מי עוד רוצה ללמוד יהדות?
במחול של הרס עצמי השתלטה קבוצה קטנה של מלומדים שונאי עצמם על חקר ההיסטוריה והתרבות היהודית, ופרמה את ההיגיון הפנימי שאיפשר אותו עד כה. פלא שהסטודנטים מצביעים ברגליים?
לאווירה החיובית של הקונגרס העולמי ה-15 למדעי היהדות, נלוו צלילים של עצב למרות האווירה החגיגית ששרתה במקום, והתחושה שישראל אולי איננה במוקד העניין של יהודי התפוצות, אך עדיין יש בה מאגר הידע הגדול בתבל על יהדות ויהודים.
דיונים מרכזיים הוקדשו למשבר הפוקד את החוגים למדעי היהדות: משנה לשנה מתמעט מספר הסטודנטים שבוחרים ללמוד תנ"ך, היסטוריה יהודית או לשון עברית. ייתכן שהתופעה קשורה לירידת קרנם של מדעי הרוח בכלל, בשל חומרנות הדור הצעיר שמעדיף ללמוד תחומים שיניבו לו תשואה כלכלית מהירה. בנוסף, בכל העולם מאבדות האוניברסיטאות את מעמדן כספקיות של ידע ומידע לטובת הרשת, שהפכה לגורם דומיננטי אפילו בחקר העבר.
כך לדוגמה, אלפי ספרים נדירים ומהדורות הראשונות (אינקובולה) של ספרים עתיקים כבר נסרקו, והפכו זמינים באינטרנט. בשנים הקרובות יוצגו ברשת גם סריקות של כתבי יד, והספרייה הווירטואלית תנצח את הספרייה הממשית, סמלה של האוניברסיטה הישנה. בדרך דומה פוחתת חשיבות הלימוד בצוותא, בכיתות, מול מרצים בשר ודם.
אך אלה שינויים חיצוניים, המספקים רק הסבר חלקי לבריחת המוחות מהלימוד העיוני. בעולם המערבי נובע הפיחות במעמד מדעי הרוח מכישלון ערכי, שמקורו בהידלדלות תכני הלימוד ובהפניית עורף לחיפוש האמת, שהייתה בעבר תכלית הלימוד.
אלאן בלום, הוגה דעות יהודי אמריקני, טען בספרו "דלדולה של הרוח באמריקה" (עם עובד, 1994) כי בקמפוסים סולקה האמת לטובת התקינות הפוליטית, שרודנותה מסכנת את החברה הדמוקרטית: "לא רודנות הנוגשת במיעוטים, כי אם זו המדכאת את הדחף הפנימי להתנגד לה". תיאוריו השנונים חושפים את המרצים הליברלים-כביכול, המשחקים את תפקיד המורדים בעודם משתעבדים לדעת הקהל ומתרפסים בפני ההמון.
בישראל נוסף לכישלון הערכי מימד לאומי, שהרי האוניברסיטאות הראשונות בארץ הוקמו הודות לחזון הציוני: כבר בקונגרסים הציוניים הראשונים תכננו להקים את הטכניון ואת האוניברסיטה העברית, בעזרת נדבנים ציונים. מוסדות אלה נועדו לבנות חברה משכילה ונאורה ולחולל רנסנס תרבותי: התחדשות השפה העברית ולימוד אוצרות הרוח של עם ישראל במסגרת אקדמית, משוחררת מהעריצות הדתית המאפיינת את הלימוד המסורתי בבתי המדרש ובישיבות.
האוניברסיטה הארצישראלית שיקפה את ערכי הציונות: היא שמרה על הרציפות בין מסורת העבר למדינה המתגבשת בהווה, אך לא ויתרה על השליחות החלוצית החילונית – לבנות מדינה עצמאית וריבונית בלי להמתין לחסדי שמיים. עמדה מורכבת זו, שלא הייתה אפשרית בגולה, העניקה לחוגים למדעי היהדות את החופש לפרוח ולשגשג. המלומדים השתחררו מכבלי הרבנים ולא מן העומק התרבותי והעושר הרוחני של המסורת.
חטאי התקינות הפוליטית
עמדה זו גוועת היום. במקום חירות המחשבה, שולטת בזירת מדעי הרוח התקינות הפוליטית, ובמקום השאיפה לאמת – הלקאה עצמית. כך, לדוגמה, אחד "ההיסטוריונים החדשים" "הוכיח", שהתודעה של היהודים כאומה וזיקתם המתמשכת לארץ ישראל הן המצאות, שנועדו להצדיק בדיעבד את האידיאולוגיה הציונית. ארכיאולוג ידוע, שזכה בפרס יוקרתי, שכפל את הטיעון והחיל אותו על העבר הרחוק: לדבריו, גם הממלכה המאוחדת בימי דוד ושלמה לא הייתה ולא נבראה, והיא המצאה שנועדה להצדיק בדיעבד את השתלטות ממלכת יהודה על טריטוריות וסיפוחן בטענה של זכות היסטורית. והשלישי, שגם הוא זכה בפרס יוקרתי, טען שהעם היהודי הוא המצאה, מפני שיהודי אשכנז הם בעיקרם גרים שמוצאם בממלכת כוזר, יהודי תימן באו מממלכת חימיר ואף יהודי צפון אפריקה וספרד הם ברובם גרים. כך או כך, השלושה "הצליחו" להוכיח שהעם היהודי הוא פיקציה, המצאה, וממילא אין לעם דמיוני זכות אבות על ארץ ישראל.
בספרים ובהרצאות, בגלוי ובסמוי, מאמצים חוקרים אלה תעמולה אנטי-ישראלית, הגובלת לעתים באנטישמיות: כך, לדוגמה, מלומד ישראלי "הוכיח" שהקורבן אשם בעלילות הדם נגדו: יהודים מאשכנז, שהרגו את ילדיהם והתאבדו כדי לא ליפול בידי הצלבנים, גרמו לנוצרים להאמין ביתר קלות שהם רוצחי ילדים מועדים. וכיוון שהם רוצחים את ילדיהם, קל וחומר שאינם מהססים לרצוח ילדים נוצרים. עמיתו הלך צעד נוסף ו"הוכיח", שיהודים אכן רצחו ילדים נוצרים והשתמשו בדמם... ודומה, שאותו היגיון מעוות עומד מאחורי הענקת אות הצטיינות לסטודנטית ישראלית, ש"הוכיחה" כי חיילי צה"ל אינם אונסים נשים פלסטיניות מפני שהם גזענים.
קבוצה קטנה אך קולנית של מלומדים שונאי עצמם השליטה בישראל את עריצות התקינות הפוליטית. הסטודנטים מקבלים את מחקריהם, עטופים בצדקנות בדגל "חשיפת האמת", כקריאת חובה בקורסים. הרוב הגדול והדומם של החוקרים והמרצים אינם מסכימים עמם, אך הם איבדו את הדחף להתנגד להם, כפי שחזה אלאן בלום, והם שותקים פן יוקעו כאויבי הנאורות. ואולם, שכתוב ההיסטוריה וזילותה פורמים את ההיגיון הפנימי, שבזכותו פרחו מדעי היהדות בישראל. בעל כרכם, השתקנים משלמים את המחיר: הסטודנטים מצביעים ברגליים.
ד"ר מור אלטשולר , חוקרת מחשבת ישראל
לפנייה לכתב/ת 
