מתי לשתוק - ומתי לשבור שתיקה?

הפרסומים בפרשת "האם המרעיבה" והתגובה החרדית להם, הפרסומים על רצח נועה גולדרינג בת השלוש, והתגובות הנזעמות לעדויות החיילים שוברי השתיקה, מכריחים אותנו לדון ברצינות בשאלות על מותר ואסור במסגרת זכות הציבור לדעת. מכריחים אותנו לחזור ולרענן את הגדרות התשתית של הצורך, והזכות - לדעת.

התורה מצווה עלינו "לא תלך רכיל בעמך" ובכך מגבילה את היכולת לספר. היא קובעת, כי אין להפיץ את עלילות חברינו, לא כל שכן את סודותיהם. עם זאת, אל מול האיסור ללכת רכיל ולספר את קורות עמיתיך עומדת החובה "לא לעמוד על דם רעך" , ו"אם לא יגיד ונשא עוונו" . כיצד מתיישבת סתירה זו?

ביסוד ההתנגשות עומד הפער בין מידע שמשרת את הציבור וגם את הרע שבו מדובר - מידע שנועד להגן עליו ואף להצילו, לבין "מידע" שנועד לספק סקרנות, אולי אף מציצנות.

בפרשות האיומות של התעללות ורצח הילדים קיים ספק לגבי התועלת שתהיה לציבור מעצם ידיעת הפרטים הקטנים, ודאי ברמת הפירוט שכלי התקשורת נוטים אליה.

לא פשוט להגיע לדיוק מוחלט בתיאור בכלים בהם נאלצים כתבים להשתמש, במסגרת העבודה העיתונאית הלחוצה, וגם הנזק העומד להיגרם כתוצאה ממניעת המידע, והטובה היוצאת מפרסום פרטי הפרטים אינם ברורים.

האם כך הם פני הדברים גם לגבי העדויות שפרסם ארגון "שוברים שתיקה" בעניין מבצע עופרת יצוקה? האם ראוי להשתיק אותן? מה התועלת בפרסומן של עדויות אלו?

נדמה שהתשובה היא ברורה. העדויות מעמידות סימן שאלה מעל חוסנו המוסרי של צה"ל, הן מהוות סוג של תהייה - האם נעשה המאמץ הראוי למנוע מחייל להיכשל בהתנהגות לא מוסרית?.

המציאות הצבאית במהותה היא מציאות של כח, היא מציאות שיש בה מימדים וולגריים כמעט טבעיים, ויש צורך להיות רגישים בה לאופציה של כשלון ערכי. הדרך היחידה לעשות זאת היא לדרוש ולחקור היטב מה קורה כאשר הכח נמסר בידי החיילים והזכות להרוג ניתנת להם. הנתונים העגומים שכולם מסכימים עליהם, הם שרבים מאלה שנהרגו לא השתתפו בלחימה. אני מקווה ומאמין שכולנו מצטערים על מותם, אבל מוות זה מכריח אותנו לשאול - האם הוא היה הכרחי? האם הייתה דרך למנוע אותו? ובעיקר, האם ניתן למנוע מותם של בלתי חמושים בפעם הבאה?

חקירת

מבצע עופרת יצוקה אינה צריכה להתמקד בחיפוש אשמים, עשבים שוטים או ממלאי פקודות. החקירה צריכה לוודא שבפעם הבאה יעשה הכל כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע (אני מתפלל שכך היה גם ב"עופרת יצוקה"), שאם לא כן - דם נקי זה יהיה על ידינו.

כדי לוודא שהאינפורמציה תהיה מדויקת ביותר, ראוי לנו לא לסמוך על מסקנות חקירה של ועדות בינלאומיות, וגם לא על חקירה צבאית פנימית. לא נוכל לסמוך גם על ממצאים של ארגוני החברה האזרחית. רק על חקירה שהמדינה תוביל, באמצעות הכלים האיכותיים והטובים ביותר שיש לה. רק בדיקה מעמיקה שמסקנותיה יהיו נגישות לציבור תוכל לתת בידינו את הכלים למנוע נזק בעתיד.