שוק של מעסיקים: מסכת ההשפלות בדרך לעבודה

ימי מיתון ופיטורים הם זמן קשה למחפשי עבודה. הביקוש לעובדים יורד, היצע מחפשי העבודה גדל והתחרות על כל משרה נעשית קשה יותר. בנוסף, השכר המוצע יורד וסינון העובדים הולך ונעשה קפדני.

מה עובר על אדם שמחפש עבודה בימים אלה? מובטלים ששוחחו עם ynet סיפרו על מקרים שבהם עברו מיונים שנמשכו ימים שלמים, מבלי להבין מה הקשר שלהם למשרה הנחשקת. חלקם אפילו נאלצו לעבוד וליצור עבור המעסיק הפוטנציאלי בלא תמורה.

חיפוש עבודה הוא תמיד עבודה קשה, מאיימת ומשפילה. אבל כשכוח המיקוח של המעסיקים עולה, נראה שאחדים מהם הפעילו יצירתיות רבה, במיוחד והפכו את התהליך לסיוט אמיתי.

"אין לי מושג איזו משרה. שב תעשה מבחן"

ליאור (שם בדוי), בן 37 ממרכז הארץ, מחפש עבודה מזה כחודשיים, מאז שפוטר מעבודתו כבודק איכות (QA) בחברת סטארט-אפ. "זאת לא הפעם הראשונה שאני מחפש, אבל אף פעם לא עברתי מיונים כל-כך קשים ומרגיזים", הוא אומר. "לפעמים זה נראה כאילו אני מנסה להתקבל לתפקיד מדען בנאס"א".

"הדבר הכי מרגיז זה המבחנים", הוא אומר. "לא מזמן זה קרה לי פעמיים באותו יום: שלחתי קורות חיים לחברה, והתקשרה מזכירה שהזמינה אותי למשרד. שאלתי אותה על איזה תפקיד מדובר, והיא אמרה שאין לה מושג. הגעתי, ושוב רק היא היתה שם ולא הגיע אף אחד ממשאבי אנוש. הושיבו אותי מול מחשב ונתנו לי מבחן, שבמקום אחד ארך שעתיים וחצי ובמקום אחר - ארבע שעות. היו שם דברים שלא הבנתי מה הקשר שלהם לבקרת איכות, כמו לכתוב קודים על דף במקום במחשב. וגם כשזה נגמר אף אחד לא הגיע לדבר אתי. המזכירה אמרה שיתקשרו אלי, וזהו".       

"נראה לי שהמשכורת הראשונה שלי תצא על טיפול פסיכולוגי", הוא מוסיף בעגמומיות. "המעסיקים מנצלים את המצב בציניות, ופשוט חוסכים זמן למנהלת כוח האדם. אני מבין שהם ממיינים בקפדנות. השוק מלא בחאפרים ואנשים לא מקצועיים, אבל זה לא נראה לי מקצועי לבחון אותך לפני שבכלל יודעים מי אתה". 

"למה תוכניתן צריך סדנה קבוצתית?"

דורון (שם בדוי), בן 32 ממרכז הארץ, תוכניתן במקצועו, מחפש עבודה מזה כחודשיים, מאז שפוטר מחברת סטארט-אפ שבה עבד ארבע שנים. "בפעם הקודמת שחיפשתי, המיונים היו קצרים ותכליתיים, ותוך שבוע מצאתי", הוא מספר. "הפעם, זה הפך לסיוט".

"לפני כמה ימים עברתי מיון בחברה גדולה, ושלחו אותי לסדנה קבוצתית", מספר דורון. "היינו 13 אנשים, וכל אחד היה צריך לספר מה הוא עשה ולנופף בהישגיו, וכולם עשו רוח וניסו לדרוך אחד על השני, כי היה ברור שזאת תחרות ושחלקנו לא נתקבל. אחר כך היינו צריכים לעבור מין דינמיקה קבוצתיות ולספר מה אנחנו מרגישים - ולא יכולתי לומר את האמת, כי הרגשתי שבא לי לקום וללכת, וזה מה שהייתי עושה אם לא הייתי חייב עבודה. ובסוף, פשוט הודיעו לנו במקום מי נשאר ומי הולך. זאת פעם ראשונה שאני עובר חוויה משפילה כזאת. החלטתי לא ללכת יותר, אפילו אם אהיה חייב עבודה".

זאת טכניקה שמקובלת מזמן במיון לתפקידים שדורשים כישורים ביחסי אנוש, כמו ניהול כוח אדם או הדרכת נוער.

"אבל למה צריך לעשות את זה לתוכניתנים? תוכניתן יכול להיות ביישן, או מיזנטרופ, אם הוא יודע לעבוד. הוא אמור לדעת להתמודד בסדנת דאווינים קבוצתית כמו שמנהל כוח אדם אמור להבין באלגוריתמים".

מישהו הסביר לכם למה אתם עוברים את התהליך?

"לא".

"מה זה, ראיון עבודה או 'כוכב נולד'?"

המיון הקבוצתי שדורון מתאר נקרא בעגה הניהולית "מבחן הערכה". גם מועמדים לתפקידים ניהוליים, שאמורים לדעת להתמודד אתו, מתארים אותו כאקט משפיל במיוחד. "חיפשתי עבודה כבר כמה פעמים בחיים, אבל עד לאחרונה לא נתקלתי בהליך ההזוי הזה", אומר גד (שם בדוי), מנהל מכירות שפוטר לפני מספר שבועות ומחפש עבודה. "אני מבין שכוחות השוק מחייבים את החברות למיין את העובדים היטב, אבל בהליך הזה יש בעיות אתיות".

"עברתי יום הערכה לפני כמה ימים", מספר גד, "זה הזכיר לי את 'כוכב נולד' יותר מאשר מיון רציני של אנשים לתפקיד ניהולי. היינו עשרה, וכולנו נדרשנו לספר את קורות החיים שלנו. היו שם אנשים שעובדים ומחפשים שדרוג, ואני מכיר את הבוס שלהם. אם הייתי חרא של בנאדם, מה היה מונע ממני לספר להם?"

"גמרנו את ה'כוכב נולד 1' ב-10:00 בבוקר, ואמרו לנו, תחזרו ב-14:00. ואז הסתבר, שיש גם 'כוכב נולד 2', כי הם מיינו במקביל שלוש קבוצות של עשרה ובחרו ארבעה מכל קבוצה, ואז אספו את 12 הנבחרים ונתנו לנו להתחרות שוב".

"חיפוש עבודה זה תמיד קשה ולא נעים", אומר גד, "אתה נאלץ להתפשט מול אדם זר. אבל זה לא אותו דבר כשזה מול מראיין, או כשזה מול המתחרים שלך".  

"תעצב לנו עמוד באתר ונתרשם ממך"

מסיפורים של גרפיקאים מובטלים עולה סוג נוסף של מיונים תמוהים: מעסיקים שמבקשים לבצע עבודות עיצוב בחינם. כך, לדוגמא, מספר יעקב (שם בדוי), גרפיקאי שמחפש עבודה במשך שלושה חודשים: "אני נמצא בשוק כבר ארבע שנים, עבדתי בשני מקומות ויש לי תיק עבודות רציני. אני מגיע לראיונות עם הלפטופ ועם ברושורים, ומי שרוצה להתרשם, יכול להסתכל. אבל בזמן האחרון מבקשים שאשאר ל'חצי יום ניסיון' ושם אני ממש עובד, בלי שכר".

"נפגשתי עם מראיין שבכלל לא ביקש לראות תיק עבודות, אלא שלח אותי מיד ליום ניסיון. הוא הראה לי תרופה ואמר לי לעשות הדמיה של האריזה שלה. אחר כך נעלם ולא התקשר יותר. מניין לי שהם לא ישתמשו בעבודה שעשיתי?"

אם הוא היה מרוצה, הוא היה לוקח אותך לעבודה, ואם הוא לא לקח, סביר להניח שהוא לא היה מרוצה, לא?

"במקרה הזה, אולי, אבל יש מקרים שונים. קרה שהגעתי לראיון, והמעסיק ראה את תיק העבודות, התלהב וקבע לי יום ניסיון, שבו אמרו לי: יש עיר שעושים לה מיתוג מחדש באתר אינטרנט, ואתה צריך לעצב את ההומפייג' שלו. כשסיימתי, הוא אמר שזה נהדר וקרא לביצועיסט, שימשיך מאיפה שסיימתי. הייתי המום ומאושר, חשבתי שסוף סוף מצאתי עבודה, שאלתי אם התקבלתי והוא אמר שכן. אבל אחר כך הוא לא חזר אלי, וכשבדקתי מה קורה, התברר שהמשרה בוטלה".

מצאת אחר כך באינטרנט את העבודה שעשית?

"לא".

אז למה אתה מסיק שמישהו גנב אותה?

"אני לא מסיק, אבל המחשבה שזה יכול לקרות היא סיוט. יש מעסיקים שצריכים תגבור ואין להם תקציב, ואין להם שום בעיה לפרסם מודעת דרושים ולמצוא פראיירים כמוני שיעבדו בחינם. היום זה אפילו לא עולה להם כסף".

תמשיך להגיע לימי התנסות, בלית ברירה?

"לא יודע. לא מזמן התראיינתי בחברת כוח אדם גדולה, והזמינו אותי ליום התנסות, ולא הגעתי. האמת שלא התלהבתי מהתפקיד, אבל אחד המניעים היה שפשוט לא רציתי לעבור עוד פעם את החוויה הזאת".

"אסור להשאיר את המועמד בערפל"

האם למפח הנפש שנגרם למועמדים יש הגיון ארגוני כלשהו? האם מדובר באקט הגיוני, שנועד להשיג את המועמד הטוב ביותר, בתקופה שבו חברות רבות נמצאות בסכנת קריסה? או שמא מדובר בבני אדם, שהמצב נתן להם הזדמנות נוחה לפרוק יצרים אפלים?

"האפשרות למיין עובדים באמצעים שנראים דרקוניים, נובעת ממצב השוק", אומר היועץ הארגוני שוקי שטאובר, מחבר ספרי ניהול וכותב המדור "טור ניהול" באתר זה. "המעסיקים יכולים להרשות לעצמם. אם הביקוש לעבודה ירד, ייתכן שימיינו מועמדים בטכניקות אחרות. כך שלא מדובר כאן תמיד בשיקול מקצועי, אלא בשיקול כלכלי".

מה דעתך על המקרים שהמרואיינים לכתבה הזאת מתארים?

"מה שמתארים הגרפיקאים, על פניו, הוא לא בסדר. לפי החוק, צריך לשלם על כל עבודה, גם על התלמדות של מלצר. כמובן שאם משתמשים בעבודה יצירתית של גרפיקאי בלי לשלם לו, זאת עבריינות. אני מקווה שזה לא קורה, אבל גם אם בנאדם שבסך הכל מחפש עבודה יוצא מהמיון בהרגשה שזה עלול לקרות, זה חוסר רגישות משווע".

"גם לעשות מבחן בלי להסביר למועמד את מהות העבודה זה לא מקצועי. אני מבין שלא רוצים לבזבז זמן עבודה של מנהלת כוח אדם על 500 מועמדים, ולכן מסננים עוד לפני הראיון אתה. אבל גם מזכירה, אם מתדרכים אותה טוב, יכולה לקיים עם המועמדים שיחה של כמה דקות עוד לפני המבחן. ברגע שהמועמד שמע מה התפקיד ויודע אם הוא מתאים לו, זה כבר מיון ראשוני, שחוסך גם עוגמת נפש למועמד וגם עבודה למי שצריך לבדוק את הבחינה. כל העסק נשמע לי מוזר".

"השימוש במרכזי הערכה, לעומת זאת, הוא דבר מוכר, מקצועי ולגיטימי. במרכז אפשר לאפיין תכונות של מועמד, באמצעות תצפית של יותר מאדם אחד, ולבחון את המיומנויות האישיותיות וההתנהגותיות שלו, שעשויות לבוא לידי ביטוי בעבודה".

למה צריך לבחון מיומנויות התנהגותיות של תוכניתן?

"גם תוכניתן צריך תכונות אישיות מסויימות שאין לכל אחד. תוכניתנים צריכים סבלנות, ואם יש מועמד 'על קוצים' זה מתגלה במרכז הערכה. וגם תוכניתן עובד בחברה, ובכל חברה יש תרבות ארגונית משלה ודינמיקה קבוצתית מסויימת. יש חברות היי-טק עם אווירה של ביחד, עם אירועים למשפחה וטיולים, ואדם בודד ששקוע בעצמו עשוי שלא לשרוד בהן".

והמיון האלים הזה לא ישפיע על האווירה בחברה לרעה, יותר ממועמד כזה או אחר? האם אווירה של עוינות הדדית, שבה אנשים משקרים ומרמים כדי לשרוד, תתרום אחר כך לאווירת הסחבקיה ולטיולי המשפחות?

"יש חברות שדווקא רוצות לקדם אווירה תחרותית. נכון, תחרות מוגזמת היא מסוכנת, וזאת שאלה של מינון שחברות שונות פותרות בדרכים שונות. יכול להיות שמי שמשתמש במרכז הערכה רוצה לקרב את החברה שלו לצד התחרותי של הסקאלה, וזה בסדר. אבל מה שבטוח, זה שצריך קודם כל להסביר למועמדים את הרציונל, כמו שאני מסביר עכשיו. אם זה לא נעשה, זה חוסר רגישות וזה לא בסדר".

"בכלל, רגישות והסבר הן מילות המפתח. בנאדם משקיע בך חצי יום, מגיע במיוחד ומתאמץ, תן לו לפחות כבוד, והכבוד המינימלי זה לא להשאיר אותו בערפל".

האם חוסר הרגישות משתלם לחברות, בטווח הארוך? כולנו לקוחות של כולנו, ואירוע כזה עושה לחברה שם רע.

"בוודאי שזה לא תורם להן. אבל אני לא חושב שמישהו יושב ומחליט, בוא נהיה חסרי רגישות ונתעלל במועמדים. עומס העבודה גורם לחטוא בחוסר רגישות. אנשי כוח האדם עמוסים מאוד בימינו, יש להם הצעות מכאן ועד להודעה חדשה, הם נשחקים, ומהשחיקה נולדות עוולות. לרוב זה לא נובע מרוע לב. אבל ארגון שעובד באופן רציני, אחראי ואיכותי, צריך להתעלות על עצמו ולהימנע מפגיעה מאנשים, שבסך הכל מחפשים עבודה".