מאבקים, שקרים ומכות: הילדים הם קורבן הגירושין

30,000. זהו, על-פי נתוני משרד הרווחה שפורסמו היום (א'), מספרם של הילדים שמשלמים מדי שנה בישראל את מחיר גירושי הוריהם. אמנם רק במקרים קיצוניים מגיעים הדברים לכדי רצח, כמו במקרה של נעה גולדרינג בת השלוש, אבל לא מעט ילדים נקלעים למרכזו של שדה הקרב המתנהל בין הוריהם, ונופלים קורבן לאלימות מילולית ואף פיזית. בתוך האש הצולבת הזו מצויים בדרך כלל גם עורכי הדין העוסקים בדיני משפחה, ולרובם זכורים לא מעט סיפורים קשים שכאלה.

"אנחנו רואים מקרים בהם הורים עושים שימוש בילדים במלחמה, הם לא עושים הפרדה בין הצרכים שלהם לאלה של הילדים", אומרת ל-ynet עו"ד יהודית מייזלס, בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה. "יש מקרה שאני מטפלת בו, שבמסגרתו הייתה אלימות פיזית כלפי אחד הילדים שמזוהה עם ההורה השני. זה ילד שרצה לעבור לגור עם ההורה האחר, והופנתה כלפיו אלימות. מדובר בילד בגיל ההתבגרות שמביע רצון להתגורר עם אביו, וסמוך להבעת רצון זו הופנתה כלפיו אלימות מצד האם".

"האבא צועק שהאמא משוגעת"

"הפתרון טמון בראש ובראשונה בחינוך משפטי" סבורה מייזלס.

"כל השחקנים בשדה הזה - הן השופטים והן עורכי הדין - צריכים להעביר מסר מחנך להורים הנמצאים בסכסוך שלא לעשות שימוש בילדיהם כחלק ממלחמת הגירושין. יש לזכור שגם מאבקי כוח סביב הסדרי ראייה, העתקות חד-צדדית של מקום מגורי הילד ללא התייעצות עם ההורה האחר, וקבלת החלטות באופן חד-צדדי - הן כולן דוגמאות להתנהגויות המנוגדות לטובת הילדים הדורשות גינוי משפטי".

לדברי הקרימינולוגית פרופסור שרה בן-דוד, מקרה גולדרינג שונה ממקרי רצח דומים הזכורים בציבור. "היה לנו את אלי פימשטיין אבל הוא הציג את עצמו כמסכן ואומלל. המקרה הזה דומה יותר למקרים של גברים שרוצחים את נשיהם כשהן רוצות להיפרד". פרופסור שמחה (פרדי) לנדאו מהמכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בגלל נדירות המקרים - קשה לצייר פרופיל ברור להורים הרוצחים את ילדיהם. "כיוון שאירועים כאלה הם כל-כך נדירים קורות 'פשלות'. בדיעבד נזכרים שהילדה אמרה שהיא פוחדת להיות עם אבא. מאות ילדים אומרים זאת ולא קורה כלום. הפעם זה היה פטאלי".