ניצן מחפשת חתן. הצטרפו אליה

בט"ו באב, נאמר במשנה, היו בנות ירושלים לובשות בגדים לבנים ויוצאות לרקוד בכרמים. על-פי המנהג, היו הרווקים הולכים אף הם לכרמים כדי לחטוף להם בת-זוג הולמת. אבל היום, כידוע, זה לא כל-כך פשוט. בליינד-דייטים, שידוך על-ידי חברים או מומחים, אתרי היכרויות ואינסוף דרכים לנסות למצוא את האחד.

במגזר הדתי, שבו מקובל להתחתן בראשית שנות ה-20, מדד הלחץ הולך וגובר ככל שהולכים ומתמעטים החברים והחברות הרווקים. אוסנת שיינר, בוגרת מגמת עיצוב גרפי במכללת אמונה בירושלים, יצרה את סרטון האנימציה "בקרוב אצלי", שיכניס אתכם לראשה של צעירה דתית ממוצעת. הצטרפו לניצן, בדרכה אל החתן.   

שיינר הגישה את "בקרוב אצלי" כעבודת גמר, בתום ארבע שנות לימודים במכללה. על הסרטון היא עבדה כשבעה חודשים והוא הוצג בתערוכת הבוגרות, שנסגרה לפני כשבוע.

הרעיון לסרטון עלה בראשה בקיץ שעבר, והיא החלה לחשוב כיצד תוכל לקחת את נושא השידוכים - שמטריד גם אותה - למחוזות קלילים יותר. במשך כחודש היא אספה מחברותיה אנקדוטות וסיפורים על שידוכים, ולכך הוסיפה גם סצינות מניסיונה האישי ומדמיונה הפורה. 

על סצינת הדייט בגן הוורדים היא מספרת: "הרעיון של הבחור שאינו מדבר ברור נולד מחוויותיי האישיות. איכשהו קרה שכמה בנים שהייתי אמורה לצאת איתם לא דיברו ברור, וטכנית לא הצלחתי להבין אותם כי הם בלעו מילים. זה מאוד הפריע לי. כמובן שזה לא מייצג את כל הבנים, אבל אולי מבחינה מטאפורית זה נכון - במקרים רבים יש פערים וחוסר הבנה בתקשורת בין גברים לנשים".

גם הסיטואציה עם השדכנית אינה בדיונית לגמרי. שיינר מספרת כי הסצינה מבוססת על הפעם הראשונה שהלכה לשדכן - ויצאה משם בהלם גמור. לתומה היא חשבה שהשדכן יתעניין באופיה, תחביביה, אישיותיה, אך הוא שאל מיד: איפה תרצי לגור? מפריע לך זקן? בדיוק כמו בסרטון. "לא היה שום דבר אישי, הכל טכני", היא מעידה.

על הפן האמנותי של עבודתה מספרת שיינר כי בחרה בשילוב בין תמונות סטטיות לאנימציית פלאש כדי ליצור קומפוזיציה מעניינת, לצד האפשרות להביע תחושות ורגשות באמצעים קולנועיים. במידה מסוימת ניתן לומר כי הטכניקה הגרפית שבה בחרה מייצגת את התוכן, הכולל אלמנטים "אמיתיים" לצד "בדיוניים".

שיינר מספרת כי בנות רבות שראו את העבודה התוודו בפניה כי הן התרגשו והזדהו מאוד עם הדמות הראשית. לדבריה, הן העידו שהסרטון גרם להן לחוש שהן לא לבד בעולם השידוכים

המלחיץ. "ההזדהות הזו - עבורי היא מתנה", אומרת היוצרת.

אז העבודה פונה יותר לבנות?

"מבחינתי מדובר בעבודה אישית, שלא פונה למישהו מסוים. עשיתי אותה מתוך העולם שלי ומתוך האופן שבו אני חווה את הדברים. בפועל, אני מניחה שמטבע הדברים, בנות יותר יזדהו עם זה.

"מצד שני, יש בסרטון גם הרבה ברכה לבנים. מישהו כבר שאל אותי אם אנחנו, הבנות, אכן ממתינות ליד הטלפון עד לשיחה המיוחלת. אז לא, פיזית אנחנו לא, אבל זה בהחלט מעסיק אותנו זמן רב. באמצעות הסרטון בנים יכולים ללמוד מעט על העולם של המין השני ולפתח רגישות מסוימת, אמפתיה. כמובן שהסרט לא נועד לחנך בנים, אבל אולי גם מזה ייצא משהו חיובי".

• לאתר הסרטון של אוסנת שיינר - לחצו כאן