תאונת האוטובוס: באיזו מהירות נסע הנהג?
כתב האישום שהוגש הבוקר (ג') כנגד נהג אוטובוס התיירים שהתהפך בכניסה לאילת, אינו עולה בקנה אחד עם מסקנות ועדת החקירה שמינה שר התחבורה דאז, שאול מופז. בדיקת ynet מעלה שאלות קשות
כתב האישום נגד נהג "אוטובוס התיירים": בדיקת ynet מגלה פערים מהותיים בין טענות המשטרה ומסקנות ועדת בדיקה שחקרה את התאונה. משטרת ישראל הגישה היום (ג') את כתב האישום נגד אדוארד גלפונד - הנהג בתאונת "אוטובוס התיירים" שאירעה ליד אילת בדצמבר 2008. ההחלטה להעמידו לדין התקבלה כבר בינואר, לאחר הגשת מסקנותיו של צוות חקירה מיוחד שהקימה המשטרה, שקבע כי גלפונד הוא האשם הבלעדי בתאונה.
על מידת האחריות של גלפונד אין עוררין: החלטתו לבצע עקיפה הייתה בסופו של דבר הגורם העיקרי לתאונה. אלא שבדיקה שערך ynet מעלה כי כתב האישום שהגישה המשטרה סותר בחלקו את מסקנות ועדת הבדיקה המקצועית שהקים שר התחבורה דאז, שאול מופז, לאחר התאונה. בין כתב האישום למסקנות הועדה התגלו פערים משמעותיים בכל הנוגע למהירות הנסיעה של האוטובוס, סימון ותמרור הכביש, ומידת מעורבותו של נהג האוטובוס שנעקף על-ידי גלפונד.
ועדת הבדיקה קבעה במסקנותיה: המהירות שנקבעה במקום התאונה אינה סבירה (צילום: AP)
ההבדל שעושים 20 קמ"ש
המשטרה טוענת כי נהג האוטובוס הגיע למהירות של 98 קמ"ש לפני העיקול הקטלני בכביש - 18 קמ"ש מעל המותר על-פי חוק במקום. אלא שבמסקנות שפרסמה הוועדה המקצועית לחקירת התאונה, מצוין במפורש כי מהירות האוטובוס בסוף הישורת הייתה 78 קמ"ש בלבד - שני קמ"ש מתחת למהירות המותרת במקום. זאת ללא קשר לעובדה כי יתכן שמדובר במהירות גבוהה ביחס לתנאי הכביש בזמן התאונה.בנוסף, המשטרה טוענת כי בצדי הכביש, ובכיוון הנסיעה של הנאשם, "מוצבים תמרורים רבים המתריעים מפני הסכנות הנובעות ממאפייניו של הכביש, ומורים לנהגים להאט את נסיעתם". אלא ששוב, מסקנות ועדת הבדיקה שונות מהותית, וסותרות למעשה את טענות המשטרה. "(יש) נטייה למהירות גבוהה במורד, (ו)אין הגבלת מהירות מיוחדת באתר", נכתב במסקנות הוועדה. לקביעה זו מוסיפים חברי הוועדה הערה בדבר "היעדר אזהרה לנהג לגבי מהירותו בקטע - אי הצבת תמרור ב-20 (תמרור המגביל את מהירות הנסיעה)".
במלים פשוטות: לא רק שאין במקום "תמרורים רבים" כפי שטוענת המשטרה בכתב האישום, אלא שחסרים בכביש תמרורים המגבילים את מהירות הנסיעה. יתרה מכך, ועדת הבדיקה גם מצאה כי המהירות הסבירה בקטע הכביש היא 60 קמ"ש בלבד - 20 קמ"ש מתחת למהירות המותרת על-פי חוק. המשמעות היא ביקורת ברורה על משרד התחבורה והחברה הלאומית לדרכים (מע"צ החדשה), האחראים על סימון הכביש וקביעת המהירות המותרת בו.
ולאן נעלם נהג האוטובוס השני?
גם המשטרה וגם ועדת הבדיקה, קבעו כי התאונה התרחשה כאשר גלפונד ניסה לעקוף אוטובוס אחר, בו נהג רמי וזנה. על-פי דברים שאמר וזנה ל-ynet לאחר התאונה, האוטובוס בו נהג גלפונד "איך שהגיע פס לא רצוף, הוא יצא לעקוף אותי... (הוא) עקף אותי והתהפך". גם בכתב האישום, מציינים במשטרה כי "בהתקרבו (של האוטובוס) לעקומה ימינה, לא האט הנאשם את מהירות נסיעתו ותחת זאת המשיך בניסיון העקיפה". כלומר, התאונה הטרגית אירעה בעיצומו של ניסיון העקיפה.לאור זאת, מן הראוי לשאול מה היה חלקו של הנהג הנעקף בתאונה - האם יתכן כי מנע מגלפונד מלסיים את העקיפה, תוצאה של ריב שהחל ביניהם מוקדם יותר? שר התחבורה דאז, שאול מופז - בהסתמכו על פרטים שהועברו לו מאגף התנועה - הצהיר מיד לאחר התאונה, כי "התאונה היא תוצאה של בריונות של נהגים. שני נהגי האוטובוסים התווכחו ביניהם... הוויכוח המשיך בניסיונות עקיפה, וכתוצאה מניסיון עקיפה בעקומה חדה, איבד הנהג את השליטה". אלא שלוויכוח בין הנהגים אין כל זכר בכתב האישום נגד גלפונד, וכנגד הנהג השני כלל לא המליצה המשטרה להגיש כתב אישום.
דווקא במסקנות ועדת הבדיקה יש התייחסות לעניין הוויכוח בין הנהגים, והיא מעלה ספקות נוספים באשר למסקנות המשטרה. "לא התקבל כל מידע על הנהג השני (רמי וזנה). בתחקיר תאונה יש צורך לקבל מידע על כל הנהגים המעורבים... יתכן כי מדובר בנהיגה תוקפנית, אך לא ניתן לקבוע בוודאות לאור המידע הקיים. רצוי היה לבדוק את נטיית שני הנהגים לנהיגה תוקפנית".
הנהג הוא האשם תמיד?
מטבע הדברים, כתב האישום נגד גלפונד מתייחס אך ורק לאשמתו שלו - וכאמור, אין להמעיט מחומרת מעשיו, ותוצאותיהם הטרגיות. אלא שקשה שלא לתהות מדוע בוחרת משטרת ישראל להעמיד לדין רק את גלפונד - האם הוא ורק הוא אחראי לתאונה? האם יתכן כי לתוצאות הטרגיות תרמו לכאורה מחדלים של גופים אחרים - למשל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, החברה הלאומית לדרכים ומשטרת ישראל עצמה?
מומחי תחבורה מצביעים על שני גורמים שתרמו במישרין לתוצאות החמורות של התאונה: אף אחד מנוסעי האוטובוס לא חגר את חגורת הבטיחות, ובמקום התאונה הותקן מעקה בטיחות שאינו עומד בתקני הבטיחות המודרניים. כך קבעה ועדת הבדיקה בעניין המעקה: "המעקה הקיים לא מנע את התהפכות האוטובוס... (יש) להתקין מעקה בטיחות בעל סיווג גבוה יותר במקומות בעלי סיכון מסוג זה". גם מנכ"ל החברה הלאומית לדרכים (מע"צ החדשה), אמר במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר התאונה, כי המעקה היה מיושן ולא עמד בתקני הבטיחות המודרניים. ראוי להזכיר כי שעות ספורות לאחר התאונה, הורה ויז'ניצר לעובדי החברה להחליף את המעקה במקום במעקה חדש ומודרני.
בעניין החגורות, יש לציין כי מאז 2005 מחויבים כל הנוסעים באוטובוסים משנת ייצור 2003 ואילך, לחגור את חגורות הבטיחות. אלא שהיעדר אכיפה והסברה, הופכים את החוק לחסר משמעות. כך התייחסה לעניין החגורות ועדת הבדיקה במסקנותיה: "כל הנוסעים נפלטו מהאוטובוס... (יש) להגביר את מיקוד האכיפה המשטרתית גם לנוסעים (אכיפה סמויה)". האם יתכן כי המשטרה עצמה אשמה בכך שמעולם לא אכפה כראוי את החוק בעניין החגורות? סביר מאוד להניח שהתשובה לכך חיובית, אך המשטרה הרי אינה יכולה להגיש כתב אישום נגד עצמה.
לפנייה לכתב/ת 
