הושט היד וגה בה

כשסוזאן וגה עלתה לבמה בהיכל התרבות, היא ניגשה ישר לעניין; אותו פתיח, אותן פריטות מוכרות כל כך, אותו השיר שפרץ לה את הדרך לפני 24 שנה: מרלנה עודנה על הקיר ו-וגה נראית בדיוק כפי שנראתה אז בקליפ, רק הפעם נראה היה שהיא מעט פחות נבוכה להיות במרכז העניינים.

וגה. שאגות אושר מהקהל (צילומים: ירון ברנר) 

אז כן, סוזאן וגה חזרה לישראל, חמושה בהרכב מינימליסטי במיוחד: הגיטרה האקוסטית התמידית שלה, הגיטריסט ג'רי לנארד והבסיסט מייק ויסקגלי. שיריה זכו לעיבוד חשוף יותר. גם "מרלנה", גם ב-"Small Blue Thing" שאחריו, שניהם מאלבום הבכורה שלה - זה שנשא את הבשורה של הזמרת השברירית מניו יורק עד למחוזותינו.

זה עבד היטב והקהל יכול היה להתענג על הדגדוג הנעים של הנוסטלגיה. האקורד החנוק שבפתיחת "סמול בלו ת'ינג" היה כמו קפסולת זמן קטנה ודחוסה שזרקה חזרה לשנות ה-80. 

נושאת המגבעת 

אבל העיבודים העירומים לא תמיד עשו חסד לשירים היפים של וגה; בשיר "קרמל", אחד משירי הפופ החושניים ביותר, היתה תחושה שמשהו חסר - תופי מברשת למשל - כדי להשלים את התמונה הסקסית. הקהל, מצדו, הוקסם לחלוטין וההיכל היה מלא באנשים שניכר בהם שהם מעריצים ותיקים, שגמלו לה בתשואות.

סוזן והמגבעת

וגה, מקסימה וחייכנית, לא היתה זקוקה להרבה מלבד הגיטרה, ותחלופת התלבושות היחידה שלה הסתכמה במגבעת, אותה חבשה והורידה מדי שיר, כשסיבותיה עמה. היא הציגה שני שירים מאלבומה האחרון, "Beauty and Crime".

אחרי השיר "Frank & Ava", שעסק ברומן הסוער של פרנק סינטרה ואווה גארדנר, שידע עליות ומורדות, היא ביקשה את עזרת הקהל. "השיר הבא נקרא "New York Is A Woman". יש מי שחושב שניו יורק היא אישה זוהרת שנרדמת לפנות בוקר עם איפור מלא, אחרי ששתתה. מה עם תל אביב? זה גבר או אישה?" "זה גבר הומו", ענה קול בקהל. וגה מקבלת את הדימוי. 

מה זה תל אביב? גבר או אישה?

וגה פנתה לספר על רומן שהיה לה בקיץ בו היתה בת 18, עם בחור מליברפול. הקהל מגיב במחיאות כפיים סוערות, מקווה שהשיר הבא יהיה "In Liverpool" המשגע. וגה לא לגמרי מבינה את התגובה הנלהבת, או אולי היא מתבדחת. "יש כאן הרבה אנשים מליברפול, כנראה", אמרה והציגה את השיר "ג'יפסי", אותו העניקה לבחור כמתנה, "והוא, בתמורה, נתן לי בנדנה". 

מרגשת גם כשהיא סטטית

אחרי השיר "Tombstone" ("שיר קצר וחיובי שעוסק במה שקורה אחרי שמתים, ואם זוכרים אותך"), וגה הורידה את המיקרופון מהסטנד. בכל אופן, גם כשהיא משוחררת מכבלי הגיטרה והמעמד, קשה לומר שהיא חשה בנוח לנוע על הבמה. אבל זה לא באמת משנה. שיריה הפשוטים והיפים וההגשה הפשוטה והיפה הם מה שיצרו לה קריירה של 25 שנה, והם שהפכו אותה לחביבת הרמיקסרים. שהם ירקידו, היא כבר תצליח לרגש גם כשהיא סטטית.

יש כאן הרבה אנשים מליברפול?

"Left Of Center" מפסקול "היפה בוורוד" הגיע לאחר מכן, כשאת עיטורי הפסנתר היפהפיים שהעניק ג'ו ג'קסון (עוד אורח שזה לא כבר קפץ לבקר לשמחתנו) לשיר המקורי מחליף ריף של בס והביצוע העירום רק הדגיש את יופיו של השיר. מאידך, העיבוד לבמה של השיר "Blood Makes Noise", האלבום שבו הלכה לכיוון ניסוני-תעשייתי, הצליח לאכזב.

הגיטרה החשמלית של לנארד מעוטרת בדיסטורשנים חורקניים שמאיימים להטביע את קולה של וגה. לו אותם אפקטים מתכתיים היו מוצמדים לקול במקום לגיטרה, נדמה שכולם היו מרוויחים.

הביצוע של וגה ל-"Man Who Played God", מהפרויקט החדש של דיינג'רמאוס וספארקלהורס, הוכיח את ההיפך המוחלט מקודמו. השיר, עירום מההפקה המלוטשת של רב המפיקים דיינג'רמאוס, עמד נפלא בכוחות עצמו.

שם סוזן וגה. הושט היד וגה בה

"אני מקווה שאתם במצב רוח לשיר ישן ועצוב עם סוף רע", אמרה וגה והחלה לנגן את "The Queen And The Soldier", גם הוא מאלבום הבכורה שלה, האלבום שלא הרשים אף אחד במולדתה, אבל זכה להצלחה באנגליה, ניו זילנד, ואפילו קצת אצלנו. שאגות האושר של הקהל הבהירו, מעל לכל ספק, שאלה אנשים שהולכים איתה כברת דרך ולאורך השיר ליווה אותה רחש עדין של שירה שעלה מהקהל. 

תנו כפיים לילד המוכה

את "לוקה" העניקה וגה בביצוע נאמן לחלוטין למקור. גם כאן יצא הקהל מגדרו ומחא כפיים בקצב לאורך

השיר, מה שגרם לסיטואציה אבסורדית בה שיר עגום על ילד מוכה זוכה למחיאות כפיים עולצות וחסרות אבחנה. "Tom's Diner", המאסט השני של ההופעה, גרם להרהורים על הביצה והתרנגולת: זה לא היה ביצוע הא-קפלה המקורי של וגה, אלא חיקוי לרמיקס שעשה צמד המפיקים DNA לשיר שלה, כשאת הרקע מספק לנארד עם הגיטרה בתוספת אפקט ווה-ווה חולמני, ועם סמפלר, בו הקליט על הבמה שכבה אחרי שכבה של נגינה. קצת חבל.

אחרי ההדרן הראשון, בו ביצעה וגה את "Calypso" מאלבומה השני, התגנב החשש שלא נזכה לשמוע את "In Liverpool", השיר המוזר והמקסים בו היא מדמיינת נער חולה אהבה שמתנדנד מפעמוני הקתדרלה. ואכן, בהדרן השני היא אומרת, "זה שיר מוזר להשאיר אתכם איתו, אבל ביקשו ממני במיוחד לבצע אותו", ומסיימת עם "Pornographer's Dream" מהאלבום האחרון, שיר מוזר בפני עצמו. ועדיין, האכזבה מהיעדרו של השיר הליברפולי (לפחות בהופעה הראשונה מבין השתיים) לא הצליחה להעיב על הטעם המתוק של ההופעה.