שלמה גולדווסר: "כולם קרובים במועדון השכול"

שלוש שנים הם כבר חיים ללא הבנים, ממשיכים הלאה אבל לא מפסיקים להיזכר בכאב. הערב (יום ד') יתקיים בהר הרצל בירושלים טקס האזכרה הממלכתי לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה, אך עוד לפניו עלו כמה משפחות שכולות להשקיף צפונה מהר אדיר שבגליל העליון ולערוך את "מסע החיים" לזכר הנופלים. ביניהם היה גם שלמה גולדווסר, אביו של אהוד, שבשנה החולפת הפך לאב שכול.

"בשנה הראשונה פגשנו את המשפחות בנקודה 105, מקום החטיפה. ההבדל ביננו לבינם היה אז התקווה שהיתה לראות את הבנים שבים הביתה, דבר שנגוז בשנה שעברה עת הצטרפנו למועדון השכול", אמר גולדווסר, שבנו נהרג יחד עם אלדד רגב ביום בו פרצה המלחמה.

"זה מועדון אקסקלוסיבי שאף אחד לא רוצה להיות חבר בו, אבל כל החברים בו חשים קרבה. שואלים אותי אם חזרתי לשגרה - גם המשפחה שלי וגם משפחתה של קרנית, עברנו תקופה לא פשוטה.

 ידענו כי ברגע שיוסר הספק לגבי גורלו של אודי כולנו נחזור לשגרה ונמשיך את חיינו כשאודי מלווה אותנו כל העת", הוא הוסיף.

כ-70 משפחות - הורים, נשים, אחים וילדים - הגיעו להר אדיר ממנו נשקפים מרבית הכפרים הלבנונים בהם נפלו הלוחמים. דוד היינהורן, אביו של יהונתן שנפל בקרב בעיטא א-שעב, סיפר: "זו השנה השלישית בה נערך המסע, אך הפעם בסיוע רשות הטבע והגנים, צה"ל ופיקוד הצפון התאספנו באחד ממקומות הטבע הקסומים שמשלב היטב את הזיכרון ואת חבל הארץ שעברו נלחמו ונפלו הבנים".

"הכאב יותר אנושי כשזה ביחד"

קבוצת ההורים מתכננת להקים בהר אדיר מצפור שינציח את כל 121 החיילים שנהרגו במלחמה. "הכאב נהייה יותר אנושי כשזה ביחד", אמרה ל-ynet אריאלה גולדמן, אמא של השריונר רס"ל נועם גולדמן (26) שנפל בקרב בעיטא א-שעב.

המצפור, אמר היינהורן, אמור לכלול אנדרטה עם שמות הנופלים, והסברים על כל הקרבות. לדברי האם השכולה גולדמן, "במדינה הזאת מחכים כל הזמן שהשכול יהיה קטן. ברגע שחייל נהרג עושים לו תהליך הפרטה כזה - בהתחלה נורא אוהבים את המשפחה והכאב הוא לאומי, אבל אחר כך כל אחד נשאר עם השכול הפרטי שלו. בהנצחה כזו אנו מקווים ליצור אחדות, זיכרון קולקטיבי של כל המשפחות, ולא אינדיבידואלי".

לגולדמן יש גם ביקורת על יישום המסקנות מהמלחמה: "הסיפור של דו"ח וינוגרד הוא סיפור עצוב של דו"ח שעקרו לו את השיניים תוך כדי ההליך. הוא הפך לסוג של ספר היסטוריה ולא כלי משפטי, חברי הוועדה אומרים זאת באופן גלוי".

בטקס בהר אדיר השתפו אלוף פיקוד צפון, גדי אייזנקוט, קצינים בכירים של הפיקוד, של האוגדות והחטיבות בגבול. בקרב המשפחות הביעו תקווה כי הקמת המצפור תושלם במהלך השנה או השנתיים הקרובות, כחלק מחיזוק זיכרונם של הנופלים.

הגורל של אסתר נקשר באדמת לבנון

כששואלים את אסתר בן-יהודה לשלומה, היא בדרך כלל מתעלמת: "אני מאוד כואבת. בדרך כלל פשוט לא עונה על השאלה, עוברת הלאה". בנה, סרן אליאל בן-יהודה (24), קצין סיור במילואים, נהרג אף הוא באזור הכפר עיטא א-שעב.

"אני מאוד נרגשת לקראת הטקס", אמרה ל-ynet בעצב. "עוד לא הייתי בהר אדיר אבל הנסיעות לשם מזכירות לי את הנסיעות לאליאל לקיבוץ משגב-עם, שם הוא שירת בשירות הסדיר. כל שבת שהוא לא היה בא הביתה היינו באים אליו, והוא היה לוקח אותנו לתצפית באזור, מורה דרך. איך שגלגל מסתובב - זו התצפית הראשונה שאראה בלי מורה הדרך הפרטי. עכשיו אני צריכה לצפות במקום בו הוא נהרג".

אסתר סיפרה על הקשר המיוחד והמצמרר בין בנה לאחיה

- שכלל לא זכו לראות זה את זה. "היום שבו קמנו מהשבעה על אחי שנהרג במלחמת לבנון הראשונה בקרב בבופור, יוסי אליאל, הוא היום בו נולד אליאל ולכן גם קיבל את שמו.

"הגורל שלי נקשר באדמת לבנון. מעולם לא חשבתי שלאחי ולבני יכול להיות גורל דומה. הרגשתי מחויבת לכך שאליאל ישרת בסיירת גולני כמו אחי, חשבתי שהוא צריך להמשיך אותו אבל מן הסתם לא במובן הזה. שניהם נהרגו על אדמה זרה בלבנון - אחד במזרח אחד במערב, אחד בתחילת המלחמה אחד בסוף המלחמה - אבל שניהם נהרגו מפגיעה ישירה של טיל ושניהם נהרגו באופן מיידי. שניהם השאירו חברות שעמדו לשאת אותן ככל הנראה לנשים. יכול להיות יותר עצוב מזה?"