מחנות העבודה בצפון-קוריאה: זוועה הרחק מהעין

"140 הימים האחרונים היו הכי קשים וקורעי לב בחיינו" - כך סיפרה אתמול (יום ד') לורה לינג, אחת משתי העיתונאיות האמריקניות ששוחררו מהכלא בצפון-קוריאה, עם שובה לארצות הברית. בני משפחתה סיפרו על תנאי מאסר ירודים שבהם היתה נתונה, ארוחות שכוללות אורז "מתובל" באבנים והפרדה מוחלטת מחברתה האמריקנית, אך אם להסתמך על עדויות של פליטים צפון-קוריאנים שנמלטו מהמדינה - העתיד שנועד להן עד לבואו של ביל קלינטון היה גרוע בהרבה.

העיתון האמריקני "וושינגטון פוסט" פרסם לאחרונה כתבה ובה עדויות משגרת חייהם של 200,000 האסירים הכלואים לפי האומדן במחנות העבודה בצפון-קוריאה. מזון המורכב בעיקר מדגנים וממלח, אובדן שיניים, חניכיים משחירות, עצמות נחלשות וגב הולך ומתעקם - כל אלה הם מנת חלקם. מרבית האסירים עובדים בין 12 ל-15 שעות ביום, עד שהם מתים ממחלות הקשורות בתת-תזונה, מרביתם בסביבות גיל חמישים, והם מורשים ללבוש רק סט אחד של בגדים. האסירים חיים ומתים בסחבות, ללא סבון, גרביים, בגדים תחתונים או תחבושות היגיניות.

שום גורם חיצוני לא ביקר מעולם במחנות, ולכן לא ניתן לאמת את הדיווחים המגיעים מהם באופן עצמאי. עם זאת, צילומי לוויין ברזולוציה גבוהה, שכעת כל אדם בעל חיבור לרשת האינטרנט יכול להיחשף להם, מתעדים את המחנות העצומים שניצבים בהרי צפון-קוריאה. הצילומים מחזקים את טענותיהם של ניצולי המחנות, וניתן להבחין בהם בכניסה למכרות שאסירים לשעבר טוענים כי עבדו בהם במסגרת ריצוי עונשם, מרכזי מעצר שלדברי סוהרים אסירים שלא שיתפו פעולה עונו בהם למוות, ומגרשים שאסירים לשעבר העידו כי הוכרחו לצפות בהם בהוצאות להורג.

כל הוצאה להורג הופכת לשיעור

"מחנות העבודה האלה קיימים ממש מתחת לאף שלנו", אמר אן מייאונג צ'ול, שומר לשעבר במחנות שערק לדרום-קוריאה. "ארגונים למען זכויות אדם אינם יכולים למנוע זאת. דרום-קוריאה אינה יכולה למנוע זאת. ארה"ב תצטרך להעלות את

הנושא הזה על שולחן המשא ומתן", הוא מסביר. אבל וושינגטון לא הציפה את נושא במהלך הפגישות בין דיפלומטים אמריקנים לגורמים צפון-קוריאניים. הניסויים הגרעיניים שערכה, הטילים ששיגרה והדימוי הלוחמני שטיפחה לעצמה פיונגיאנג בשנים האחרונות מיקדו את תשומת הלב הבינלאומית בחצי האי הקוריאני בעיקר בהיבט הביטחוני, כך שנושא זכויות האדם נדחק לקרן זווית.

מחנות ההעבדה בפרך בצפון-קוריאה לא זכו עד כה לתשומת לב בינלאומית רבה, אף שתמונות ברורות שלהם ניתן למצוא בקלות בעזרת תוכנת המחשב "גוגל ארת'", וחרף העובדה שהם קיימים זה יותר מ-50 שנה - פי 12 ממחנות הריכוז של הנאצים ופי שניים מאלה של הסובייטים. גורמים במערב מעריכים כי מאות אלפי בני אדם מתו במחנות האלה במרוצת השנים, אף שלא ניתן לדעת בוודאות מה מספרם.

צפון-קוריאה עצמה מכחישה את דבר קיומם של המחנות. היא מגבילה את תנועותיהם של הזרים המעטים שלהם היא מתירה להיכנס לתחומיה, ומענישה בחומרה את אלה שמסתננים אליה שלא כחוק. לפני שהשומרים יורים באסירים שניסו לברוח, הם הופכים כל הוצאה להורג ל"רגע שניתן ללמוד ממנו", לדבריהם של חמישה צפון-קוריאנים שהיו עדים כביכול למעשי רצח שכאלה.

מחנה עבודה גדול יותר מכל לוס-אנג'לס

אסירים בני יותר מ-16 נדרשים לצפות במעשה, ולעמוד כחמישה מטרים מהקורבן. אדם בעל תפקיד רשמי בכלא נותן בדרך כלל הרצאה, שבה הוא מסביר כיצד "המנהיג היקר", קים ג'ונג-איל, הציע "הזדמנות לכפרה" באמצעות עבודת הפרך. הנידון למוות מכוסה, ולפיו דוחסים אבנים קטנות. שלושה שומרים יורים שלוש פעמים כל אחד, בעוד שהצופים מהצד רואים כיצד הדם ניתז לכל עבר וההרוג קורס.

"אנחנו חווים את ההוצאות להורג כמעט בעצמנו", מספר ג'ונג גוואנג איל, בן 47, שצפה בשתי הוצאות להורג כאלה בתקופת מאסרו במחנה 15. הוא סיפר כי הורשה לעזוב את האתר ב-2003, אחרי שלוש שנים שבהן שהה בו, ונמלט לסין. הוא תיאר גם רגעי אימה בחקירות שעבר תחת ידיהם של אנשי סוכנות הביון הלאומית של צפון-קוריאה. "הם רצו שאודה שאני מרגל. הם חבטו בשיניים הקדמיות שלי באמצעות אלת בייסבול, וגרמו לי סדק בגולגולת פעמיים". לדבריו, כשנעצר שקל 75 קילוגרמים. עד שהחקירות הסתיימו, משקלו צנח ל-36 קילו.

חשוב לציין שגם המניעים והאמינות של העריקים הצפון-קוריאנים שמוצאים מפלט בדרום-קוריאה מוטלים לעתים בספק. הם נואשים להתפרנס, ורבים מהם אינם מוכנים לדבר עד שיתוגמלו כספית. פסיכולוגים דרום-קוראנים שראיינו עריקים שכאלה מתארים אותם כאנשים כעוסים, חשדנים ומבולבלים, אך במאות ראיונות נפרדים שנערכו להם במשך שני עשורים, גוללו הפליטים סיפורי זוועה דומים.

לפי העדויות, מדובר במחנות עצומים, כשמחנה 22, סמוך לגבול עם סין, גדול יותר מהעיר לוס אנג'לס כולה. לא פחות מ-50 אלף אסירים מוחזקים בו, לדברי שומר לשעבר במחנה. יש קונצנזוס נרחב בקרב חוקרים באשר לאופן תפעול המחנות. מרבית הצפון-קוריאנים נשלחים אליהם ללא כל הליך משפטי, ורבים מהם מתים בתוכם מבלי לדעת במה הם נאשמים.

רוצה לצאת? שנן את כתבי קים ג'ונג איל

מהאסירים נמנעת האפשרות לקיים כל קשר עם העולם שבחוץ, לפי ארגון דרום-קוריאני למען זכויות האדם. לפי דו"ח שפרסם הארגון אשתקד, על קרובי משפחתו של אסיר שהתאבד נגזרים עונשי מאסר ממושכים מאלה שנגזרו עליו. לשומרים מותר להכות, לאנוס ולהרוג אסירים מבלי להיענש, וכשאסירות נכנסות להיריון ללא רשות - הורגים את תינוקותיהן.

מי שבכל זאת מחפש "תקווה", ימצא אותה אולי במחנה מספר 5, שבו אסירים יכולים לעבור חוויה סוציאליסטית מתקנת. אחרי כמה שנים, אם הם מצליחים לשנן בעל פה את כתביו של קים ג'ונג איל, הם משוחררים, כשהפיקוח עליהם מצד גורמי הביטחון נמשך.

סוהר: אמרו לנו לנהוג בהם כבחזירים

אן מייאונג צ'ול הורשה לעבוד כשומר וכנהג במחנות משום שבא ממשפחה "אמינה" - אביו היה סוכן במודיעין הצפון-קוריאני, כמו הוריהם של רבים מעמיתיו השומרים. הוא מספר כי במהלך ההכשרה שלו צווה - תחת איום שאם לא ימלא אחר ההוראות יהפוך לאסיר בעצמו - שלא להראות רחמים לעולם. "היה מותר לשומרים משועממים להכות או להרוג אסירים", הוא אומר, "לימדו אותנו להתייחס אליהם כאל חזירים".

לקים יונג סונג שנכלאה בשנות ה-70 נודע רק ב-1989 מדוע נאסרה. גורם ביטחוני סיפר לה כי הוענשה על כך שהיתה חברתה של אשתו הראשונה של קים ג'ונג איל, וכי "לא יסולח לה שוב לעולם" אם המדינה תחשוד שהיא ריכלה על "המנהיג היקר". היום, אחרי שנמלטה לדרום-קוריאה וכשהיא בת 73, היא זועמת על כך שהעולם אינו מתעניין דיו במתרחש במחנות. "היתה לי חברה שאהבה את קים ג'ונג איל, ועל שום כך הממשלה הרגה את משפחתי", היא מקוננת. "כיצד ניתן להצדיק זאת?".