ניסוי החץ 2: לא הוכיחו יכולת מלאה

ניסוי מערכת "חץ 2" אמש בארצות הברית הצליח חלקית, אך לא השיג את מטרתו העיקרית - וקרוב לוודאי שיצטרכו לערוך אותו שנית, בעלות של עשרות מיליוני דולרים. בניסוי אמורות היו להיבחן, בתנאים ריאליים, מלוא יכולותיה של המערכת. במילים פשוטות - עד כמה רחוק משטח ישראל, וגבוה בחלל, מסוגלת מערכת החץ המשופר לגלות טילים בליסטיים, להינעל עליהם, לשגר טיל או טילים מיירטים - ולהשמידם.

טיל המטרה דימה את ביצועיהם של טילי שיהאב 3 וסיג'יל האיראניים ושל טילי סקאד D הסוריים, ואף טילים בליסטיים וראשי קרב מתקדמים יותר שעדיין אינם קיימים בזירה המזרח תיכונית - אך נמצאים בפיתוח. טיל המטרה האמריקני שיועד ליירוט צויד בראש קרב מתפצל ובאמצעי הטעיה ושיבוש שמטרתם להקשות על פגיעה בו.

הניסוי נדחה שלוש פעמים בעשרת הימים האחרונים - בגלל מזג אוויר או בשל תקלה במכשור הטלמטרי. אמש הוא התבצע, ומהנתונים הראשוניים שפרסמו הפנטגון ומשרד הביטחון עולה כי הצליח חלקית. מכ"ם הגילוי והעקיבה המשופר של החץ 2, "אורן אדיר" זיהה את טיל המטרה ששוגר ממרחק העולה על 1,000 ק"מ ו"רכש" אותו כמתוכנן.

למרות זאת, החליטו הישראלים והאמריקנים לא לשגר את הטיל, כנראה בשל תקלה במערכות הקשר. לא ברור למה לא שוגר טיל נוסף, כפי שאמורה סוללת חץ לעשות במקרה שהטיל המיירט הראשון לא שוגר או לא השמיד את הטיל הבליסטי שנגדו שוגר. תורת הלחימה של מערכת החץ גורסת שנחוצות שתי "הזדמנויות יירוט" כדי להבטיח השמדת טיל בליסטי. זו אחת הסיבות העיקריות שבגללן צריכה מערכת חץ 2 "להתקיל" את הטיל העוין במרחק כה גדול.

במערכת הביטחון יצטערו שביצועי הטיל המיירט לא נבחנו, וגם לא נוסתה תורת הלחימה. זהו עניין קריטי, מכיוון שבניסוי קודם שנערך בישראל באפריל השנה, הוכיחו מערכות חץ 2 את יכולותיהן בגילוי ועקיבה אחרי טיל המטרה. אך הטיל המיירט עצמו לא שוגר, במכוון, בעיקר בגלל מגבלות בטיחות ותנועת אוניות כבדה באגן המזרחי של הים התיכון. בגלל אותן מגבלות שוגר טיל המטרה בניסוי הישראלי ממרחק קצר בהרבה, כמה מאות קילומטרים. לכן הניסוי המפוספס היה כה חשוב - התקלה מנעה מידע חיוני ותחייב בדיקה יסודית.

יצויין כי באחד מהניסויים הקודמים, שנערך בשנה שעברה בישראל, תפקד הטיל המיירט חץ 2 כהלכה והשמיד את טיל המטרה, "אנקור שחור", ששוגר ממטוס F-15 מעל הים התיכון - אך לא בטווח המלא. בנוסף, לפני כחמש שנים, הוכיח הדגם הראשון של החץ כי הוא מסוגל ליירט טיל סקאד (שנלקח כשלל על-ידי האמריקנים בעיראק) בעל טווח של 300 ק"מ.

יש גיבוי ל"חץ"

הניסוי אמש בחן, ואף תרגל, את היכולת של מערכת חץ 2 לפעול במשולב עם אמצעי הגילוי ובקרת האש של שלוש המערכות האמריקניות החדישות ליירוט טילים: "פטריוט", Thaad ו-Aegis, וכן עם המערכת הגלובאלית האמריקנית להתרעה על שיגורי טילים DSP. נראה כי בניסוי פעלו המערכות האמריקניות והמערכת הישראלית היטב במשולב, ואפשר לראות בכך הוכחה שבשעת חירום, תחת איום של טילים בליסטיים בכמות גדולה, תוכל ישראל לקבל סיוע ותגבור ליכולות הגילוי והיירוט שלה מארה"ב. ל"חץ" יש גיבוי.

הניסוי התבצע באוקיאנוס השקט, מול החוף המערבי של ארה"ב. מטוס תובלה C-17 של חיל האוויר האמריקני שיחרר מבטנו, בגובה רב ובמרחק של יותר מ-1,000 ק"מ מהחוף, טיל מטרה בליסטי דו-שלבי. זה נפל נפילה חופשית במשך כדקה, אחר כך ניצתו מנועיו והוא טיפס לחלל והחל לשייט מזרחה, לעבר מטרה וירטואלית שנקבעה עבורו בחוף קליפורניה.

במתקן ניסויי הטילים האמריקני, באזור שבין פוינט מוגו לסנטה ברברה בחוף הקליפורני, הייתה ערוכה מערכת החץ-2: מכ"מ הגילוי והעקיבה "אורן אדיר" (מחליפו של הדגם הישן יותר "אורן ירוק") מתוצרת חברת אלתא של התעשייה האווירית;

 מערכת בקרת האש מדגם "אתרוג זהב" מתוצרת תדיראן; מערכת ניהול משגרים "אגוז חום"; ומשגרי הטילים מתוצרת מפעל מל"מ של התעשייה האווירית. כן מצויים במערכת רכיבים שונים מתוצרת רפא"ל ותע"ש.

בנוסף לכל אלו היו ערוכים על החוף ובחלל החיישנים של המערכות האמריקניות שהשתתפו בניסוי וכן מיכשור טלמטרי לבקרה על הניסוי. מכשור זה אמור גם לפוצץ את טיל המטרה אם יסטה ממסלולו או שיסכן בצורה כלשהי אנשים ומתקנים באוקיאנוס ובארה"ב - כפי שאמנם קרה, מאחר שהטיל המיירט לא שוגר. אחרי 16 ניסויים בסך הכל, מהם שלושה בארה"ב, נראה כעת שהניסוי ה-17 במערכת החץ ייאלץ להיות דומה מאוד לקודמו.