איך הולך גבר?

גלעד כהנא הסתובב בתל אביב וכתב שירים. עכשיו, כשכולם יוצאים באלבומו החדש "The Walking Man", תימורה לסינגר ממליצה לראש הממשלה להאזין לו בקשב רב

כשרוב היוצרים מחטטים בתוכם כי פנימיותם היא תזונתם, גלעד כהנא יוצא החוצה, אל הרחוב. הוא מביט באנשים תוך כדי שוטטות, אבל לא שומט אותם במהלך הליכתו, אלא בונה להם מגורים בבתים של שירים. מהבתים האלה מורכב "The Walking Man" – אלבום הסולו הרביעי שלו.

כהנא. קודר גם כשהוא עליז (צילום: רונן ללנה)

העלילות מתרחשות בתל אביב אבל המילים באנגלית, שמיטיבה לאפיין את תלישותן, הפרטית ועם זאת האוניברסלית: זקן סיעודי שרב עם הפיליפינית שלו, מאבטח שמפוטר במהלך השיר, אישה בדרך למעבדת השינה. היצירתיות הגדושה של כהנא מתבטאת ברגישות שבה יצר את דמויותיו. גם כשהוא מדווח עליהן כעיתונאי וגם כשמתאר אותן כמשורר, הנימה שלו תמיד אמפתית, ולכן מרגשת.

"כשצלילים יוצרים דמויות, תווים הם מדרגות נעות", שר כהנא ב"כנרת" של להקתו "ג'ירפות". הפעם זה להיפך. הדמויות יצרו את הצלילים, כל צליל מותאם לדמות, וכולן נשענות על רוק בסיסי: נוקשה או שָלֵו, מהורהר או קצבי, קודר גם כשהוא עליז.

כך, למשל, בשיר הפותח "Security Man", כשכהנא חוזר על המילה "שמח" שלוש פעמים רצופות בעצב שקשה לשאת. הניגודים הסגנוניים מתעצמים בנימה ההימנונית והאפית שהוא מוסיף ברגעים כמו הפזמון של "שניצל" ההומלס, שמנגיד את עליבותו החלושה למעצמה האמריקנית ש"תדפוק את אחמדיניג'אן". האישי, הפוליטי והחברתי מתערבבים זה בזה. הגעגועים לאב המת לצד תיאורי הדור שלו, שרקד בשדרות רוטשילד כשהכריזו על המדינה. עוד ריקוד מופיע בשיר "Dancing", והפעם העליזות המוזיקלית המשוחררת מותנית באלכוהול, שבסופו של דבר מקשה בשכרותו על גיבור השיר.

מונו מונו מונוטוניה

מי שמקל על כהנא להוליך את הדמויות שבשירים היא נבחרת הנגנים עם חטיבת גיטרות דומיננטית שכוללת בין השאר את גבע אלון, עמית ארז, רם אוריון וימי ויסלר, וגם נוכחות מרשימה לתופים, מיתרים, כלי נשיפה וקולות הליווי של קרני פוסטל, קרולינה ונועם ענבר.

כהנא, שהוא גם המפיק והמעבד של האלבום, מצליח להעניק להם ביטוי

הולם תוך כדי שמבליט את השחקן הראשי – קולו. לעיתים הוא נשמע דרמטי או אירוני ולפעמים אפילו מחבל בלחניו היפים כששר אותם במונוטוניות מכוונת. לפעמים ההליכה-שירה שלו נשמעת מקוטעת ונעצרת לרגע לפני שממשיכה. לא קל להסתובב במחוזות שבהם בחר למקם הפעם את שיריו, חלקם באזורי הדמדומים שבין החיים והמוות ועל רקע האפוקליפטיות שב"תל אביב הבוערת".

כשם שכהנא יצר את "The Walking Man" מתוך התבוננות, כך מומלץ להקשיב לו בתשומת לב חקרנית. כל האזנה חושפת פתחים נוספים – לרוחב ולעומק. זהו אלבום חובה לראש הממשלה, שראוי לו להתוודע למילים כמו: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מאבטח... אבל מה הוא יעשה עכשיו?" לכל השאר זהו אלבום זכות.