"מיליארדרים רוחניים? הכל תלוי במעשים שלהם"

השבוע נחתמה בישראל עסקת ענק: אילן בן דב רכש את השליטה בחברת הסלולר השניה בגודלה בישראל, פרטנר. בכך הוא הפך למתחרה ישיר של ידידו האישי ושותפו לשעבר, נוחי דנקנר - בעל השליטה בסלקום. 

בודהיזם, קבלה וקברי צדיקים

 בין בעלי השליטה בשתי חברות הסלולר יש מכנה משותף נוסף: לשניהם יש קשר חזק עם הפילוסופיה הבודהיסטית. דנקנר מרבה לנסוע למסעות בהודו וטיבט, שבמהלכם הוא עבר קורסים וסדנאות בבודהיזם. בעבר אף נפגש עם המנהיג הרוחני של הבודהיזם הטיבטי, הדלאי-למה. גם חברת ההשקעות שלו, גנדן, קרויה על שם גן העדן הטיבטי. ואילו בן דב, שגם הוא נוסע מדי שנה למסעות לימוד בהימלאיה ומחזיק בביתו סדנה ליוגה ומדיטציה, מגדיר את עצמו בגאווה כבודהיסט. הבודהיסט שקנה את חברת הסלולר שלו. 

הבודהיזם מתקשר בתודעתנו עם שלוות נפש, רוגע ונועם הליכות. לכן, קצת מוזר לחשוב על כך שבראש שתי חברות הסלולר - על מכונות השיווק האגרסיביות שלהן והתחרות האימתנית ביניהן - עומד צמד בודהיסטים. האם לפילוסופיה של הבעלים אמורה להיות השפעה על התנהלות החברות? האם יש דרך בודהיסטית לנהל חברת סלולר, חברת ביטוח, רשת שיווק או חברת אחזקות?

במקביל לרומן שלהם עם הבודהיזם, מקיימים השניים קשר מורכב גם עם הדת היהודית. שניהם אינם שומרי מצוות במובן האורתודוקסי של המילה, אך דנקנר נוהג לפקוד קברי צדיקים ומקיים ידידות קרובה עם המקובל יעקב ישראל איפרגן מנתיבות ("הרנטגן"), ובהשפעתו גם נמנע מלהפעיל את רשת שופרסל בשבת. ואילו בן דב לומד קבלה, ומעיד על עצמו שמאז ש"התבדהסט" התקרב ליהדות - כפי שקרה לישראלים רבים שנחשפו לפילוסופיות מזרחיות.

דנקנר ובן דב מצטרפים לקבוצת טייקונים, שכבר זכתה לכינוי "המיליארדרים הרוחניים". עם אלה נמנים גם בעל השליטה בדלק, יצחק תשובה, ויזם הנדל"ן ג'קי בן זקן, ששניהם נוהגים להתייעץ עם הרב המקובל יאשיהו פינטו. תשובה, שנחשב לבעל "מגע זהב" מאמין כי עסקיו מצליחים בזכות ברכת הקדוש-ברוך-הוא. גם אלי רייפמן, עד לאחרונה בעל השליטה בקבוצות ההייטק אמבלייז ופורמולה - שכיום נמצא בקשיים - לומד קבלה ובשנים האחרונות גם מעביר סדנאות "קבלה מעשית" משלו. ניתן אולי לומר שגם הטייקונים שומרי המצוות לב לבייב ושולם פישר הם "מיליארדרים רוחניים". ולכל אלה יש להוסיף, כמובן, את שרי אריסון, המשמשת כגורו של עצמה וסבורה שניחנה בכוחות על טבעיים.

אלה הם ה"רוחניים הכבדים". בנוסף להם יש לא מעט "טייקוניים רוחניים קלים", שמופיעים לפעמים בחצרו של מקובל כזה או אחר כדי לקבל עצה, עושים קצת יוגה וקצת רייקי וקופצים מדי פעם לבקר בקברי צדיקים.  

האם כל ה"רוחניות" הזאת של שליטי המשק רלוונטית לעסקיהם? האם היא מקנה להם תובנות שמסייעות להם? האם טייקון רוחני מתנהל אחרת? האם הוא טוב יותר, אנושי יותר, מוסרי יותר? או שמא מדובר במין טרנד-משחק של עשירים, שהתעייפו מהקוקטיילים והיאכטות ומחפשים צעצועים חדשים - קטורת, נרות וקברי צדיקים?

"מי שלומד קבלה ומרמה, לא למד כלום"

 "אם האנשים הללו הם באמת רוחניים, צריכה להיות הלימה בין הערכים שלהם למה שהם עושים במציאות", אומר הרב ד"ר בני לאו, ראש בית המדרש לצדק חברתי. "היהדות היא דרך חיים פרקטית", אומר לאו, "בוודאי שצריך להיות לה ביטוי פרקטי אצל אנשים שמנהלים עסקים ענקיים".

מה זה אומר? איך היהדות צריכה לבוא לידי ביטוי בעסקים?

"בספר תהלים כתוב 'תמצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם', ובמסכת אבות במשנה מסבירים זאת בכך ש'רק מי שרוחם של הבריות נוחה ממנו, גם רוחו של המקום נוחה ממנו'. זאת אומרת: רק מי שעושה מעשים יפים בעולם הזה, נחשב יפה בשמיים, ולהיפך. הטייקונים הללו הם יהודים אמיתיים אם הם מעסיקים את העובדים שלהם בצורה מוסרית, משלמים להם בהגינות, מתנהלים מול הלקוחות, השותפים והמדינה בשקיפות, פועלים בניקיון כפיים". 

את כל זה אפשר להגיד גם על טייקונים חסרי כל זיקה ליהדות, ואפילו כאלה שפותחים עסקים בשבת. הם 'יהודים אמיתיים' יותר מטייקון 'רוחני' שלא נוהג בהגינות?

"אין לי 'יהדותומטר', אבל בגדול, התשובה היא כן. יותר 'דתי' לשלם שכר הגון מאשר לבקר בקברי צדיקים או ללמוד קבלה. ובוודאי שאותם אנשים בניו-ג'רזי שנעצרו בחשד לרמאות, אם אכן רימו, הם לא דתיים. הדתיות שלהם היא פשוט זיוף".

את אותם הדברים אתה מוכן לומר גם על אלי רייפמן, שמרצה על קבלה אבל פיזר חובות בלי חשבון ואף הוגשה בקשה לעצור אותו על ביזיון בית המשפט?

"אני לא יודע מה רייפמן עשה או לא עשה. אבל באופן עקרוני, אם אדם נהג בכספים בחוסר יושר או בחוסר אחריות ולא החזיר את חובותיו, אז כל הקבלה שהוא לומד ומלמד לא שווה כלום. אדם שנוהג בחוסר יושר לא למד שום דבר, לא על קבלה, לא על יהדות ולא על רוחניות".

בלי קשר לעניין רייפמן, אתה חושב ש"הטייקונים הרוחניים", בפועל, מנהלים את עסקיהם לפי ערכי היהדות?

"אני לא מכיר את העסקים שלהם מספיק. אני לא יודע אם יש שם מספיק שקיפות, ואם תנאי ההעסקה שלהם הוגנים, ואלה השאלות המרכזיות. אבל אני חושב שיש אצלם בעיה של הפרדה בין צדק וצדקה. הם כולם פילנתרופים גדולים וטובים מאוד בצדקה. אבל הם מפרידים בין הצדקה למדיניות החברתית-כלכלית של העסק. אני לא בטוח שהם מחוייבים להיות מוסריים בעסקים באותה עוצמה שהם מחוייבים לתת צדקה".

חלק מהם חושבים שצריכה להיות הפרדה מוחלטת. שהם צריכים להיות אגואיסטים בעסקים ונדיבים רק בפילנתרופיה.

"זאת גישה שלא מתאימה לערכי היהדות".

"לעסק שתורם ונותן יש קארמה טובה"

 האם גם מבודהיזם אפשר ללמוד משהו על ניהול עסקים? במרכז הבודהיזם - תורה פילוסופית-דתית בת כ-2,500 שנים - עומדת השאיפה לנירוונה - הארה - מצב שבו הנפש משתחררת מכל תאווה ותשוקה ומגיעה לשלווה מוחלטת. הבודהיזם מלמד כי הדרכים לנירוונה הן רבות: אפשר להגיע אליה דרך פרישה לחיים שקטים במנזר, ואפשר - באמצעות ויתור, נתינה והענקה לזולת. אבל כל בודהיסט אמור לנהוג בסובלנות ובסבלנות, להימנע מכל סוג של אלימות - גם מילולית ונפשית - ולשלוט על דחפיו והיצריו.

אבל הבודהיזם מעולם לא התנגד לקיומם של עסקים. בעולם שבו פעלו בודהא ותלמידיו לא היו אינטרנט וטלפונים סלולריים, פרסומות ושוקי הון, אך היו בו חיי מסחר ערים. חכמים בודהיסטים עתיקים ייעצו לסוחרים, וכתבו ספרות שכיום הייתה מוגדרת כהדרכה עסקית. העצה המרכזית שלהם מפתיעה ורלוונטית גם כיום: איש העסקים המצליח הוא זה שנותן כמה שיותר ולוקח כמה שפחות. "כל אושר ועושר שיש בתבל, בא מלרצות באושרו של אחר" כתב מאסטר שנטידווה, מורה לבודהיזם מהודו של ימי הביניים, "כל סבל שיש בתבל רבתי, בא מלרצות רק באושר שלי" (מתוך היצירה "המדריך ללוחם הרוח", תרגמה דבורה צביאלי). גם ארייה נאגרג'ונה, חכם הודי בודהיסטי מהמאה ה-2, כתב: "נתינה היא שפע, המוסר - שמחה, אורך הרוח - הדר, ומאמץ - מעמד".

האם ניתן ליישם תפישה כזאת בקפיטליזם המודרני? מורים מערביים לבודהיזם מאמינים שכן, ובתי הספר לבודהיזם בעולם המערבי, כולל ישראל, מלמדים לא מעט קורסים בנושא. "אנשים חושבים שלהיות בודהיסט פירושו בהכרח להיות נזיר ופרוש", אומר לירן כץ, מורה לבודהיזם בקבוצת הלימוד 'קלאסיקה בודהיסטית בישראל', "אבל בודהא דיבר על הדרך להיות מאושר, ואתה יכול לעשות עסקים ולהיות מאושר מכך שהחברה שלך פועלת בצורה מוסרית ואתית". 

מה זה מוסרי ואתי בעסקים, בתפישה הבודהיסטית?

"מוסרי זה לחשוב על הזולת, לטובת הזולת, לחשוב איך לתת. התפישה הבודהיסטית אומרת שאתה צריך לשמוח שהמתחרה שלך מרוויח".

וכיצד זה אמור להיות מיושם בחברות כמו 'סלקום' ו'פרטנר'?

"על מנת ליהנות משפע צריך קודם כל לתת. כך קובעת החוקיות של הקארמה (חוקי הסיבה והתוצאה, שלפי הבודהיזם מביאים אושר לצדיקים וסבל לרשעים, ת.ג). לכן הצלחתה הכלכלית של כל חברה תלויה במידה רבה בנכונות לחלוקת העושר. בכמה החברה תורמת".

תרומה במובן של פילנתרופיה, או תרומה במובן הרחב יותר, של אחריות ותרומה חברתית?

"גם וגם. ההצלחה תלויה גם בשאלה אם מחליטים לתרום לצדקה 10,000 שקל כדי שיהיה רשום איפושהו שתרמת, או לתרום 40 מיליון שקל כי זה הסכום שאתה יכול לתרום, וגם בשאלה, אם אתה מוכן לחלק את העושר עם האנשים שסביבך, כמו לקוחות ועובדים. אם אתה מעסיק את העובדים שלך בצורה הגונה ולא עושק אותם ומלין את שכרם, ואם אתה מתייחס למתחרים שלך וללקוחות שלך בהגינות. ההנחה היא שמה שאתה זורע, לטוב ולרע, זה מה שתקצור".

זה לא אמור להיות הפוך? אנחנו נוטים לחשוב שמי שדופק את הזולת, מרוויח יותר.

"זוהי חשיבה שנובעת מבורות. בודהה דיבר על כך שיש לנו ראייה שגויה של המציאות שמונעת מאיתנו להשיג אושר ועושר. גפ בטווח הקצר, מי שדוחה תשלומים לספקים או מלין שכר, צובר חובות, ובסוף מתחיל להסתבך והלקוחות מתחילים לעזוב, וכנראה שבאיזשהו מקום הוא גרם לכך שהחברה שלו תיכשל".

או שיש לו חברה בע"מ, והוא מרוקן ממנה את הכסף ושומר אותו לעצמו.

"נכון. יש מצבים במציאות שבהם אנשים מרמים ומרוויחים מכך. אבל לפי הלימוד הבודהיסטי, מדבר רע לא יכול לצאת משהו טוב. לקארמה לוקח זמן להבשיל, וזה מה שמבלבל אותנו וגורם לכל הצרות. בסופו של דבר, מי שנותן יקבל. מי שחושב על החברה, על הזולת, בסוף יהנה בעצמו, ולהיפך. כשאנחנו רואים אדם עשיר שנהנה מהשפע שלו, אנחנו יודעים שהוא 'יושב' על קארמה טובה, על דברים שנתן לאחרים בעבר - ולהיפך". 

כץ לומד בודהיזם אצל ד"ר דבורה צביאלי, והיא עצמה תלמידה של גֶשֶה מייקל רואץ' - נזיר בודהיסט אמריקני, שיישם חלק מהרעיונות על ה"בודהיזם העסקי" בעצמו. רואץ' למד במנזר שמונה שנים, עד שהמורה שלו הורה לו לפתע לצאת לקריירה עסקית. הוא ביקש להוכיח שדרך החיים הבודהיסטית טובה לעסקים - ונראה כי היא הצליח בכך. הוא התקבל לעבודה בחברת היהלומים הניו-יורקית אנדין, הגיע לתפקיד סגן נשיא החברה וניהל אותה בתקופה שבה מחזורה העסקי גדל מ-50 אלף ל-150 מיליון דולר. במקביל לקריירה העסקית המשיך לחיות כנזיר, ואת הכסף שקיבל תרם לשיקום מנזרים בודהיסטים שנהרסו בטיבט. כיום הוא מעביר ברחבי העולם סדנאות על השילוב בין בודהיזם ועסקים. "הוא הוכיח שזה שילוב מצויין", אומר כץ.

"הדרך הבודהיסטית שונה מהדרך היהודית, כיוון שביהדות יש איסורים ויש עונשים ומשפט למי שעובר עליהם", מוסיף הנזיר הבודהיסט יוני כצנלסון, "בבודהיזם הדרך היא אישית, ואתה לא יכול לשפוט אחרים. אני לא יודע מכיר את נוחי דנקנר ואילן בן דב, ואני לא יכול לדעת אם הם מנהלים את עסקיהם בצורה 'בודהיסטית' או לא. אבל ברור שבבודהיזם, בדיוק כמו ביהדות, רוחניות היא לא משהו חיצוני ריק אלא סוג של מוסר. השאלה היא לא כמה כסף הם עושים, אלא מה המוטיבציה שלהם, למה הם עושים את כל הכסף הזה. אם הם בודהיסטים, המוטיבציה שלהם היא לתת. לא להרוויח למען עצמם, למען ההנאות שלהם, לעשוק ולרמות, אלא להרוויח כדי לתת לאנשים מקומות עבודה שיתפרנסו בהגינות, לייצר מוצרים טובים, לתרום כסף. אתה יכול להגיד שאתה בודהיסט, או כל דבר אחר, אבל השאלה האמיתית היא אם אתה קיים רק לעצמך או חושב גם על הזולת ופועל למענו".