והטיליות של איראן.

ניסוי הטילים של פיונגיאנג - העדכונים האחרונים

• גשם של טילים מצפון קוריאה
• ארה"ב: "לא להחרפת המתיחות"
• סין ורוסיה קראו למשא ומתן   
  

מה שלא פחות חשוב, קים ג'ונג איל, ממחיש לקהיליה הבין לאומית עד כמה היא ניצבת חסרת אונים מול פירומן גרעיני שמשחק בטילים כבגפרורים. יש כמה סיבות לחוסר האונים שמגלים ארה"ב והקהילייה הבין לאומית כלפי ההתגרויות המסלימות והולכות של צפון קוריאה: החשובה שבהן היא היעדר הרתעה קונבנציונלית אמינה. עוצמתה הצבאית הקונבנציונאלית של ארה"ב גדולה, מודרנית וקטלנית פי כמה וכמה מכוחה של צפון קוריאה. מי שבוחן את מאזן הכוחות יגיע ללא קושי למסקנה כי אם תפעיל ארה"ב רק חלק מעוצמתה היא תוכל ביחד עם הצבא המודרני והגדול של דרום קוריאה להביס את צבא הצפון ללא קושי. אבל מאזני כוחות לחוד ומציאות לחוד.

שיגור טיל בצפון קוריאה (צילום: AP)

ארה"ב מסובכת היום צבאית בשתי זירות גדולות אחרות, זירת אפגניסטן-פקיסטן והזירה העיראקית. שתי זירות אלה שואבות את מרבית משאביה הצבאיים והכלכליים של ארה"ב. לכן התערבות צבאית אמריקנית בחצי האי הקוריאני מול משטר עיקש שאינו חס על אזרחיו ומול חיילי צבאו שטופי המוח מילדות אינה מעשית. במיוחד בעת משבר כלכלי כמו זה שארה"ב שקועה בו כעת. סיבה שניה היא היכולת הגרעינית המוכחת של צפון קוריאה שעלולה להפוך כל עימות צבאי עם מדינה זו למלחמה גרעינית.

אמנם המדענים הצפון קוריאנים לא הצליחו עדיין, לפי הערכות מודיעין במערב, להתקין ראש נפץ גרעיני בראש קרב של טיל או בפצצה אווירית. אבל בירת דרום קוריאה מרוחקת רק 80 ק"מ מהגבול עם צפון קוריאה. סביר לכן להניח שהצבא הצפון קוריאני יכול להביא מתקן גרעיני פרמיטיבי, או 'פצצה רדיואקטיבית מזהמת' לקרבת הבירה הדרום קוריאנית ולפוצצה שם כשהוא גורם לאסון השמדה המונית. לפי כל הסימנים לא יהסס המשטר הרודני הצפון קוריאני להשתמש ביכולת זו. די ברור שאפילו ההתחייבות האמריקנית להגן על דרום קוריאה ויפן ולהגיב בנשק גרעיני אם צפון קוריאה תפעיל נשק כזה אינה עושה רושם על המשטר בפיונגיאנג.

סיבה שלישית לחוסר האונים המערבי הוא ארסנל של מאות, אולי אלפי, טילי הקרקע-קרקע שיש בידי צפון קוריאה, המאיים על כל מרכזי האוכלוסין של דרום קוריאה. גם אם צפון קוריאה תירתע משימוש ביכולותיה הגרעיניות, יכולים טילים אלה שיומטרו על הדרום באלפיהם לגרום להרס וקטל ניכרים. לדרום קוריאה וגם לכוח המגן האמריקני המוצב בדרום קוריאה אין מערך אמין וצפוף דיו ליירוט טילים אלה. הכוחות האמריקניים מפעילים אמנם כמה סוללות טילי 'פטריוט' מדגמים חדישים (פאק-3) שאמורים ליירט מטוסים וגם טילים. הניסיון מהמלחמות בעירק מוכיח שטילים אלה אינם מהווים תשובה למטחים צפופים של טילים בליסטיים ולרקטות כבדות וארוכות טווח. רק לפני שנתיים החלה דרום קוריאה להתעניין ברכש מתקני התרעה וטילים ליירוט טילים ויעברו שנים עד שמערך זה יתחיל להיות מבצעי.

לדרום קוריאה יש אמנם כמה מאות מטוסי קרב ותקיפה חדישים ביותר מדגמי אפ-15 ואפ-16 שבאמצעותם תוכל לנסות, יחד עם מפציצים אמריקניים כבדים (בי-52 ובי 1 ו-2) לפגוע במתקני שיגור הטילים והכור הגרעיני בצפון קוריאה. אבל צפון קוריאה התכוננה היטב לאיום זה ולמעשה כל המתקנים הצבאיים החשובים שלה חפורים עמוק במנהרות מתחת לשכבות רבות של סלע קשה.

סיבה רביעית היא חוסר הרגישות היחסי של המשטר בצפון קוריאה לסבל תושביו. נכונותה של ההנהגה הצפון קוריאנית להעמיד את תושביה במצב של מצוקה ואפילו רעב עושה את הסנקציות הכלכליות על צפון קוריאה למכשיר בלתי יעיל, בעיקר לנוכח מיאונן של סין ורוסיה לשתף פעולה עם המערב בעניין זה. סין, הספקית העיקרית של דלק, מזון וסחורות לצפון קוריאה, חוששת ממאות אלפי פליטים צפון קוריאנים שיציפו אותה אם יהיה רעב ולכן גם היא מסתפקת בגינויים למשטר אך אינה מפעילה כנגדו את מנופי הלחץ היעילים שבידה.

"עלה תאנה מילולי"

מארבע סיבות אלה אין כעת לממשל אובמה דרך אפקטיבית לטפל בהתגרויות של צפון קוריאה ולעצור את התחמשותה בטילים ובנשק גרעיני. האזהרות החלולות והזהירות במכוון שמשמיעים הבית הלבן והקהיליה הבינלאומית לכתובתה של צפון קוריאה הן לא יותר מעלה תאנה מילולי שאינו עושה רושם על קים ג'ונג איל.

הדי העימות במזרח הרחוק משפיעים גם על מה שקורה במזרח הקרוב. במה שנוגע לאיראן - עדיין לא מאוחר להפעיל לחץ עולמי. איראן רגישה הרבה יותר מצפון קוריאה לסנקציות כלכליות. אם ייכשל הדיאלוג האמריקני עם איראן, או שבכלל לא יתחיל עקב המהומות, יש למערב אופציה אפילו בלי סין ורוסיה להביא להרס כלכלי של כלכלת איראן באופן שיאיים שם על שרידות המשטר. איום שאפילו האייטוללות האולטרה-שמרניים המחזיקים ביד ברזל בשלטון מודעים לו ופוחדים מפניו.

וזה לא הכל. יציאת הכוחות האמריקניים מעירק בעוד כשנתיים, מה שירחיק את החיילים האמריקניים מטווח הטילים והפיגועים האיראניים, עשויה להביא את ארה"ב לשקול מחדש גם את האופציה הצבאית בהקשר האיראני. ומה שלא פחות חשוב, ישראל וארה"ב מפתחות כעת בקצב מוגבר מערכות רב שכבתיות ליירוט טילים. השלמת פיתוח מערכות אלה והצבתן המבצעית בכמויות ובצפיפות ראויים יהוו גורם מרתיע כלפי המשטר בטהרן לא פחות מהאופציות ההתקפיות. מערכות אלה גם ישמשו יחד עם יכולותיו של חיל האוויר הישראלי גורם מרתיע רב עוצמה גם כלפי בעלות בריתה של אירן: סוריה, חיזבאללה וחמאס וארסנל הטילים והרקטות העצום שבידם.

אם רק יסיקו במערב את המסקנות המתבקשות מחוסר האונים שנקלעו אליו עכשיו מול צפון קוריאה, יש סיכוי טוב שהאיום האיראני יסוכל או לפחות יצומצם לממדים נסבלים.