זהירות, נוער בחופשה

"הבן שלי מסתובב בחוץ כל הלילה וישן כל היום", "הילדה שלי כל היום מול המחשב", "כל היום הוא מדבר עם חברים בפייסבוק", "היא פשוט יושבת על היום ובוהה בטלוויזיה", "אני חוזרת בארבע מהעבודה והוא עדיין ישן במיטה".

אז אחרי שהקטנים סודרו בקייטנה לאילוף חגבים או לציור על אסלות, חילקנו טוב טוב את הימים שנותרו מהחופש הגדול בין 'אמא שלי', 'אמא שלך', אני, אתה והדוד שהתנדב להציל את הקריירה - התפננו להמשיך בחיים. דקה לשלוות הנפש היחסית לתקופה, נזכרנו. המתבגר שלנו, מה איתו? על קייטנות אין מה לדבר וכל ניסיון לשאלה מכוונת על התוכניות יתקל בקיר קשיח. 'די, אמא. אני רוצה לנוח', הוא ינהם ויתגלגל לצד השני של המיטה.

האם עלינו להניח למתבגר להתגלגל במיטה מצד לצד או שישנה דרך לחלץ אותם מהמשולש הנצחי של החופש: מיטה-מחשב-טלוויזיה? שלמה גור, פסיכולוג חינוכי וקליני וסגן מנהלת השירות הפסיכולוגי החינוכי בכפר סבא, עוזר לנו להתלבט.

 שכחנו שגם אנחנו היינו כאלה פעם. צילום: index open

כמה אפשר לשבת על הספסל?

"באופן מוצהר, המתבגרים רוצים חופש מוחלט", אומר גור. "היות והם בתהליך של היפרדות מההורים, הם רוצים שהמבוגרים לא יהיו מעורבים מדי בחיים שלהם. מצד שני, במקום לא מודע או מודע באופן חלקי, הם עדיין זקוקים למבוגרים וצריכים שהמבוגרים ישמרו עבורם על איזשהו תחום של גבולות ושל מבנה שמולו יוכלו להתנגח מדי פעם. המשחק פה הוא בעצם המרווח שאנחנו כהורים מייצרים להתנגחות ועד כמה אנחנו מגמישים את הגבולות תוך כדי המשא ומתן עימם. כך באופן כללי וכך כמובן גם בנוגע לחופש הגדול".

"המתבגרים מרגישים שהם מאוד רוצים את החופש. הם חיכו לו הרבה זמן ועכשיו הם רוצים לעשות 'מה בראש שלי'. זהו חלק מהפנטזיות של 'עכשיו נכבוש את העולם'. מתבגר רוצה לקום בחופש מתי שבא לו, ללכת לאן שהוא רוצה, להתבטל ולא להיות בשום מסגרת מחייבת. מתבגר נורמטיבי שחברת בני גילו חשובה לו, ייפגש איתם בלילות והם יסתובבו שעות. לנו כמבוגרים, זה נראה לא הגיוני. כמה זמן אפשר לשבת על השדרה בספסל, לדבר בקולי קולות ולהיות באפס מעשה? מבחינתם, זה הכי מעניין בעולם.

"באופן מפתיע, חלק מההורים לא זוכרים את עצמם בגיל הזה. כשמשוחחים איתם הם תמיד אומרים 'בדור שלנו הכל היה יותר ברור'. זה נשמע כאילו כל המתבגרים היו פעם 'חננות', שיתפו פעולה עם ההורים, לא הסתובבו ולא עישנו. התהליך בו אנחנו כהורים מוחקים חלק מהדברים שעברו עלינו כמתבגרים הוא טבעי, אבל כדאי להיות מודעים אליו". 

מהי ההתייחסות של ההורים למתבגרים בחופש הגדול?

"חלקם עסוקים מאוד בחיים שלהם, בקריירה וכו' ואז בא החופש הגדול ואין אפילו את מעט המסגרת שקוראים לה בית ספר. ההורים כל כך רגילים לסמוך על המסגרות, שהם כבר לא יודעים מה לעשות. הם בדרך כלל יניחו למתבגר לעשות כרצונו. לחלקם קשה לסמוך על הילדים שיקבלו את מרותם והם בתחושה שיש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים ופיתויים אינסופיים.

"רוב ההורים חווים כיום תחושה כללית של התפרקות כי הילדים חשופים לדברים שאנחנו לא היינו חשופים אליהם. הסכנות המיידיות של יצירת קשרים מהירים דרך מדיות אפשריות גורמות להיחלשות השליטה והמעקב של ההורים על מה שקורה. הם ירצו להיות כל הזמן בשליטה ובבקרה ובחופש הגדול, כשהפער בין רצון הילדים בחופש לבין רצון ההורים בשליטה יתעצם, הם עלולים ללחוץ באופן כזה שהילדים יקיימו מערכת שקרית.

"הקבוצה השלישית היא ההתנהגות המומלצת והיא של הורים היודעים קצת להיות עם וקצת להרפות, הורים שיודעים ליצור סוג של איזון. הם סומכים על הילד שגידלו ומרגישים שהם מכירים אותו, אבל גם יודעים לייעץ לו בהצעת פעילויות ובעזרה ביצירת מסגרות קטנות של פעילות. הם ישאלו ויתעניינו מה הוא עושה פה ומה עשה שם".

זמן איכות - למרות הכול

על איזו הכוונה אתה ממליץ?

"ראשית, חשוב לי מאוד לא להיתפס כנוקשה בעצות. צריך להשאיר הרבה חופש לרצון של המתבגרים ולהתאמה להתנהלות המשפחה. ישנם אנשי מקצוע שיגידו שהמתבגרים צריכים לשמור על מסגרת מאוד ברורה כל הקיץ. אני חושב שחייבים חופש.

"מותר למתבגר ללכת לישון יותר מאוחר ולישון עד שעה מאוחרת אם הוא לא עובד או מחויב לאיזושהי מסגרת, אבל צריך להגדיר דרישות גם אם הן מינימאליות. למשל, להגדיר עזרה בבית שהיא שונה מהעזרה השוטפת אם קיימת. להגיד אתה יכול ללכת לישון מתי שאתה רוצה, אבל פעם-פעמיים בשבוע אנחנו רוצים לאכול ארוחה משותפת. וכאן נכנס המשא ומתן שאולי הילד ירצה לעשות.

"הורים רבים מוותרים לגמרי על פעילויות משותפות עם המתבגר לאחר שהם חווים דחייה. הם יעשו משהו זוגי, אבל לא בהכרח יעשו משהו משפחתי. זהו בדיוק תפקידנו כהורים, להגיד 'למרות שאתה לא מתלהב, נשתדל ליהנות ביחד. זה חשוב לנו ובבית שלנו עושים דברים גם ביחד'. חשוב לדאוג לערבים משפחתיים ולבילויים משותפים בכלל וכמובן שגם בתקופה זו.

"כדאי להגדיר בתחילת החופש תוכנית כללית, למשל חופש מלא של שבועיים, עבודה שלושה שבועות, ואחר כך שוב חופש שבמסגרתו מבקשים שהמתבגר יהיה אחראי על נושא מסוים בבית. חלק גדול מההורים אומרים 'הילד הגיע לגיל הזה ואני מרים ידיים', או חושבים שהמתבגר כבר יכול להסתדר לבד ולא צריך את עזרתם בתכנון. גם אם זה מה שהמתבגרים משדרים זה לא תמיד נכון".

תעיר אותי כשאתה חוזר

ומה עם שעות השינה?

"לשעות השינה אין בעיני חשיבות גדולה, אלא אם קיימת מחויבות כלשהי. המתבגרים זקוקים לחופש הזה, לתחושה שהם מבלים עם החברים ומרגישים חופשיים. אפשר להגיד 'כשאתה מגיע הביתה תעיר אותי לרגע' וכך הילד יודע שיש מי שאיכפת לו ממנו ומי ששומר על גבולות מסוימים. כשאנחנו לא הגבלנו את שעות החזרה של ילדינו בחופש ובימי שישי אחד מהם אמר 'בכלל איכפת לכם ממני? לכולם אומרים לחזור עד 24:00 או 1:00 ולכם בכלל לא איכפת'.

 כמה אפשר לישון? צילום: ויז'ואל/פוטוס

כמה המלצות

• תנו להם הרגשה של חופש. הם נחים וממלאים מצברים.
• מה שנראה לכם לעיתים כבטלה הוא עבורם בילוי חברתי חשוב.
• זמן מה לאחר תחילת החופש ניתן לבנות ביחד תוכנית כללית. להגיד 'בוא נחשוב ביחד. מה אתה רוצה לעשות בחופש?'
• שבצו בתכנון הכללי חופשה משפחתית.
• נסו ליצור מדי פעם אחר הצהריים בילוי משפחתי משותף.
• עזרו במידת הצורך למתבגר הצעיר להגשים את תוכניותיו – לארגן הסעות משותפות לים, סרט וכו'.
• מתחת לגיל עבודה (14) נסו להציע אפשרויות לפעילות בהתנדבות: קייטנות פרטיות, וטרינר וכו'. מקומות שיתנו מסגרת פעילות המתאימה לגיל הילד ויאפשרו לו 'לטעום' מעולם העבודה שבפתח.
• בגיל העבודה כדאי לעודד לעבודה כלשהי גם אם היא חלקית. אם המתבגר לא אוסף כוחות לקדם את הנושא בעצמו, ניתן לעזור לו, בהסכמתו כמובן.
  

כמה עצות ספורטיביות

רגע לפני שהמתבגרים שלכם הופכים ל"בטטות כורסה", הנה כמה עצות ששולח להם מאמן הספורט יובל קפיטולניק, מנכ"ל "דינמיקל":

• קבעו שלאחר כל שעה של ישיבה מול המחשב או הטלוויזיה מבצעים הפסקה פעילה (כפיפות בטן, קפיצה בחבל, ריצה, ירידה ועליה במדרגות) - המזכה את המתבגר בשעה נוספת.
  

• עודדו את הילדים להגביר את הפעילות המצטברת במהלך היום: מדרגות במקום מעלית, הליכה לחברים ובילויים ברגל, במקום בהסעה.
  

• התקינו בקרבת הבית מתקנים לפעילות – כדורסל, שערי כדורגל קטנים והוו דוגמא אישית. ילדים מחקים את הוריהם.
  

• עודדו את הילדים להירשם לאירועים וסדנאות קיץ המשלבים ספורט. כגון: מסיבות ריקודים בחוף הים, אירועי בריכה הכוללים משחקי ספורט במים, סדנאות טניס, כדורסל או כדורגל. הכול כמובן בהתאם לנטייה האישית של הילד.
  

• שלבו בבילויים המשפחתיים פעילות גופנית, למשל בפארקים או ב"ספורטקים" למיניהם, בהם נמצאים מתקני כושר ומשחק פעילים: מגרשי כדורסל, סולמות וכו'.
  

• צאו לפעילות משותפת באוויר הפתוח וארגנו משחקי כדור קבוצתיים ברמה המשפחתית או אפילו ברמת החברים של הילד.
  

• הכירו את הארץ דרך הרגליים. ישנם מגוון אתרים המציעים מסלולי הליכה המותאמים למשפחות. שקלו רכישת אופניים לכל בני המשפחה.
  

• בעת הבילוי המשפחתי בים או בבריכה נסו לשלב פעילויות נוספות כגון ריצה על החוף, משחק כדורעף, מטקות וכו'. גם הרחצה במים לאחר הפעילות תהיה מהנה יותר.
  

לסיכום, הורים יקרים, אתם עדיין לא בפנסייה. גם אם מידת נעליו גדולה משלכם, קולו עבה ורועם והוא מסתכל עליכם מלמעלה למטה, מתחת למעטה הבוגר והמתעתע הזה, מסתתר חצי ילד-חצי מבוגר שגם אם לא יודה בכך, יכול ליהנות ולהיתרם מעזרה קטנה פה ושם. ההכוונה שלכם למעשים, טובה ויעילה מכל אמירה והצהרה.