משפטנים: העבדות נגמרה, אין לגרש ילדי זרים
בג"ץ אמנם לא אסר מפורשות - אבל אמנת זכויות הילד עליה חתומה ישראל מחייבת לבחון קודם כל את טובת הילד. "החליפו את הפלסטינים בזרים, לא חשבו על זה שהם בני אדם שמולידים ילדים", אומרת ל-ynet פרופ' פרנסס רדאי
גירוש שוהים בלתי חוקיים יחד עם ילדיהם צפוי להתחיל בשבת, אם לא תתקבל החלטה אחרת. אולם מומחים למשפט בינלאומי מותחים ביקורת על חוקיותו של המהלך - במיוחד בפן המסורי - לאור מחויבויות המדינה. "לישראל מחויבות הומניטרית שלא לגרש את הילדים מהארץ, אנחנו לא בתקופת העבדים", אומרת פרופ' פרנסס רדאי, מומחית בדיני עבודה וזכויות עובדים במשפט הבינלאומי.
הימנעות מגירוש, מסביר עו"ד אבינעם כהן, "היא הצעד המתבקש נוכח הפרותיה של ישראל את מחויבויותיה הבינלאומיות". כהן הוא דוקטורנט למשפטים בתחום ההגירה, ומנחה במכון קונקורד למחקר המשפט הבינלאומי וקליטתו בישראל במכללה למנהל. לדבריו, לישראל מחויבות משפטית מכוח אמנת זכויות הילד שגובשה ב-1989 ונחתמה על ידי ישראל ב-1991.
"אחד העקרונות החשובים באמנה הוא טובת הילד. לפיו, יש לקחת בחשבון כעניין ראשון במעלה את טובת הילד בכל פעולה הנעשית ביחס לילדים", אומר כהן. "לכאורה, מבחינה פורמלית, אין מניעה לגרש ילדי שוהים זרים ואף בג"ץ התיר בעבר להרחיקם, אולם נשאלת השאלה האם גירוש הילדים הולם את טובתם.
"יש טענות לפיהן יותר טוב לילדים להיות במדינת המוצא, אולם להערכתי - אם ילדים התערו בחברה מסוימת, המדינה היא הדבר היחיד שהם מכירים, יכולתם להתפתח בה טובה מיכולת זו במדינת המוצא, או שמדובר בילדים שלא ברור מי יקבלם במדינת המוצא - יש בעיה להרחיקם. מבחינת פליטים הבעיה גדולה אף יותר כי מדובר במחפשי מקלט", הוא מתריע.
יש מחיר לתרומה הכלכלית
פרופ' רדאי חוזרת לשורשי הבעיה: "ישראל החליטה להביא עובדים זרים במקום פלסטינים אחרי גל הטרור, אך לא עצרו לבחון מהן ההשלכות. בעוד שפלסטינים חזרו כל יום הביתה - העובדים הזרים, כדרך הטבע, מוצאים בני זוג, מביאים ילדים לעולם ומבססים חיי משפחה בישראל.
אנחנו לא בתקופת העבדים ואיננו יכולים להכתיב לאנשים שאינם יכולים להביא משפחה או לשלוח את הילדים למקום אחר".
רדאי מסבירה ש"הילדים הללו מכירים רק את המציאות הישראלית, יודעים רק עברית וסופגים את תרבות המחייה בערי ישראל. חשבנו שזה יתרום לנו, וצריך לדעת שיש לכך מחיר, שמתבטא בהוגנות. איננו יכולים להשתמש בעבודה לצורכי המשק הישראלי ולהחזיר את הילדים הללו למקום שאינם מכירים".
עוד היא מזכירה ש"בניו יורק, שם החליטו לשלוח את ההומלסים למדינות אחרות, לפחות בדקו שיש להם למה ולאן לחזור. אנחנו חייבים לעשות דבר דומה. צריך למצוא פתרון לכל המשפחה ולקבל את הסכמתם". לגבי העתיד, היא מדגישה ש"צריך ללמוד מה שהיה צריך להיות כתוב על הקיר כשהחליטו על המדיניות הזו. אולי צריך לעשות הערכה מחודשת לגבי קליטת עובדים זרים".
ומה עם הזכויות הסוציאליות?
עוד לפני שמגרשים, נראה שגם באשר לזכויות המגיעות לילדי השוהים הזרים המצב לא אופטימלי. באמנה לזכויות הילד נקבע כי ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט זכאים לשורת זכויות, בהן הזכות לחינוך, בריאות, רמת חיים נאותה ובטחון סוציאלי. אולם לפי החוק הישראלי, הילדים זכאים לשירותי חינוך מלאים ולשירותי רווחה חלקיים, אך לא לזכויות ולשירותים המוקנים מכוח חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
"אחד העקרונות המרכזיים באמנה הוא שיש להבטיח את הזכויות באופן שוויוני, ללא אפליה, אולם השוויון לא חל באופן מלא", מסביר כהן. "מבחינת שירותי רווחה, למשל, יש זכויות סוציאליות שמקבלים ילדי השוהים הזרים אך הן אינן שוות לילדים ישראלים, ומוגבלות. גם הסדרי בריאות וביטוח לאומי לא חלים על כולם, יש רק הסדר חלקי שחל על קבוצה מסוימת של ילדי מהגרי עבודה".
עו"ד כהן חוזר לדו"ח ועדת רוטלוי, שמונתה לפני 12 שנים בעקבות החתימה על האמנה הבינלאומית. "בדו"ח נקבע מפורשות שישראל לא עומדת בעיקרון ההחלה השוויונית של הזכויות.
יש לכך השלכות משפטיות - ישראל למעשה מפרה את האמנה, את ההתחייבות שנטלה על עצמה, ולא עומדת בסטנדרטים שקובע המשפט הבינלאומי", הוא אומר.
"מצד שני, חשוב לזכור שהמדינה לא מתנערת לחלוטין מילדים אלו ומשפחות זרות עם ילדים מקבלות בכל זאת יחס אחר".
ממשרד הפנים נמסר בתגובה כי "ביום ראשון יתקיים דיון מיוחד בלשכת שר הפנים, אלי ישי, עם אנשי המקצוע במשרד, במהלכה יועלו כל ההיבטים המשפטיים של סוגיית השוהים הבלתי חוקיים ויערך מתווה כיצד ואיך לפעול בנושא".
לפנייה לכתב/ת 
