פרוזה של חורבן

בתשעה באב אסור לאכול או לשתות, אבל לא רק. על-פי ההלכה, גם ללמוד תורה אסור ביום התענית - אלא אם כן מדובר בדברים הקשורים לחורבן בית המקדש. כשהסופר החרדי יוסף כהן מצא את עצמו מדי תשעה באב מחפש חומרים לקריאה, וכל פעם חוזר לאותם טקסטים, הוא החליט לכתוב ספר משלו על החורבן.

לפני כשבוע וחצי יצא לאור ספרו של כהן - "יהודה", שעלילתו מתרחשת בימי חורבן בית המקדש השני. הספר עוקב אחר אב מיישוב בגולן, שתר אחר בנו יהודה, אשר נחטף על-ידי חיילי ליגיון. המסע המפותל והארוך של האב, העובר בארץ חרבה ומדממת, מסתיים בירושלים הנצורה. במהלך מסעו פוגש האב פליטים רבים וכל אחד מספר את הסיפור שלו - מאיפה הוא הגיע, וכיצד נהרסה עירו.

ואולם, לא מדובר בספר פרוזה שגרתי. אל תוך העלילה טווה כהן את מדרשי חז"ל על החורבן ואת קורות האירועים, כפי שסופרו ב"מלחמות היהודים" - הספר ההיסטורי שכתב יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלביוס). במקומות שהיתה סתירה בין דברי פלביוס לבין דברים שנכתבו בגמרא ובמדרשים - הוא בחר בגירסה שמופיעה במקורות, או שפשוט עקף את הבעייתיות והלך בין הטיפות.

כך למשל, במקרים של מחלוקת על זמן - כמו למשל תקופת המצור על ירושלים - נמנע כהן מלציין את פרק הזמן המדובר באופן מפורש. במקרה אחר, כמו כשבן-מתיתיהו מעיד על עצמו כי הוא זה שניבא לאספסיאנוס שיהיה הקיסר, בעוד שבגמרא מוזכר כי היה זה רבן יוחנן בן זכאי - הוא הלך עם התלמוד. למרות זאת, כהן מדגיש כי ברוב המקרים היתה התאמה בין המקורות, גם בנוגע לפרטים כמו שעת הפריצה לבית המקדש, שהיתה בשעה השישית של הלילה.

בהמשך העלילה מגיע האב לירושלים בשעת החורבן, בעוד בנו - שמצליח לברוח לחוטפיו - מצטרף לשני תלמידי חכמים בדרכם ליבנה. האב צופה בירושלים נהרסת ונשרפת, ושוקל אם להמשיך ליבנה. סוף. העלילה מסתיימת ללא קתרזיס, ללא החיבוק של האב והבן.

מדוע? 

"זה סיפור של תשעה באב, אי אפשר לסיים אותו באופן משמח. זה חלק מהשבר והעצבון".

אחרי תום העלילה, מביא כהן לאורך 30 עמודים את תקציר "מלחמות היהודים", כרקע היסטורי. כשהוא נשאל מדוע נצרך לכך בספר עלילתי הוא מסביר: "העניין האמיתי של הספר הזה הוא ההיסטוריה. לא באתי להמציא סיפור, אם הייתי רוצה לכתוב סיפור דמיוני, הייתי עושה את זה יותר מותח".

הספר הוביל לשידוך

כהן, בן 27, מתגורר בצפת. הוא נשוי ואב לילד. "יהודה" הוא ספרו השלישי, אחרי שהוציא את "אלף דמעות"

ו"שלבים" - שהם אסופות סיפורים קצרים, בעיקר על בחורי ישיבה שנשרו מהמסגרת הלימודית.

"הרבה מהחיים שלי נמצאים בסיפורים האלה", אומר כהן. "גם אני נשרתי מישיבה ועברתי הרבה בחיי. בסופו של דבר חזרתי לישיבה של שבים, שבבניקים, ושם כתבתי את הספר הראשון. היום - מלבד ספרים - אני כותב לכל מיני עיתונים ומגזינים".

את אשתו הכיר כהן בעקבות הספר הראשון שכתב. היא קראה את סיפוריו והחליטה שהיא רוצה לפגוש אותו. והשאר - כמו שאומרים -היסטוריה.

• "יהודה", מאת יוסף כהן. הוצאת "יפה נוף", 250 עמודים.
• תחרות אגדתא נסגרת בשבוע הבא! שלחו את הסיפור שלכם