עין תחת עין

כמה מאזרחי ישראל עזבו בסוף השבוע את העולם הזה שלא בצורה טבעית. מי בהרג, מי בחנק, מי בלינץ'. אובדן חיי אדם בישראל כתוצאה ממיתות משונות הפך לתרבות פנאי חדשה.

הפיתרון לתופעה, כתמיד, נעוץ בחינוך. אך חברה שבניה בזים לעיסוק במדעי הרוח, אלו האמונים על המוסר והערכים – נאלצת לשלם בדם. כמובן שלא ניתן לצפות מאזרחי ישראל שיבינו את החשיבות בהשקעה בחינוך בתחומים אלו. הם הרי אינם מעלים את מדד ת"א-25 מהיום למחר. חינוך ארוך טווח לדמוקרטיה ולסובלנות מצריך סבלנות ואורך ראות. לכן, חבל בכלל להעלות אפשרות שכזו ולעבור לאופציה הבאה: אכיפה.

אדם שלא חונך לכבד את ערך החיים מסתובב חפשי ברחוב. הוא שיכור, חסר מעצורים וצמא דם. מי יעצור אותו כעת? השוטר. אבל לשוטר אנחנו משלמים 5000 שקל. מה המוטיבציה שלו? וגם אם הוא מאוד רוצה, כמה שוטרים בכלל יש? האם ניתן להציב שוטר מקוף על כל מטר רבוע? אם לא החינוך ולא השוטר, קיים גורם אחד בלבד שבכוחו לבלום את הרוצח. ההרתעה. האחרונה נתונה בידיהם של המחוקקים. אילו כלי חקיקה יעצרו את הפסיכופט, שבעוד רגע ישליך לירקון את בתו במזוודה? ניחשתם נכון. חקיקת עונש מוות.

במדינות דמוקרטיות–מערביות, תמונות של נידונים מתנדנדים על חבל הן בגדר פאסה. עבור ליברלים הנוטים להומניזם כפי שאני מחשיב את עצמי, זה די נעים לראות גרדום סגור. איני מעוניין בכיתות יורים בתחום המושב שלי. אפילו לא כאלו מבה"ד 12, הטובחות בחינניות מטרות קרטון ורדרדות. זריקות רעל הן עבורי קטע מ"אוז" וכסאות חשמליים נועדו לחימום המושב במכוניות מנהלים.

הוצאות להורג מתרחשות לתפיסתי רק בחברות פרימיטיביות. מי שצפה בסצינות הסקילה והצליבה בסרט "בראיין כוכב עליון" של חבורת מונטי פייתון, מבין במה מדובר. מאידך, שבוע הנפתח בלינץ' אחד ובשתי גופות מבותרות,

אינו מבשר טובות. האם ייתכן שהאיום בהוצאה להורג יציל חיים של חפים מפשע? האם הגיע הזמן לשוב אל ההיגיון המקראי הפשוט של "עין תחת עין"?

אינטואיטיבית נראה כי במקרים מסויימים התשובה חיובית. שלא יזיק אם פה ושם ימצאו את עצמם מבתרי גופות בדרכם אל הגיליוטינה. לא מתוך תחושת נקמה באב שרצח את בתו. גם לא בשל הגמול הראוי לאדם שלקח נפש אחרת. אלא כדי למנוע את הרצח הבא. וזו השאלה היחידה שצריכה להישאל: האם חקיקת עונש מוות בכוחה להציל אותנו ואת יקירינו מהרצח הבא?

בחברות פרימיטיביות הדרך היחידה לשלוט בהמון הנבער היא ענישה חמורה. היות שענייני המוסר והרוח בטלים מבחינתנו, מתקיימים בקרבנו יותר ויותר אנשים מסוג זה. לכן, אם אין חינוך ואין אכיפה, אולי צריך להחזיר עטרה ליושנה. או כפי שמנסח זאת בתמציתיות ספר ויקרא: "אִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם - מוֹת יוּמָת". חד וחלק.