"הורים נוקמים, הילדים משלמים את המחיר"

נעה גולדרינג בת השלוש נרצחה בשם האהבה, העריכו השוטרים. האב אסף, שחנק למוות את בתו בזמן שישנה, חשוד שרצה לנקום בדרך האכזרית ביותר באשתו ליזה שעזבה אותו. אך גם במקרים שלא מגיעים לכדי טרגדיות שכאלו, ילדים רבים משלמים את המחיר על סכסוכים בין הוריהם. "אנחנו חייבים לגרום להורים להבין שאין צורך לנקום דרך הילדים", אמרה ל-ynet ענת ענבר, הממונה במשרד הרווחה על קבוצות טיפול של מתגרשים.

אבא רוצח

• נעה הובאה למנוחות - שם האב לא על הקבר
• הסבתא על האב: "הוא היה מותק, פינקתי אותו"
• האם הסכימה: גופת הפעוטה שנרצחה נותחה
  

המקרה של משפחת גולדרינג לא הובא לידיעת הרשויות, אבל מקרים קשים רבים של סכסוכים בשל פרידות מגיעים לפקידי הסעד וסדרי הדין של משרד הרווחה. בשנה, מדובר על כ-11 אלף משפחות - בסביבות 30 אלף ילדים.

ענבר, שאחראית על כל יחידות הסיוע בבתי המשפט לענייני משפחה, הסבירה ש"בדרך כלל הגירושים נכפים על אחד מההורים. הם כל כך בתוך המשבר הפרטי שלהם - והילדים משלמים את המחיר".

לדבריה, מאז הקמת היחידות נערכו 190 קבוצות, בכל אחת מהן כעשרה הורים - שעוברים גם הדרכות בנפרד. הם לומדים דרכי ההתמודדות, כיצד להמשיך בתקשורת המשפחתית למרות המשבר.

כך לדוגמה, היא מספרת על זוג בשנות ה-40 לחייהם עם שני ילדים. האשה החליטה להתגרש, הבעל התנגד ואיים שלא יתקשר יותר עם הילדים ואף לא ישלם מזונות. הזוג הגיע לקבוצה, העובדים הסוציאליים סייעו לבנות הסכם מסודר והאב הבין שעל אף הכאב, יש לבנות יחסים בריאים עם ילדיו.

במועצה לשלום הילד מתקבלות תלונות על מקרים קשים במיוחד: אם שטוענת "אני לא אשלח את הילד לאבא כי הוא מעשן", על אף כי עישן עוד מהרגע שהכירו, או אב אחר שאמר: "ברגע שהילדים מגיעים אלי, אני אומר שהאמא שלהם זונה. טובת הילד היא שיידע איזה אמא יש לו".

לדברי ד"ר יצחק קדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד, "חלק מההורים אומרים בפירוש שהם רוצים להזיק לצד השני. ההורים בנקודה הכי כואבת מאופיינים בחוסר יכולת להפריד בין המאבק בינהם לבין הנזק שנגרם לילדים. אנשים נורמטיביים יכולים לאבד את הראש, והמלחמה נעשית על גבם של הילדים".

"לפעמים גם טיפול פסיכולוגי כבר לא עוזר"

רונית צור, פקידת הסעד הראשית במשרד הרווחה, הסבירה בשיחה עם ynet כי המדינה יוצאת מנקודת הנחה שההורים יודעים היטב מהי טובת הילדים, אבל "ברגע שיש שפה של מלחמה רצוי שנהיה בתמונה".

לדבריה, "ההורים כל כך עסוקים בסיטואציה הקשה שלהם, שהם לא מצליחים להפריד ופוגעים בילד. הם חשים פגיעים, מתוסכלים, בסיטואציה של אי ודאות מבחינה כלכלית ונפשית,

 ולכן לעתים פוגעים ברגשות של הילדים. לפעמים זה מגיע למצבים שאף טיפול פסיכולוגי כמעט ולא עוזר לילדים".

כ-20 אחוזים מהפניות שמגיעות לפקידות הסעד מבתי המשפט - לפני מתן צווים רשמיים - הם במצבי קיצון, בהם קשה מאוד למזער את הנזק שנגרם לילדים. פקידת הסעד הראשית מזהירה: "בדרך כלל מתייחסים במיוחד לילדים מוכים. ילדי הגירושים אמנם נראים מאוד מטופחים, לבושים יפה ורגועים כלפי חוץ, אך הצלקות הנפשיות - כלל שעובר יותר זמן, כך קשה לרפא אותן".

כדי למנוע מצבים כאלו, יש מקומות שמחייבים בחוק מעבר סדנה למניעת פגיעה בילדים, לפני סיום הליך הפרידה. בארצות הברית, אומרת ד"ר ג'ודי ולרשטיין, פסיכולוגית מומחית לענייני גירושים שביקרה לא מזמן בישראל, קיים חוק כזה. לדבריה, "בשראל לא יודעים להתגרש. שיעור הגירושים גבוה מאוד, אבל אין את תרבות הגירושים".