בעיה בוערת: חופש עם הילדים או מהילדים?
החופש הגדול, והחגים הבאים עלינו לטובה, הם מוקדי התגוששות קבועים אצל הורים גרושים רבים: כמה זמן יהיו הילדים אצל האבא, האם בגלל הקייטנה הוא לא יקבל אותם כשהוא פנוי, מה יקרה אם ירצה לנסוע עם הילדים לחו"ל, מי יאכל עם הילדים תפוח בדבש בערב ראש השנה וכו'. הפתרון: הסדר מפורט בהסכם הגירושים
"מה העניין?", שאלתי.
"הסדרי הראייה עם הילדים בחופש", ענה האיש.
שוב פעם, נאנחתי בלבי. התופעה חוזרת על עצמה מידי קיץ ולקראת החגים: חילוקי דעות קשים בין ההורים בקשר לראיית הילדים בזמן החופשה. האב רוצה יותר פגישות עם הצאצאים, האם רוצה פחות. אחד מהם מעוניין לנסוע לחו"ל עם הילדים, הצד האחר מתנגד.
התחלתי לתת להם הרצאה על כך שרצוי להגיע לפשרה כדי לא להזיק לילדים. הבעל הגיב: "אנחנו לא יכולים להסתדר לבד בינינו". והאשה הוסיפה: "בעניין הזה אני מסכימה איתו".
"אולי בכל זאת תלכי קצת לקראתו", אמרתי לאשה. "לא יקרה אסון אם הוא יראה את הילדים קצת יותר. ואתה", פניתי לבעל, "תוותר מצידך קצת - ושלום על ישראל".
"אתה לא מבין את הבעיה", אמר האיש. "נכון, אני רוצה לנסוע לחו"ל, אבל בלי הילדים, ולכן אני לא רוצה לקבל אותם בימים שלפי הסכם הגירושים הם צריכים להיות איתי".
התבוננתי באשה.
"גם אני לא רוצה אותם", היא אמרה. "כבר בניתי על החופש הזה ויש לי תוכניות משלי. שהוא לא ייסע לחוץ לארץ! הוא צריך להבין שעליו ללמוד להיות אבא!"
אני מודה, הופתעתי. והבנתי שלא משנה כמה סכסוכי הורים רואים - תמיד יבוא המקרה שעוד יצליח להפתיע את העו"ד.
סכסוכי החופש הגדול
החופש הגדול הוא תקופה מועדת לפורענות בכל הקשור ליחסים בין הורים גרושים. חודשיים שבהם לאבות יש חופש חלקי, וזו ההזדמנות לבילוי ממושך עם הילדים, שברוב המקרים נמצאים במשמורת האם. אבות רבים אינם יכולים להתפנות לקבלת הילדים אצלם לחודש רצוף, והדבר גם אינו רצוי לילדים. נותר להסדיר את החלוקה לפי מועדי החופשה של ההורים, אבל המכשולים רבים.
יש אבות העומדים על קבלת הילדים למחצית החופש הגדול בשניים או שלושה מקבצים של עשרה ימים עד שבועיים. אמהות רבות מתנגדות לכך; הן טוענות שדי בשבועיים בכל החופש ושמעבר לכך זה לא רצוי לילדים, במיוחד בגיל הרך, כשהפרידה מאמם קשה להם יותר. טעם נוסף מועלה תכופות: בתחילת החופש הגדול ילדים רבים הולכים לקייטנה, ולכן למעשה החופשה נטו אינה עולה על חודש או חודש וחצי.
יש אבות שאינם מוכנים לוותר ועומדים על קבלת הילדים לחודש שלם בקיץ. שהילדים לא יילכו לקייטנה, הם אומרים, או דורשים לקבל את הילדים לחודש לאחר תום הקייטנה. האמהות מגיבות, שאז להן לא יהיה פנאי לנסוע עם הילדים לחופשה.
סיבוכי נסיעות לחו"ל
שדה מוקשים נוסף הוא נסיעה לחו"ל. אם נקבע בהסכם הגירושים או בפסק-דין למשמורת שהאב יקבל את הילדים לשבועיים, והוא רוצה לנפוש בחו"ל שלושה שבועות - קורה שהאם אינה מוכנה להתגמש ולאפשר לו שבוע נוסף עם יוצאי חלציו.
אם בהסכם לא הוסדרו נסיעות לחו"ל, לא אחת האם מתנגדת לעצם הנסיעה בטענה שהילדים לא בשלים לשהות בלעדית עם האב ולא תהיה להם אפשרות לבקש לחזור לבית אמם אם ירגישו רע. ואולי האבא יצרף לטיול חו"ל אשה זרה, ועוד ועוד טענות ממשיות ומופרכות מופרחות מידי קיץ.
אם אחד ההורים צופה קשיים בשיתוף הפעולה עם בן זוגו, חשוב לקבוע כי בעת שהילדים יימצאו בחו"ל תהיה להם אפשרות לשוחח חופשי בטלפון עם ההורה הנשאר בישראל. לפעמים רצוי לקבוע בהסכם הגירושים שלהורה הנשאר תהיה זכות לצייד את הילד בטלפון נייד ביוצאו מהארץ.
גישור במקרה של חילוקי דעות
איך ניתן לנטרל מראש את הבעיות? בעת המו"מ לניסוח הסכם גירושים קשה לצפות את כל האפשרויות ולפרט את כל ההסדרים, שחלקם נובע משינויי הגיל של הילדים עם השנים. אבל מומלץ לדון בכך ברצינות ולא להסתפק בהנחה ש"הענינים כבר יסתדרו". יש לנסח את הסדרי הראייה בקיץ באופן ברור. וכך גם לגבי חגים משמעותיים: ערב ראש השנה וליל הסדר.
בחופשות ארוכות כדאי לקבוע שההורה שהילדים אינם אצלו יהיה רשאי לראותם כל ימים אחדים לשעות אחדות, ולעתים ללינה באמצע השבוע.
לגבי החגים המרכזיים צריך לקבוע כי כל שנה יהיו הילדים אצל ההורה השני בערב הראשון של ראש השנה ובליל הסדר. מומלץ להוסיף, שאם הילדים לא יגיעו לאב בחג "שלו" מטעמים שאינם קשורים בו (סירוב אמיתי של הילדים, למשל) - יקבל האב את הילדים שנתיים רצופות בחגים המרכזיים.
חשוב גם לכלול סעיף, הקובע שבמקרה של חילוקי דעות יפנו הצדדים לגורם מפשר - טיפולי מקצועי או עורך דין מגשר, שירגיע את הרוחות בטרם חופש.
אם אמצעי הריכוך האלה אינם מועילים, אין מנוס לעתים אלא לפנות לבית המשפט. אבל בדרך כלל הצדדים מתעוררים (בדרך כלל האב) מאוחר, וכשמדובר בחופש הגדול - בקיץ מצוי בית המשפט בפגרה. יש אמנם שופטים תורנים, אבל קשה לסמוך שהעניינים יתנהלו כראוי ברגע האחרון. רצוי אם כן שכבר בחודש אפריל או מאי יסוכמו הדברים (פגרת בית המשפט מתחילה כל שנה ב-15 ביולי ומסתיימת בסוף אוגוסט).
חיוב האב בתשלום לכל ביקור שלא מתקיים
ומה עושים, כמו בסיפור הפתיחה, כשהאמא מתה לנשום בקיץ, לצאת לחופשה לבד או עם בן זוג, והיא רוצה שהאבא יתרום את חלקו בטיפול בנטל - וזו לעתים המילה הנכונה - גידול הצאצאים? בעיה. אי אפשר לאכוף על אב לראות את ילדיו. לא באופן סדיר במהלך השנה, ולא בחופשות. זהו "חור" שהמחוקק טרם מצא לו פתרון, וגם בתי המשפט עומדים חסרי אונים מול אב שאינו מעוניין בקשר עם ילדיו, או שמסתפק בביקורים ספורים פה ושם.
הבעיה העיקרית היא הפגיעה בילדים, אבל יש גם היבט כספי ואישי של האם. את הצד הכספי ניתן רעיונית לפתור בהסכם גירושים, שבו ייקבע כי אם האב לא יממש את הסדרי הראייה, הוא ישלם פיצוי לאם. אבל מעטים האבות המסכימים לחתום על התחייבות כזו, ובמקרים שהגט בוער לאשה - ולרוב סבלנותן של הנשים קטנה משל הגברים בנושא הזה - פתרון זה אינו מעשי.
היו מקרים שבהם חייבו שופטים אבות שלא באו לראות את הילדים בתשלום עבור תחליף שמרטף, אבל מדובר בסכומים זניחים, שכדי לגבות אותם יש להשקיע אנרגיה ולהתרוצץ בלשכת ההוצאה לפועל, דבר שנשים מעטות מוכנות לו.
והמסקנה? במו"מ עדיף להשקיע מאמץ בנושא הסדרי הראייה ולא בחשבון העו"ש - זה יחסוך בהמשך הרבה כאב ראש.
- ניתן לשלוח שאלות בדיני אישות
עבור עו"ד בני דון-יחייא. לצערנו, לא תתאפשר תשובה אישית לכל שאלה. נושאים נבחרים יתפרסמו במדור זה בבוא העת.
