טבעת על האצבע, הסכם ביד
הסכם קדם-נישואין יכול למנוע מקרים רבים של סרבנות גט. אז למה הוא לא מספיק נפוץ בארץ? זו בדיוק השאלה שמטרידה את הטוענת הרבנית רחל לבמור בספרה "מנעי עיניך מדמעה"
מספרים שבחוגים חרדיים מסוימים בארצות-הברית אין כמעט בעיה של מסורבות גט. הם נוקטים בפתרון פשוט: כל בעל שמסרב לתת גט לאשתו, אחרי שבית דין הורה לו לעשות זאת - חוטף מכות. כך כבר הדריכו אותנו חז"ל: "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" (קידושין נ' ע"א). יישום ההלכה הזו כלשונה מקטין מאוד את המוטיבציה של בעלים נקמנים לענות את נשותיהם על-ידי דחיית הגט.
אך בישראל הנאורה לא אוהבים להכות. בנוסף לזה, ממילא בתי הדין אינם ממהרים לפסוק שהבעל חייב לגרש את אשתו. לכן יש בינינו מסורבות גט. כמה? לא ברור. האומדנים נעים בין מאות בודדות לכמה אלפים. המספרים אינם גדולים, אך חכמי ישראל יצאו מגדרם גם כדי להתיר עגונה אחת. עגונה היא אישה שבעלה נעלם, ועם התקדמות עולם התקשורת והתחבורה, המקרים הללו הלכו והתמעטו. אך מסורבות הגט לא התמעטו כלל. מקור בעייתן של אלו אינו קושי טכנולוגי, אלא קושי הלב האנושי. וזה, מסתבר, לא התרכך ולא התקדם.
מפעם לפעם אנו שומעים על ניסיונות להציע פתרונות קסם, שיפתרו כליל את הבעיה. מדברים על הפקעת קידושין רטרואקטיבית לסרבנים, או על קידושין שמראש יכללו תנאי של ביטולם במקרה של סירוב. אך הפתרונות הללו נשענים על זרמים צדדיים בפסיקה ההלכתית, והזרם המרכזי של ההלכה דוחה אותם לחלוטין.
הטוענת הרבנית רחל לבמור, בספרה החדש "מנעי עיניך מדמעה", מציגה גישה אחרת לחלוטין להקלה על בעייתן של מסורבות הגט. היא מקדישה את ספרה להסכמי קדם-נישואין, שנועדו למנוע סרבנות גט, וגם להבטיח חלוקה ראויה של הרכוש המשותף במקרה גירושין. לבמור מודה ביושר שהסכם קדם-נישואין לא יפתור כליל את בעיית מסורבות הגט - אך הוא יצמצם אותה במידה רבה. נציין שגם אישה יכולה לעכב מאוד את גירושיה מן הבעל, וההסכם יצמצם גם את התופעה הזו.
מהו הסכם קדם-נישואין? זהו הסכם הלכתי ומשפטי, שבו מסכימים בני הזוג, עוד בטרם חתונתם, שבמקרה שאחד מהם ידרוש להתגרש והשני יסרב, יהיה לסירוב מחיר כלכלי ניכר. בלי להיכנס לפרטים ההלכתיים, נציין שההסכם מנוסח לפי ההלכה כך שאין בו בעיית "גט מעושה". ההסכם גם נותן לבן הזוג שאינו חפץ להתגרש הזדמנות לכפות על יוזם הגירושין טיפול משפחתי קצר, כדי לבחון את האפשרות לשלום בית.
כמו כתובה
בארצות-הברית הסכמים כאלו מקובלים מאוד בציבור הדתי המודרני, ולפי עדויות מהימנות הם חוסכים צרות רבות לבני הזוג המתגרשים. לבמור סוקרת את ההיסטוריה של הסכמי קדם-נישואין בישראל, ומציגה את הנוסח המעודכן ביותר של הסכם כזה: "הסכם לכבוד הדדי", שניסחה במשותף עם רבנים ומשפטנים. ההסכם היה תחת עיניהם של תלמידי חכמים גדולים ופוסקים מובהקים, ואין בו כל סתירה להלכה.
יש הטוענים כי אין זה ראוי שבשעה כה רומנטית - ערב הנישואין - יעסקו בני הזוג באפשרות של פרידה עתידית. אני תמה מאוד
על הטענה הזו, שהרי הכתובה שתיקנו חז"ל עוסקת בדיוק בתרחיש זה. גם אם מעטרים את הכתובה בציורים של פרפרים ותולים אותה על הקיר לקישוט, אי אפשר להכחיש שהיא עוסקת באפשרות של פרידה או של מוות. ועליה אנו חותמים מתחת לחופה.
הסכם קדם-נישואין הוא המשך דרכם של חז"ל בהגנה על בני הזוג מתרחיש עתידי עגום. בארצות-הברית ישנם רבנים רבים שדורשים מבני הזוג שהם משיאים לחתום על הסכם קדם-נישואין. אם ההסכם יהיה נפוץ גם בארץ, יהיה בכך תיקון של קלקלה חברתית ורוחנית גדולה.
