ממיאמי לסנט פטרסבורג ב-23 יום: פרק ב'
ג'קסי ממשיך במסע הטרנס-אטלנטי ומספר על החמימות והכנסת האורחים בקופנהגן ועל הרגלי הנופש של הגרמנים בוורנימונדה. בטאלין הוא הרגיש כאילו נכנס לאגדה ובכל רגע יצוצו בסמטאות אבירים ופיות, ולסיום קינח ביומיים מרתקים בסנט פטרסבורג
לאחר שתמו 11 הימים הראשונים בהפלגה - שבסיומם הגענו לדובר שבבריטניה - החל החלק השני של השייט. מנמל דובר המשכנו אל עבר קופנהגן, בירת דנמרק.
בת הים הקטנה שמקבלת בברכה את אורחיהּ
תושבי קופנהגן גאים בבן עירם, הסופר הנס כריסטיאן אנדרסן, מחבר סיפורי הילדים הקסומים, ובהם "בת הים הקטנה". פסל הנחושת של בת הים המפורסמת נהפך סמל העיר הסקנדינבית הנעימה, שנראית לעתים כאילו יצאה בעצמה - על בתיהּ וארמונותיהּ היפים - מסיפור פיות כלשהו. הפסל, שנהפך מוקד לוונדליזם מפעם לפעם, מוצב במרחק הליכה קצר ממקום המעגן של ספינת הקרוזים.
אווירה חמימה ומזמינה ברחבי קופנהגן (צילומים: יוסף ג'קסון)
העיר תוכננה בסדר הגיוני על שורת איים מלאכותיים ותעלות המפרידות בין השכונות, הפארקים והגנים הרבים שבה. האווירה בעיר הנמל הגדולה הזו חמימה מאוד ומזמינת אורחים, ואלה נהנים לשוטט רגלית בין החנויות, הבוטיקים ובתי הקפה. רבים מהם שוכנים במדרחובים הרבים המקשרים את רחוב Stroget שבמרכז העיר, הנמתח מהכיכר הנמצאת לפני בניין Radhus המרשים, לנמל התעלות, המוקף מסעדות פתוחות.
מנמל הסירות הזה יוצאות סירות לסיורים במרחבי התעלות של האי. גני השעשועים העתיקים של "טיבולי", הממוקמים במרכז העיר, הם בבחינת ביקור חובה למי שמזדמן לבירת דנמרק כשהוא מטופל בצאצאים. הגנים משעשעים את משפחות ילדי קופנהגן החל ב-1843. משחקי האורות והזיקוקין בפארק בלילות שבת אינם נשכחים.
חובבי מלכות ובתי מלוכה יהנו מחילופי המשמר בצהריים בכיכר שלפני ארמון Amalienborg, שבו מתגוררת המשפחה המלכותית מ-1794 ועד ימינו אלה. ביום גשום תוכלו להתמסר לביקורים במוזיאונים הרבים ובגלריות שבעיר.
סיור בתעלות של קופנהגן
הבונבונירה שמשמשת הריביירה של ברלין
עפיפונים ענקיים מרחפים מעל חוף רחצה, מרחבי חול לבן שבהם נטועים מאות כסאות נוח מקש וביניהן מסתובבות יפהפיות גרמניות בבגד ים ביקיני - זה המראה שהתגלה לנו בוורנימונדה (Warnemunde). זו עיירה יפהפייה, שמפורסמת, בין השאר, במגדלור שלה. לעיירה היסטוריה של 800 שנה, מהן כ-160 שנה היא משמשת גם חוף רחצה פופולארי בעבור תושבי ברלין.
חוף הרחצה בוורנימונדה
היישוב נמצא בנקודת החיבור של נהר וורנו (Warnow) עם חוף הים הבלטי, ושימש שנים עיירת דייגים. חלק הארי של הבתים החמודים נהפכו במרוצת הזמן לבתי נופש, בתי מלון ובוטיקים שאלפי נופשים נוהגים לשוטט ביניהם בניחותא. הספינה שלנו עגנה בנמל הקרוזים הצמוד לעיירה הקטנה, שבעבר היתה כפופה מנהלית לעיר הסמוכה רוסטוק (Rostock).
הספינה שלנו עגנה בנמל הקרוזים הצמוד לעיירה
רוסטוק היא עיר עתיקה ומרשימה, שהיתה אחת מערי ברית Hanseatic. ברית זו איגדה ערי מסחר השוכנות סביב מפרץ פנימי, שהמשכו הוא נהר וורנו. בחופי המפרץ נבנו נמלים נוחים ביותר לעגינה, שהצמיחו ערי מסחר עשירות. בנסיעה קצרה ברכבת הגענו ממעגן הספינה למרכז העתיק של רוסטוק, שרצוף בתים היסטורים עשויי לבנים בסגנון צפון-גרמני גותי.
בעיר מתגוררים צעירים רבים - האוניברסיטה המקומית היא הגדולה ביותר בחלק זה של גרמניה. כיכר האוניברסיטה, על בתי הקפה השוכנים מול המזרקה החמודה, משמשת אטרקציה רטובה לילדים המקומיים בימי שמש קיציים. סביב הכיכר ניצבים בניינים מרשימים, ובהם הבניין המרכזי של האוניברסיטה, שעוצב בסגנון רנסאנס איטלקי. בהמשך הרחוב המוביל מהכיכר נמצא קרופלינר טור (Kröpeliner Tor) - מגדל תצפית שהוקם בראשונה ב-1280, ושימש אחד מ-22 שערי חומת העיר בעת ההיא.
המזרקה שבכיכר האוניברסיטה ברוסטוק
מקומות מעניינים נוספים הראויים לביקור הם בניין העירייה, שנבנה אף הוא בראשונה במאה ה-13. בין קשתות המבנה הזה פעל שוק איכרים. הבניין שופץ כמה פעמים בסגנונות בנייה שונים, ועדיין נותרו על גגו שבעה מגדלים הניצבים על קשתות גותיות.
בשיטוט הרגלי במרכז העתיק של העיר התרשמנו מ"האוז-באום-האוז" - בית העץ. מדובר בבית שדווקא אינו בנוי מעץ, אלא שהקשתות הגותיות שלו נראות כגזע, שעליו נשענים שאר חלקיו. מדובר בבית שהיה שייך לסוחר עשיר, חבר בברית ההאנזיאטית.
סירות עוגנות בשתי גדותיו של נהר וורנו
חלק מהשערים המקוריים בחומת העיר העתיקה נשתמרו. מוקד מעניין במיוחד בסיור הוא נמל העיר, בגדה המערבית של הוורנו. הבתים הצמודים זה לזה שוחזרו לאחר מלחמת העולם השנייה, ובעיקר אחרי התמוטטות המשטר המזרח גרמני ואיחוד גרמניה. מסע קצר בספינת הנהר החזיר אותנו מרוסטוק היישר אל חיקה של ספינת הקרוזים, שהמתינה לנו בוורנימונדה.
העיר שיצאה מספר אגדות
כאשר התבוננו מסיפונה של הספינה לעבר טאלין (Tallinn), בירת אסטוניה, נראה חלקהּ העתיק של העיר מוקף החומה - על צריחי המצודה וגגות הכנסיות שבה - כעיר אגדתית שיצאה מספר פיות קסום. שוטטנו ברחובות הצרים והעקלקלים של העיר היפהפייה הזו, והיה נדמה לנו שעוד רגע אביר רכוב על סוס לבן יגיח מאחת הסמטאות הצבעוניות.
הנערות הנאות שניצבות בכיכרות, לבושות בגדים בסגנון ימי הביניים ליד עגלות עץ ומציעות בחיוך אגוזים קלויים, רק חיזקה את הרושם של הימצאות בעיר שאווירה אגדתית אופפת אותה. התרשמות זו גברה כאשר נתקלנו על סף שער המצודה בלוחם אסטוני, לבוש גלימת ימי הביניים, שהציע להתחרות עמו בחץ וקשת.
טאלין בקליפת אגוז. המוכרות החינניות ומרכולתן הקלויה
"בוא נתחרה בחץ וקשת!" האביר המזמין
העיר העתיקה של טאלין נחלקת לעיר עילית ותחתית. חלק מבתי העיר התחתית נבנו עוד בימי הביניים, ואילו בתי העיר העילית נבנו מחדש לאחר שריפה שפקדה את טאלין ב-1684. את העיר העילית יישבו אצילים גרמניים שהיו נציגי השלטון המתחלף של העיר, ואילו בעיר התחתית התגוררו סוחרים ואמנים מקומיים. מאז ומעולם זכתה אסטוניה לשנים מעטות של עצמאות. תמיד היתה נתונה למשיסה של כובשים שונים - החל בדנים ובשבדים, וכלה בגרמנים וברוסים.
גבעת טומפיאה (Toompea) שסביבה הוקמה העיר העילית נקראת על שם הקתדרלה שבראשה, המוקדשת לבתולה הקדושה. הקתדרלה הוקמה ב-1233, ושימשה בעיקר את האצולה הגרמנית שהתגוררה סביבה. השריפה הגדולה במאה ה-17 כילתה גם את הקתדרלה, והמלך השבדי ששלט באסטוניה באותה עת ציווה לבנות אותה שוב. טובי האומנים והנגרים - הבולט שביניהם היה חרש העץ כריסטיאן אקרמן - נרתמו לבנייה מחדש ב-1686.
תצפית אל עבר העיר התחתית
עם אתרי העיר הראויים לביקור תוך שיטוט רגלי במעלה ובמורד סימטאות טאלין נמנה המוזיאון האסטוני, שנמצא ברובע רוטרמאן בעיר התחתית. כמו כן מומלץ שלא להחמיץ את הכיכר המרכזית שמקיפה את בניין העירייה הבנוי בסגנון גותי - עניין נדיר בחלק זה של אירופה. הכיכר מרשימה ומוקפת בתי קפה ומסעדות ראויות מאין כמותן להתרווחות וללגימת בירה מקומית, תוך התבוננות בעוברים ובשבים, כמו גם בבניינים העתיקים.
המנזר הדומיניקני של טאלין הוא אחד המבנים העתיקים שנותרו מימי הביניים. כנסיית סנט ניקולאס שבמרכז העיר נבנתה אף היא במאה ה-13, ונהפכה מוזיאון ואולם קונצרטים. במעלה הגבעה של העיר העילית ניצבת ליד בניין הפרלמנט כנסיית הפאר הרוסית-אורתודוכסית של אלכסנדר ניווסקי; גגותיהּ מעוצבים בסגנון ראשי הבצל הרוסיים. לפני הכנסייה ניצבות בשורה קבצניות מקומיות, הממתינות לרוח של צדקה שתשרה על המתפללים שבה.
ואיך אפשר בלי איזו מזכרת קנויה מטאלין?
עיר הארמונות ואוצרות האמנות של רוסיה
עיר מדהימה, שהנאצים צרו עליה במשך כ-900 יום ו-2 מיליון מתושביה המורעבים מתו במלחמת העולם השנייה בקרבות ובמצור; עיר שחוותה מלחמה אכזרית, שהוציאה מהתושבים את מיטב ההירואיזם שהיה טמון בהם, אך לוותה גם בתופעות נוראיות כמו קניבליזם עקב הרעב הממושך - זוהי סנט פטרסבורג (Saint Petersburg), שעד תום המשטר הסובייטי נקראה לנינגרד.
העיר הצליחה למלט את מרבית אוצרותיה האמנותיים ברכבות לסיביר, או לקבור אותם עמוק באדמה הקפואה - כדי שלא יפלו לידי הנאצים. לאמנים ולמומחים רוסיים נדרשו לא פחות מ- 16 שנה לשחזר את הארמונות והמוזיאונים, ולהשיבם למצב שבו היו לפני המלחמה.
העיר נוסדה על גדות הים הבלטי בעקבות חזונו של הצאר המוערך פטר הגדול, שנסע בראשית המאה ה-18 ללמוד במערב אירופה והתרשם מוונציה ומאמסטרדם. הצאר החליט לנטוש את הבירה מוסקבה, ולהקים עיר חדשה ומתוכננת היטב, שתבטא את רעיונות הרפורמה ששאף להנהיג ברוסיה, כדי להוציאה מחשכת ימי הביניים.
פטר הגדול אכן הגשים את החזון. אחרי שעסק אינקוגניטו בלא פחות מ-14 מלאכות שונות - ובהן בניית ספינות באנגליה - חזר לרוסיה להוציא אל הפועל את התכנון הגרנדיוזי של בניית עיר מודרנית על שפת הים הבלטי ולאורך הנהר ניבה (Neva). זאת, בסיוע של לא מעט ארכיטקטים, אמנים ואומנים ממערב אירופה, שנתנו כתף למשימה שאילצה רבבות רוסים לעבוד יומם ולילה תמורת קערת מרק - כדי להגשים את החלום הגדול של פטר הגדול.
כיום נחשבת סנט פטרסבורג ליפה ולמערבית ביותר בין ערי רוסיה. נוסף על כך, העיר מתהדרת בעובדה היסטורית מרשימה ביותר: היא לא נכבשה מעולם; לא נפוליאון ולא היטלר הצליחו להניח את כף רגלם על אדמתהּ, אף על פי שצבאותיהם הגיעו קרוב מאוד לגבולותיה. תושבי העיר מייחסים את הנס הזה לפסל הנחושת המנציח את פטר הגדול כשהוא רכוב על סוס. הפסל מוצב על סלע ענק בכיכר המצולמת ביותר בעיר.
בסיור בן יומיים של החברה המקומית "רד אוקטובר" הצלחנו לבקר במרבית האטרקציות של העיר הגאה מאוד בארמונותיה המפוארים שנועדו, ולא בכדי, להתחרות בארמון ורסאי, ששימש להם השראה.
הארמון הראשון שבו ביקרנו הוקדש לקתרין, אשתו האהובה של פטר הגדול, שהיה לא רק גדול במעשים אלא גם בגובהו הפיזי. בתו אליזבט, שירשה את הארמון, הרחיבה אותו לממדי ענק. מיטב האמנים של התקופה עמלו על קישוט הארמון, שנועד להרשים את האצילים שבאו ממערב אירופה, והורגלו להתפעל עד אז רק מארמונות המלוכה הצרפתיים והאנגליים. אחד החדרים המרשימים של הארמון הוא חדר הענבר - שכל קישוטיו בסגנון הבארוק, משובצים באבן היקרה והנדירה הזו. אליזבט השלימה גם את הקמת הפארק היפהפה המקיף את הארמון.
אטרקציה מרשימה נוספת נמצאת על גדת הניבה - הקתדרלה המפוארת המוקדשת לסנט אייזאק (St. Isaac), הממוקמת בכיכר שנקראת על שמהּ. הכנסייה נבנתה שלוש פעמים, ורק במהדורה האחרונה שלה - שבנייתה נמשכה 40 שנה - הגיעה לממדים המרשימים של ימינו; 10,000 מתפללים יכולים להיכנס אליה בעת ובעונה אחת. תיאורי ההישגים ההנדסיים במשך הבנייה מעניינים למדי.
מעבר לנהר ניצב "פיטר אנד פול" - מבצר מרשים, שבתחומו מזדקר צריח מוזהב של כנסייה, שבה קבורה כל שושלת הצארים של משפחת רומנוב. משפחה זו שלטה ברוסיה החל בראשית המאה ה-18. את המבצר והכנסייה הקים פטר הגדול, שאף הוא נח כאן את מנוחתו האחרונה.
קברו של פטר הגדול
מול המצודה, מעבר לנהר, ניצב מבנה ענק ומפחיד למראה, ששימש בתקופה הסובייטית משכן ל-ק.ג.ב. לא מעט חפים מפשע סיימו את חייהם במרתפי הבניין. הבדיחה המקובלת בין תושבי העיר בתקופה הסובייטית היתה שממרתפי בניין ה-ק.ג.ב רואים כבר את הנופים של סיביר.
משתזפים בנחת על גדת הנהר
היום השני של סיורנו החל בארמון "פטרהוף" - ארמון הקיץ הרשמי של הצארים - שהיה ממוקם מחוץ לעיר. כאן נהגו הצארים לבלות את ימי הקיץ הארוכים ואת הלילות הלבנים של העיר. הארמון שנועד להאפיל על ארמון ורסאי מוקף גנים יפהפיים, משובצים מזרקות מפוסלות.
פטר הגדול היה מגיע למקום בספינה מלכותית ומסתפק בארמון קטן, במפגש התעלות המלאכותיות של הארמון עם הים הבלטי. ואולם קתרינה הגדולה - הצארינה המפורסמת ששלטה ברוסיה ביד רמה - הרחיבה את הארמון לממדיו האדירים.
חזית ארמון הצארים
נערות החצר היו דואגות לארגן לשליטתם שורת מאהבים מבין קציני המשמר המלכותי. חלק הארי מביניהם סיימו את חייהם בתום ליל האהבים עם המלכה, ליתר ביטחון - כדי שלא יפתחו את פיהם. האחרון שבהם היה בן 23, בה בעת שהצארינה חצתה מזמן את שנות ה-60 שלה. לעומת קודמיו בין יצועיה של המלכה, מזלו דווקא שפר עליו: הוא זכה לפינוקים של פודל מלכותי, ונבנה בעבורו אגף מיוחד בארמון.
כאן הולכים השותלים (והשותלות). גינה בחצר הארמון
את שעות אחר הצהריים הקדשנו לביקור במוזיאון המדהים של העיר, Hermitage, שחלקו ממוקם בארמון החורף של הצארים ובמבנים צמודים. זהו אחד המוזיאונים המרשימים בעולם, ואינו נופל מהלובר בפריז, מפראדו במדריד או מהמטרופליטן בניו יורק.
עם אולמיו המפוארים ביותר של המוזיאון נמנה "חדר הזהב", שבו נמצאים אוספי אמנות מרשימים של אמנים אירופיים דגולים. החל באיטלקים דה וינצ'י, טינטורטו ומיכאלאנג'לו (שפסל מקורי שלו מוצג כאן), המשך באמנים הולנדים ופלמים כרמברנדט ורובנס, וכלה ביצירות מופלאות של אמנים אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים רבים, שעמם נמנים רנואר, סזאן, מאטיס, ואן גוך וגוגן.
שולחן ארוחת הערב בארמון הצארים
אוסף היצירות של פיקאסו מדהים בהיקפו. מרבית היצירות המופלאות הוברחו ברכבות לסיביר עם תחילת המצור הגרמני על העיר. שנים רבות נדרשו כדי להשיב את עטרת המוזיאון ליושנה.
כשתם הסיור חשנו רצון להקדיש זמן נוסף לעיר המרשימה הזו. ואולם המצב העגום שבו נתונים התושבים - המתגוררים ברובם בבתי דירות מוזנחים - מזכיר לתייר שהרוסים שהצמיחו מתוכם יוצרים ואנשי רוח דגולים כדוסטוייבסקי, צ'כוב, גוגול ופושקין מעולם לא ידעו דמוקרטיה אמיתית מהי.
שליטי רוסיה אף פעם לא דאגו באמת למצבו של האזרח הפשוט, אלא רק לרווחתם האישית. כך היה גם בתקופה הסובייטית - עידן ברית המועצות - שמודגמת היטב בספינה "אוררה" העוגנת ברציף ליד הניבה; מלחיהּ הצטרפו למהפכנים הבולשיביקים. הספינה נהפכה מוזיאון צף, המייצג את מהפכת אוקטובר 1917.
ואולם גם אותה מהפכה קומוניסטית לא הביאה עמה שינוי מהותי במצבו של האזרח הרוסי הפשוט. עובדה היא שעד היום רוסיה לא הצליחה לייצר מכונית אחת הראויה לשמה - חרף מיקומה בחזית הטכנולוגית של בניית כלי נשק משוכללים. לא פלא שמיליון רוסים גילו עצמם מחדש בארץ הקודש.