ועידת הפתח החליטה: ישראל חיסלה את ערפאת
חמש שנים אחרי מותו של יו"ר הרשות הפלסטינית לשעבר, קיבלה ועידת הפתח בבית לחם החלטה פה אחד, שישראל היא שעמדה מאחורי מותו. הצירים הקימו ועדת חקירה פלסטינית וקוראים לחקירה בינלאומית. "לא נשתוק עד שנגיע לחקר האמת"
ועידת הפתח קיבלה בצהריים (יום ה') החלטה פה אחד ולפיה ישראל היא זו שעומדת מאחורי מותו של יו"ר הרשות לשעבר, יאסר ערפאת. הוועידה החליטה על הקמת ועדת חקירה פלסטינית בראשות אחיינו של ערפאת, נאסר אל-קידווה.
אל-קידווה היה הבוטה ביותר מבין הדוברים בסוגיית מותו של ערפאת ואמר כי "הפלסטינים לא ישתקו עד שיגיעו לחקר האמת".
לאחר מכן נעמדו על רגליהם כל צירי הוועידה, יותר מ-2,300 איש, והצביעו פה אחד כי ישראל אחראית לחיסול. בנוסף, קראו צירי הוועידה להקמת ועדת חקירה בינלאומית לבדיקת נסיבות מותו של ערפאת.
באוקטובר 2004 חלה החמרה משמעותית במצבו הבריאותי של ערפאת. כעבור זמן קצר, הוא הועבר - באישור ישראל - לבית חולים הצבאי "פרסי" בצרפת. במשך כשבועיים שהה בבידוד תחת אבטחה כבדה. מלבד אשתו סוהא וכמה מקורבים איש לא ראה אותו. מיעוט המידע האמין אודות מצבו בפועל של ערפאת הוליד חרושת שמועות שונות ומספר פעמים הוכרז כי מת. ב-12 בנובמבר 2004 הודיע דובר בית החולים על מותו של ערפאת.
אבו מאזן על רקע דמותו של ערפאת, אתמול בבית לחם (צילום: AP)
נושא אחר העומד במרכז הוועידה הוא כיצד יצביעו צירים מרצועת עזה שלא הגיעו לבית לחם עקב מגבלות חמאס. הוועידה נוטה להחליט שגם בהיעדר צירי הרצועה - היא תצביע על הרכב מוסדות התנועה, שתכלול גם את מכסת אנשי התנועה בעזה. נציגי הרצועה בוועידה, ובראשם מוחמד דחלאן, רתחו מזעם ואיימו פעם נוספת בפרישה מהוועידה. דחלאן אף טען כי לא יציג את מועמדותו למוסדות התנועה אם תתקיים הצבעה ללא אנשי הרצועה.
דחלאן ורוב אנשי הרצועה דורשים שהצירים שלא הצליחו להגיע לוועידה, יבחרו בעצמם במועד ובמיקום שייקבע את נציגי הרצועה בוועד המרכזי ובמועצה המהפכנית של התנועה. בנוסף, דנה הוועידה בכמה פרשיות הקשורות לפתח ולפלסטינים בלבנון.
לוועידת פתח, המתקיימת זה היום השלישי, הגיעו בנוסף לאלפי הצירים גם אנשי הסגל הדיפלומטי של הרשות הפלסטינית, נציגי ארגונים פלסטיניים שונים והמפלגות הערביות בישראל. הוועידה מתקיימת בסימן מאבקן של הקבוצות השונות על החברות במוסדות העליונים של התנועה, ובראשן: הוועד המרכזי של הפתח, שנשלט עד-כה בידי הגווארדיה הוותיקה של הדור המייסד. הכינוס נערך לאחר דחיות חוזרות ונשנות, שנתפשו בעיני רבים כניסיון התחמקות של ההנהגה הוותיקה מהאפשרות להדחה מעמדות המפתח.