לומדת להיות שמחה

בשמיעה ראשונה, מרתק לזהות את הניואנסים המתוקים-מרירים של בילי הולידיי בקולה של פרו, את קול האלטו שובר הלב (ושבור הלב בעצמו) ואת העצב התהומי. אבל העצב של פרו פרטי בהחלט: "היו לי חיים מלנכוליים למדי", היא אומרת, "וכשאני שרה אני לא יכולה לשקר, שומעים את זה". בהופעתה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, ב-24 ביולי, נוכל להיווכח בכך בעצמנו.

פרו בת ה-35 נולדה באת'נס שבג'ורג'יה (ממש כמו REM), גדלה בניו יורק ועברה עם אימה לאחר גירושי הוריה לפריז. בגיל 15 החליטה להפסיק את לימודיה והצטרפה ללהקת רחוב צרפתית (לאחר אודישן קצר על מדרכות פריז) ששרה שירי ג'אז ובלוז, משנות ה-30 וה-40. "שרתי איתם שלוש שנים", היא נזכרת, "ולפעמים אני מתגעגעת. אם אתה שר בלוז ברחוב, יש לך יותר על מה לשיר מאשר אם תשב בבית ותנסה לפענח את ההגיון מאחורי דף תווים".

מדלן פרו - "Dance Me To The End Of Love"

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/upl/516/046.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;538.Entertaiment-542.MusicHP-631.MusicArticles&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

ב-1996 הוציאה את אלבומה הראשון והיפה, "Dreamland", ואנשים לא האמינו למשמע אוזניהם כיצד בת ה-22 מצליחה להעלות באוב בקולה את רוחן של זמרות העבר מפוארות. "איכשהו מגיל צעיר הבנתי אותן", היא אומרת, "ואת מה שהיה להן להגיד. "הנשים הללו, כמו בסי סמית' ואדית פיאף, סיפרו את סיפור חייהן, ולא משנה בדיוק אם הן כתבו את השירים שלהן בעצמן או לא. הן יצרו את האפקט הדרמטי המתבקש לשירים האלה  והפכו אותם לשלהן. זה פשוט מהפנט".

אחת ההשפעות הגדולות ביותר על פרו היא זמרת הנשמה ולוחמת זכויות האדם אודטה, שנפטרה לפני כשנה, עימה הופיעה פרו בשנה האחרונה לחייה. "אודטה חסרה לי מאוד", אומרת פרו, "היא הייתה דוגמה נהדרת לאותן זמרות שהציגו את הצד הנשי בקיום האנושי, את נקודת המבט של האנדרדוג. לצערי, במקומות רבים גם כיום זה עדיין רלבנטי".

פרו. "אפילו האלבום השני של בוב דילן לא היה ממש טוב"

שבע שנים תמימות הפרידו בין אלבומה הראשון של פרו לאלבומה השני, "Careless Love", שיצא בשנת 2003. פרו לא מדברת על השנים הללו. יש אומרים שסבלה מבעיה במיתרי הקול שתוצאה ממתח, אך ידוע שהמשיכה להופיע, בעיקר במועדונים שכוחי אל, חזרה להופיע ברחובות, הקליטה עם המוזיקאי ויליאם גאליסון וניהלה משא ומתן חסר חשק עם מספר חברות תקליטים.

"זו תמיד בעיה לעשות אלבום שני", היא מודה, "ידעתי מההסטוריה שאלבומים שניים אינם טובים בדרך כלל. אפילו האלבום השני של בוב דילן לא היה ממש טוב". את אלבומה השני הפיק לה לארי קליין (בעלה לשעבר של הזמרת ג'וני מיטשל) והוא, בניגוד גמור לפסימיות שלה, היה ועודנו נהדר. די לשמוע, למשל, את הבצוע נהדר שלה ל- Dance Me To The End Of Love" (כאן למעלה) של לאונרד כהן, כדי להבין את החיוניות של הפרשנות הבלוזית שלה.

עצמות חשופות

באלבום הסולו השלישי שלה, "Half The Perfect Love" משנת 2006, היו כבר, מלבד החידושים הקבועים, גם ארבעה שירים מקוריים שלה, אבל האלבום החדש והיפהפה שלה, "Bare Bones" שיצא לפני מספר חודשים, מורכב כולו, בפעם הראשונה, משירים שכתבה או שהלחינה פרו עצמה. כמשתמע משמו ("עצמות חשופות"), זהו גם אלבום אישי וחושפני הרבה יותר מאלבומיה קודמים: "זה בהחלט אלבום אוטוביוגרפי", היא אומרת, "למרות

 שאני מעדיפה להיות זמרת, אני גם כותבת כיום כי אני מאמינה שכתיבה זו דרך לאמת, שזה נותן כוח להמשיך ושזה גם בהחלט חלק מתהליך הגדילה שלי כאדם".

ואם כבר מדברים על גדילה, חלק מהמילים של השירים מצחיקות ושנונות לעתים, ובאחד השירים היפים באלבום אותו הלחינה פרו, "To Love You All Over Again", נשמע למרבה הפלא אף גוון עולץ משהו בקולה. "בסופו של דבר אני לא אדם עצוב באופיי", היא מודה, "ואני בהחלט מצליחה ללמוד בשנים האחרונות להיות מעט יותר שמחה".