לא קם שופט כמשה דרורי
השופט שעורר סערה זכה להערכה בכל מקום אשר פנה. כתביו ופסקיו צוטטו ללא הרף. אז למה יצא הקצף על האיש?
החלטתו של השופט משה דרורי, שלא להרשיע צעיר ללא עבר פלילי בראשית דרכו בחיים, התבססה בראש ובראשונה על המלצתו של שירות המבחן. החלטות כאלה ניתנות לעשרות בכל בתי המשפט כמעט מדי יום, ואיש לא רואה בהן פסול. גם העובדה שהנפגעת פוצתה בסכום של 10,000 שקל בהחלטתו של השופט דרורי נעלמה באורח פלא מדברי המקטרגים.
הליך ה"גישור" שקיים השופט באולמו בין המתלוננת לבין הנאשם בוודאי היה צריך לזכות לשבחים מכל עבר - ולא לשורה של גינויים מתחסדים. כוונתו של דרורי הייתה טובה, וניכר היה מתוך ניסוח הדברים שהוא מבקש להראות שהכל שווים בפניו. באחת: השופט משה דרורי לא חטא במאומה.
הוא אינו זקוק להגנתי. הוא איש חכם ורגיש ופסקי הדין שלו זכו להתייחסויות מאוד מחמיאות. למשל, במאמר שפרסם פרופ' אברהם סהר, עורך הביטאון היוקרתי "רפואה ומשפט", ההתייחסות לפסק דין שכתב השופט דרורי פשוט מעוררת השתאות. התייחסות לפסק הדין שבעין הסערה הציבורית נמצאת גם בעבודה סמינריונית של שתי עורכות דין באוניברסיטת בר אילן, שעסקו ב"התנצלות בגישור", במסגרת קורס בתורת המשפט הטיפולית.
דרורי פרסם לא מעט מאמרים וספרי משפט, ופסקי הדין שלו, הגם שלעתים הם ארוכים וקצת מייגעים לקריאה, זוכים להערכה רבה בקרב הקהילייה המשפטית. לא אחת אף נתנו בבית המשפט העליון הפנייה לספריו או למאמריו.
אז למה בכל זאת יצא הקצף על האיש העדין הזה, המתחשב, שנושא זכויות יסוד של היחיד כה קרוב לליבו, הפונה באדיבות אין-קץ לבאים בפתח אולמו? כלום די בכך ששלושה אנשי ימין, שאחד מהם פרש בינתיים מהמלצתו מאימת התקשורת בוועדה לבחירת שופטים המליצו עליו לכהונה בבית המשפט העליון, כדי שגל של הכפשות לא-מבוססות יטביע את מועמדותו? האם רק למגזר אחד בחברה הישראלית יש זכות להמליץ על מועמדים לפרסים או לתפקידים? האם לא הגיעה השעה שמישהו יזעזע סוף-סוף את שליטתה של האליטה-בשם-עצמה שעוסקת כל הזמן ברדידותה ובמאבקיה הפנימיים וברצונה לשלוט במוקדי הכוח חרף נסיגתה הדרמטית בקלפיות?
עוצמת ה"עליהום" על השופט דרורי צריכה לעורר בכל אחד מחשבות נוגות ביותר. הפכנו לחברה רדודת-רוח, לא יפה, שלא מכבדת את הטובים בבניה, כעוסה ולא נעימה. השנאה לאחר הפכה כמעט לטבע שני בחלקים שונים של הציבור – בעיקר אצל אלה שלא יכולים להשלים עם המהפכים התרבותיים שמלווים את חיינו בכל תחום ותחום.
שמעתי למשל לא אחת טרוניות על כך שיש יותר מדי דתיים בקורסי הקצינים בצה"ל. בקרוב מאוד כנראה תעלה מחאה על שבבית המשפט העליון יש יותר מדי חובשי-כיפות ושאסור למי שמתגורר מעבר לקו הירוק הקדוש לשאת במשרה ציבורית כלשהי.
אינני יודע כיצד יכריע בית המשפט העליון בערעור שהגישה פרקליטות המדינה, מהלך לא-לגמרי נאות, לטעמי, שייתכן שהוא אף ניזון משיקולים זרים, אבל בדבר אחד אני בטוח: לבית המשפט העליון לא ייבחר בסבב הזה שופט ראוי יותר מכל בחינה שהיא, מן השופט משה דרורי.
ד"ר חיים משגב מרצה למשפט במכללה האקדמית נתניה
לפנייה לכתב/ת 
