לבני בהפגנה: צריך לתת כוח לילדים לצאת מהארון

הקהילה הגאה מרכינה ראש - ומתאבלת בעצרות: יותר מאלף אזרחים - צעירים ומבוגרים, הומואים ולסביות, סטרייטים וטרנסג'נדרים - עמדו הערב (יום א') לדקת דומייה לזכר שני קורבנות הטבח באגודת ההומואים והלסביות בתל-אביב. כשהם מוחים מדי פעם דמעה, ונשענים על חבריהם, שמעו דברי תמיכה מחברי הכנסת שנשאו נאומים מרגשים. מאות התאספו במקביל בכיכר ציון בירושלים, בקריית הממשלה בבאר-שבע ובמרכז הכרמל בחיפה.   

המפגינים גדשו את שדרות רוטשילד בתל-אביב, וגם את הרחובות הסמוכים. בין המפגינים גם חברי הכנסת חיים אורון וניצן הורוביץ ממרצ, יולי תמיר ושלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה, ציפי לבני ושלמה מולה מקדימה. בלטו בהיעדרם נציגי הממשלה. בכניסה לאגודה הציבו אזרחים זרי פרחים, והדליקו נרות זיכרון שיצרו את המילים "אהבה" ו"גאווה" ואת שמותיהם של שני הנרצחים - ליז וניר.

מסע ההרג במרכז ההומו-לסבי - הסיקור המלא:

• רכזת הנוער הגאה: בנינו להם בית
• הומואים דתיים: מרכזי תמיכה לנוער - מקום מפלט
• הקהילה אחרי הטרור: הפצועים יצאו באחת מהארון
  

• בעולם מזדהים: בישראל היתה אידיליה שהתפוצצה
• האסון השני של משפחת כץ: "ניר האמין בדרכו"
  

"כולנו ביחד בלי שנאה ופחד", נכתב על השלטים שנישאו בתל-אביב. ח"כ יחימוביץ' אמרה כי "האדם שירה לא ירה מעצמו. מאחוריו הייתה לגיטימציה. אדם לא קם ויורה, מישהו הזין אותו בסיסמאות". גם ח"כ הורוביץ, הומוסקסואל מוצהר, הביע ביטחון בכך שמדובר בפשע שנאה: "המוח מסרב להבין, והלב מסרב לעכל ולהכיל את מה שאירע כ-50 מטרים מהמקום הזה בדירת המרתף הצנועה. יהיה אשר יהיה המניע של אותו יורה, מדובר בפשע שנאה, אדם שמנסה להרוג קבוצה של אנשים בני קבוצה מסוימת - הוא ידע בדיוק במי הוא פוגע". 

אירוע המחאה ברחוב רוטשילד בתל-אביב (צילום: ירון ברנר)

"האקדח שירה לא היה מנותק מהלך רוח קשה שבו נאמרים נגד הקהילה דברי נאצה שלא נאמרים כלפי שום מיעוט", הוסיפה יחימוביץ', "מדובר בקהילה תורמת לחברה, לעיתונות, למוסיקה, לתרבות וכל תחומי חיינו וכל מה שהיא מבקשת זה שוויון זכויות. כעת על המאבק להרים ראש ולהפוך לנחוש יותר".

ח"כ יולי תמיר הביעה זעזוע, וקראה להורים לילדים גאים לקבל אותם כמו שהם. "הנטל הוא על כולנו. קודם כל על ההורים - אסור לדחוף לארון, אסור להגיד 'לא ידעתי', ואחר כך על המורים", אמרה. "מערכת החינוך לא יכולה להתכחש לבעיות הקשות שממנה סובלים חברי הקהילה. מערכת חינוך שלא יודעת להגיד באופן גלוי כי שעריה פתוחים בפני החברה הישראלית כולה אינה יכולה לתת לילדים לגדול ולצמוח. אני מאמינה שמתוך הכאב הזה תצא אמירה. צריך רק כלל אחד בחברה שלנו: 'כולנו שווים וכולנו ביחד'".

גם יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, הגיעה למקום, וזכתה לתשואות רמות כשהוצגה כ"חברת אמת של הקהילה". יו"ר קדימה הביעה תקווה שהאירוע יהווה נקודת מפנה: "זה יום של חשבון נפש גם בקרב הנהגת המדינה - האם עשינו די על מנת למנוע דעות קדומות, הסתה ולגלוג?", תהתה. לבני אמרה כי "אנחנו עדיין לא יודעים מה המניעים, אבל שנאה היתה כאן. אהבה לא הורגת".

לדברי לבני, "היום הזה צריך לתת כוח לילדים לבוא להוריהם ולהגיד 'אני הומו' או 'אני לסבית'. היום הזה צריך לתת כוח להורים לקבל את הילד שלהם ולאהוב אותו כפי שהוא. היום הזה צריך לתת כוח לכל אחד מחברי הקהילה לחיות את חייו שלם עם עצמו וגאה בעצמו. נקודת המפנה צריכה להתחיל כאן מהשדרות האלו, לשנות את פני החברה בישראל. לא מדובר בכאב של הקהילה בלבד. מדובר בנו, בעצמנו, בעתיד שלנו, וביחד נעשה את השינוי הזה".

פרופ' עוזי אבן: כמו רצח רבין

הפרופסור וחבר הכנסת ממרצ לשעבר עוזי אבן, הגיע אף הוא להביע הזדהות, והשווה את האירוע לרגע כואב אחר בתולדות המדינה. "אני מרגיש כמו אב שכול", אמר, "ויש לי חשש שמדובר ברצח פוליטי כמו רצח רבין". גם ח"כ שלמה מולה (קדימה) קונן: "באתי מאתיופיה וחיפשתי מדינה חופשית, לא מדינה של חושך. לא חשבתי שיהיו פה מאבקים של אמונה. אלה שנרצחו - נרצחו בגלל רצונם".

דנה אולמרט, לסבית מוצהרת, אמרה ל-ynet: "באתי לפה כי אני מזדהה, כועסת ומוחה על מה שקרה פה אתמול. אמנם הנסיבות לא ברורות, אבל קשה לי להאמין שמדובר במשהו שהוא לא פשע שנאה. היריות לא היו מכוונות אל מישהו מסוים אלא אל ציבור שלם, שהנטייה המינית שלו שונה. פשעי שנאה הם פשעים חברתיים, וצריך לזכור שאנחנו עדיין חיים בחברה הומופובית. כל מערכת החינוך לא מלמדת על הומואים ולסביות, ומשתמשים במילה 'הומו' כמילת גנאי. המבחן האמיתי הוא לא בזעם של המחאה אלא בהתנהלות של היומיום. צריך להתרחש שינוי עמוק בתוכנו".

לדברי אולמרט, "הבעיה היא שאנחנו סלחנים כלפי התבטאויות הומופוביות. אנחנו שומעים התבטאויות של אריאל זילבר ואז ממשיכים לשמוע שירים שלו ברדיו. אי אפשר לתת במה לפליטות הפה של אלי ישי, שכאילו אומר את דבריו כחלק מהשקפה פוליטית. זו לא השקפה פוליטית זו בעיה חברתית, ואסור לתת להם מקום".

איש התקשורת גל אוחובסקי ניצל את האירוע כדי למתוח ביקורת על ראש הממשלה, שגינה מוקדם יותר את המעשה. אוחובסקי קבל על כך שנתניהו "גינה אמנם את הרצח, אבל לא הצליח להגיד את המילים 'הומואים' ו'לסביות'". הוא אמר כי הגיע הזמן שראש הממשלה ילמד להעלות אותן על דל שפתיו.

מפגינים בירושלים. "שנאת חינם - מוות סתם" (צילום: אלי מנדלבאום)

נעמי בסר, בת 28 מהנוער העובד והלומד, הגיעה עם 40 חברים לתנועה: "באנו לפה מכל הארץ בצורה ספונטנית. אני לא לסבית ואני לא צריכה להיות לסבית כדי להזדעזע ממה שקרה. יש פה מדינה חופשית עם שוויון זכויות וערך אדם, זה קשור לכולנו. כולנו צריכים לעודד אנשים לאהוב את מי שהם רוצים ושירגישו נוח עם זה. הרצח הזה מנוגד לכל מה שאנחנו מאמינים בו".

מירי עידן, בת 54 מעין שריד, חריגה בנוף: "באתי לפה עם שתי הבנות שלי והבן שלי כדי להביע הזדהות, תמיכה וצער רב על מה שקרה. אחת הבנות שלי מדריכה בתנועת הנוער הגאה, והיא לקחה את זה מאוד קשה. אני מודעת לכך שלא כל ההורים מתנהגים כמוני. יש הורים שלא מקבלים את הילדים שלהם כמו שהם, וזה איום ונורא בעיניי. כדאי שיאהבו אותם עם כל מה שיש להם, שיחבקו אותם".

המחאה בתל-אביב. "צאו מהארון - הוא מחליש אותנו" (צילום: ירון ברנר)

יניב ויצמן, חבר מועצת העיר תל-אביב ויו"ר ארגון הנוער הגאה, קרא לנוכחים "צאו מהארון - הארון מחליש אותנו", וזכה למחיאות כפיים. "ההפגנה הזאת באה לתת מקום לכל מי שרוצה להביע את הכאב. לא סתם בחרנו בלב תל-אביב, יש פה מסר ברור. אם זה לנוער, אם זה לקהילה עצמה - אף אחד לא מפחד. אנחנו נמשיך להפגין עוצמה. יש פה גם הרבה חבר'ה לא מהקהילה, וזה החוזק שלנו, המעגלים הרחבים שתומכים בנו מבחוץ".

בכיכר ציון שבירושלים התאספו כ-300 מאנשי הקהילה ההומו-לסבית ותומכיה תחת הכותרת "שנאת חינם - מוות סתם". אל המפגינים בני הקהילה, שנשאו דגלי גאווה ונעמדו בשתיקה בכיכר, הצטרפו עשרות אזרחים ממדרחוב בן יהודה הסמוך, שביקשו להביע סולידריות עם הקהילה הגאה, שאיבדה אתמול שניים מחבריה - ליז טרובישי מחולון וניר כץ מגבעתיים.

"זו לא הפגנה - זו עמידה שקטה והבעת כאב על אלו שנפגעו ונרצחו אתמול", אמר ל-ynet יונתן גר, מנכ"ל הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בירושלים. "ברמה הרחבה יותר זו הבעת כאב על האלימות והשנאה בחברה שסובבת אותנו". לדבריו, "לקראת כל מצעד גאווה בעיר שואלים אותנו למה דווקא בירושלים, ואומרים לנו ללכת לתל-אביב. האירוע אתמול ממחיש שאין דבר כזה מקום בטוח. כולנו חלק מן החברה הישראלית, וכולנו בסכנה מהאלימות הזו. זה הכל בא מאותו מקום".