מלחמת הנגיד והספקולנטים – שלב ב'
הספקולנטים ינסו כעת לבחון עד כמה בנק ישראל נותן לדולר לרדת בלי להתערב, ביום שבו התנודה היא כלפי מטה, ועד כמה הוא יניח לו לעלות. אם פישר ישכיל לשבש את מהלכיהם, יש סיכוי טוב שהדולר יתייצב לזמן מה
בבנק המרכזי השכילו סוף סוף להבין, שהם פועלים מול גופים ספקולנטיים ומנסים לשבש את מהלכיהם. מעתה פישר לא יחשוף בפניהם את הקלפים: הוא לא יודיע מראש כמה הוא קונה, ולכן לא ניתן יהיה להעריך בתחילתו של יום אם יתמוך בעליית השער, אם ישמור על המצב הקיים או ייתן לו לרדת.
מחודש מרס 2008, בנק ישראל רוכש מט"ח, במטרה למנוע ירידה חדה במחיר הדולר, אך ההצלחה חלקית בלבד. למעשה, נכון להיום, השער היציג הוא פחות או יותר כמו שהיה בתחילת 2008. למרות הרכישות המסיביות, פישר התקשה להעלות את השער מעל 4 שקלים, והדולר היה מאוד תנודתי, עם עליות וירידות רבות, בטווחים קצרים.
התנודתיות נבעה מאותם גורמים ספקולנטיים, שבשל המדיניות הקבועה יכלו לחשב מה הביקוש של הבנק בכל יום ולהעריך אם תהיה עלייה גדולה או ירידה גדולה בשער הדולר. מאחר שקיימים היום מכשירים פיננסיים, כמו אופציות וחוזים למסירה עתידית, המאפשרים להרוויח גם כשהדולר יורד ולהרוויח באחוזים גבוהים יותר כשהדולר עולה, הרי שהתנודתיות במט"ח פעלה לטובת אותם גורמים. למעשה, הספקולנטים יכולים להחזיק מכשירים משני הסוגים ולהרוויח מכל תנודה.
הודעת הנגיד היא צעד נכון, אך לא מספיק. מוטב היה לו הייתה ההודעה משולבת בצעדים משלימים, אולי של הממשלה ומשרד האוצר, כמו הטלת מס או היטל כלשהו על כל הפעילויות במט"ח לזמן קצר: גם על הרווחים וגם על העסקאות. צעד נוסף יכול היה להיות עידוד השקעות בחו"ל, בדרך של הקטנת מס, וייתכן שהפחתה כזו הייתה יכולה לעודד את הגורמים המוסדיים להשקיע חלק מנכסיהם מעבר לים. במצב כזה, די היה ש-5 עד 10 אחוזים מההשקעות המוסדיות היו מופנות לחו"ל, והדולר היה עולה.
מי הרוויח ומי הפסיד?
בינואר 2006 היה שער הדולר 4.71 שקלים. שערו היום נמוך בכ-17 אחוז. מי שנפגע מהירידה ובעיקר מהתנודתיות הם היצואנים, כמובן, שנפגעו גם בגלל המשבר הכלכלי בעולם. מפסידים נוספים היו כל בעלי הנכסים הצמודים לדולר: תוכניות חיסכון, אג"ח, נדל"ן בחו"ל ומי שיש לו הכנסות צמודות לדולר, וכן משכירי דירות בדולרים.
המרוויחים, כמובן, היו היבואנים, שוכרי דירות שחוזיהן נקובים בדולרים ובעלי התחייבויות צמודות, כמו: הלוואות וחוזי קנייה.
נשאלת השאלה, למה לא לקבוע שער חליפין קבוע או תחום ניוד בדומה לרצועה של פעם? ייתכן שהנגיד כבר קבע תחום ניוד מסוים, רק שהוא לא מדווח עליו. זאת אומרת, שבקרוב אנחנו נעבור לשלב הבא במלחמה של הנגיד והספקולנטים: הם ינסו לבחון את בנק ישראל כך שיפילו או יקפיצו את שער הדולר, וכך יבדקו עד כמה פישר נותן לדולר לרדת בלי להתערב, ביום שבו התנודה היא כלפי מטה, ועד כמה הוא יניח לו לעלות. אם ישכיל לשבש את מהלכיהם, יש סיכוי טוב שהדולר יתייצב לזמן מה.
הכותב הוא הכלכלן הראשי של סופרוויזר בית השקעות, ומרצה בכיר לכלכלה ולמימון באוניברסיטת תל-אביב
לפנייה לכתב/ת 
