מעבר לגבול בלתי נראה: ביקור ביפו

מול עינינו יפו מתחדשת. יופיו של רחוב רזיאל, בואך יפו, ישוב אליו בקרוב. בעבר שכנו בו שגרירויות, סוכנויות תומס קוק והכשרת הישוב, ובתיהם של סוחרים עשירים. כיכר השעון כבר שוקמה. בבית הסראיה יפתח בקרוב מרכז לתרבות טורקיה בישראל. ארבעה מלונות בוטיק נמצאים בתהליכי תכנון או בניה. נמל יפו בתנופת בניה ולצדו מתגלה הפארק החדש של מדרון יפו. הטיילת כבר מגיעה עד חוף גבעת עליה. שוק הפשפשים משנה את פניו - מעדניות, חנויות מעצבים וגלריות, וגם ברים ומסעדות - צצים בכל פינה. כך למשל, מאחורי הקשת הגדולה, נפתח בית הקפה של רוזט (רח' מרזוק ועזר 2), אשת עסקים ערבייה מיפו, שיצרה בו קונספט מקומי ומעודכן - תבשילי בית וגם אספרסו.

המילים "תל אביב" ו"יפו" נאמרות בנשימה אחת. זו אותה רשות, אבל שני עולמות שונים. ביפו הכל מתנהל אחרת – המראות, הקולות וקודי ההתנהלות במרחב הציבורי משתנים לגמרי. בעשר השנים בהן אני מבקרת ביפו לעתים קרובות, אני חשה בשינוי איטי שחל בה. תייר לרגע יתפעל מהרומנטיקה המזרחית שלה, אבל בתוכה היא גועשת ורקמתה סבוכה. יש המון מה לראות בה והרי כמה המלצות לפני שיוצאים. את כל השאר תגלו בעצמכם.

מאבולעפיה עד יאפא

רחוב יפת, הציר הראשי של יפו, הוא רחוב מסחרי עמוס. לאורכו פזורים חומוסיות ואטליזים, עסקים קטנים וחנויות מכולת, שהסחורה בהן מעט שונה. ליפו יש הטעמים שלה.

תחנה 1: לפעמים בדרכי לחוף אני עוצרת וקונה פיתות זעתר חמות באבולפיה (יפת 7) וממשיכה כמה מאות מטרים ברגל. מציצה ל"סימטת הדלתות" הציורית הצמודה לחנות שבחזיתה מוצגות דלתות ישנות (הפנינים 1). בדרך אני רואה חנויות נעליים, כמה גלריות, מבנה שהיה בית ספר קתולי (יפת 25) ונראה כמצודה מימי הביניים. בסמוך לו קולג' "האחים של המיסיון" בו למדו גם האחים שלוש. חולפת על פני בית החולים הצרפתי (יפת 36 פינת לואי פסטר) מבנה רב רושם שיהפוך למלון בוטיק יוקרתי, ועל פני בי"ס טביתא שהיה אכסניה לצליינים. כמה מאות מטרים, המון פיסות היסטוריה.

סמטת הדלתות (צילומים: אלישבע זלצר)

תחנה 2: גלידה ויקטורי, המכולת של אנטון, יאפא, ספרים וקפה (יהודה מרגוזה 33). אנשים רבים עוצרים למשהו מתוק בוויקטורי, בזכות שלל הטעמים והמיקום האסטרטגי. ריח המתוק מהוואפל משתלט על פינת הרחוב. מהמכונה יוצאים שייקים, גלידה ויוגורט קפוא. אפשר להצטייד במיני קינוחים אישיים למסיבת קיץ - מלבי עם סירופ אדום ובוטנים, בוואריה וקדאיף.

תחנה 3: בצומת חאג' כחיל משתנה התמונה. מהמכוניות בוקעת מוזיקה מזרחית בפול ווליום. הנהיגה פרועה. חלק מהנשים הנוהגות - רעולות.

תחנה 4: ממתקי מוטראן מול הגלידה של אנדרי (יפת 138), לפני הפנייה לרחוב מנדס פרנס. הגריל של מסעדת אבו מרואן עובד בלי הפסקה. הוא ניצב בחוץ על הכביש ועליו שיפודים, בצלים וחצילים נצלים על גחלים, והריח מטריף. משמאל, בכרם זיתים רחב ידיים, רצות שתי תרנגולות חופש ונעלמות. שני סוסים עוקפים אותי מימין.

גלידה ויקטורי, המכולת של אנטון ו"יאפא" 

הנמל מתחדש

נמל יפו, מהנמלים הקדומים בעולם, היה תמיד מקום מפגש של סחורות וצבאות, של אנשים ומיתוסים. הוא העניק ליפו את מעמדה ההיסטורי כעיר מרכזית באגן הים התיכון ושער הכניסה המערבי לא"י. כבר כשנתיים הוא נמצא בתנופת בנייה והתחדשות, וזה מרגש. מעגנת הדייג משוקמת, הטיילות מחודשות. המחסנים הייחודיים משוחזרים כך שיוכלו לארח פעילויות תרבות ופנאי מגוונות. דייגים יהודים וערבים משפצים את סירותיהם ומקווים להציג את שללם בשוק הדגים שיהיה בו. שבט צופי ים היהודי-ערבי פעיל מאוד. האנגר 1 נבנה כעת ושטחו יהיה כ-5,500 מ"ר. יפעלו בו בתי עסק בהקשר של תיירות ופנאי וחנויות ייחודיות. עוד מתחם בילוי ייפתח לנו.

כבר עכשיו, בשבת לקראת השקיעה, מתקיימים פה שוק אוכל ומופעי מוזיקה, תיאטרון רחוב וקרקס, בילוי קייצי לכל המשפחה. מפה אפשר לטייל ברגל או על אופניים ולהכיר את הטיילת ופארק מדרון יפו החדשים. מנמל יפו יוצאות סירות ששטות לעומק ומהן יש תצפית לא שגרתית על קו החוף של תל אביב-יפו.

האנגר 1 על רקע נמל הדייגים 

נא לגעת: חלוץ בנמל ובעולם כולו

במחסן שבנו הבריטים והושלם ב-1936, הוקם פרויקט חלוצי – מרכז "נא לגעת" שהוא תיאטרון, בית קפה ומסעדה בחושך. חוויית הביקור מורכבת מצפייה בהצגה "לא על הלחם לבדו" של קבוצת "נא לגעת". על הבמה עומדים שחקנים חרשים עוורים, פותחים לנו צוהר לעולמם ומעניקים לנו חוויה אנושית מרגשת בכל גיל.

"יהודים, מוסלמים ונוצרים מובילים כאן מהפכה", אומרת עדינה טל, שהקימה את המרכז החדשני שאין כמוהו בעולם כולו, "תחשבו כמה אומץ צריך כדי לעמוד על הבמה ולבקוע את החושך". גם חוויה אדריכלית מתרחשת פה. האדריכל איל זיו שמר את חזית המחסן הבריטי ורצה להתחבר לעולמם הפנימי של השחקנים ולאווירת הנמל. בתוך המחסן הוא בנה ספינה שמקיפה את מסעדת בלק אאוט, בה אוכלים בחושך מוחלט - חוויה חדשה ורב חושית. דופנותיה של הספינה-מסעדה מאירות את כל החלל סביבה. ב"קפה קפיש", אפשר לשבת, לשתות ולאכול ולתקשר בקלילות ובשפת סימנים עם המלצרים.

• "נא לגעת" - מידע בטלפון 03-6330808 או באתר 
  

קפה קפיש 

דגים וזמר יווני

בחמישי בלילה הופכת "מסעדת הדייגים" בנמל לטברנה. לכאן מגיעים אוהבי מוזיקה יוונית וגם צלחות עמוסות סלטים, דגים טריים ומאכלי ים. בשעה 23:00 ליאון, זמר שרמנטי יליד סלוניקי, מתחיל לשיר. היידה, אומר ליאון וכולם מלווים אותו במחיאות כפיים. לקראת חצות האווירה מתחממת, רוקדים וחוגגים יומולדת, זורקים ורדים שקנו ממוכרת הפרחים שנכנסה. בחוץ, ליד הסירות שתורניהן בולטים על רקע הנמל הישן, יושבים תיירים לצד משפחות ערביות מיפו, ואותם משרתות מלצריות רוסיות.

• מסעדת הדייגים בנמל יפו, טלפון: 03-6824115.
  

פארק מדרון יפו והטיילת החדשה

נדיר שמול עינינו ממש מתרחש שינוי דרסטי בסביבה האורבנית, ולפתע נפתח לנו מרחב חדש. זה מה שעשה פארק מדרון יפו לסביבתו."הר הזבל", פרוייקט שנוי במחלוקת, 200 דונם בין נמל יפו לבין חוף גבעת עלייה, בין רחוב קדם לקו החוף, תוכנן מחדש. העבודות בפארק החדש של מדרון יפו, שנמשכות כארבע שנים, אמורות להסתיים השנה. לצורך הקמתו מוחזרו מיליון קוב של חומר. עפר, אשפה ופסולת, שהפכו אותו לפארק המיחזור הגדול ביותר בארץ.

עליזה ברוידא ורות מעוז, אדריכליות נוף, תכננו את הפארק תוך שיתוף הציבור. הן נענו לתושבי יפו שייחלו למרחב בילוי ולקשר ישיר בין העיר לים. אפשר לרדת לפארק דרך שלוש כניסות מרחוב קדם, או להגיע מחוף גבעת עלייה בדרום ומנמל יפו בצפון.

מבט לדרום 

מהטיילת החדשה נפתחו מבטים שלא הכרתי - יכולתי לראות את שכונת עג'מי מקו החוף. טיילתי בין שתי הגבעות, משתאה איך הפארק שינה את הנוף סביבו באופן כה בולט, ויצר רצף בין יפו, לים ולפארק, ולכיוון תל אביב. גם בימים הכי חמים, פה על הגבעה יש משבי אוויר ותצפית יפה לנמל ולקו החוף של תל אביב.

עכשיו יש לתושבי יפו פארק ירוק בו אפשר להתאסף בחברותא, לטייל עם הילדים, לשחק ולהתגלגל בדשא, לשבת מתחת לסככות או על הספסלים, לצפות במרחבי הים ולהתאוורר. אפשר לצפות בהופעה באמפי הקטן, לצעוד, לרכב ולהתאמן על מכשירי הכושר, לפקנק ולמנגל. השעה 19:35. השמש שוקעת. "זהו, היום נגמר", מודיע אבא לשלושת ילדיו, העומדים על דק עץ שהגלים מתנפצים אליו, צופים בשמש שנופלת למים. בשעה 19:45 קולו של המואזין מלווה אותי בדרכי חזרה למכונית. נראה שכשיושלמו העבודות בפארק ובמגרשי החניה, תזכה כל הסביבה לפריחה מחודשת.

מבט לצפון 

חוף סוף

חוף גבעת עלייה החביב עליי שהיה ממוקם ב"סוף הדרך", משנה את פניו. החוף הקטן והאינטימי נפתח לפארק ולטיילת החדשה שאורכה 1,200 מטר. עכשיו כבר אפשר יהיה ללכת ברגל מרידינג ועד יפו ב"שביל הכחול". מראה החוף מתאים ליפו. הירידה אליו מדורגת, המפרץ רחב ידיים. דייגים עומדים על הסלעים. רוב הזמן שקט פה, ורק בסופי שבוע הוא עמוס מאוד.

זה החוף של תושבי יפו והם באים עם אוכל ושתייה, קפה ופיצוחים, לבלות ולנשום אוויר ים. במפרץ הצפוני סוסים מתרחצים לצד ילדים ונשים רעולות, ובליל של ערבית ורוסית נשמע בו. כאן רואים נשים מוסלמיות שנכנסות למים בלבוש מלא, וגם בלונדיניות שופעות בביקיני. באוויר מתעופפים עפיפונים וריח של נרגילות תפוחים נישא בו. בשקיעה המראה ציורי ורומנטי.

בשעה שבע המציל מודיע בעברית ובערבית על סיום המשמרת שלו. הים סוער, כל המתרחצים מתבקשים לצאת מהמים. שוקראן. מכאן אפשר ללכת דרומה. בשישי אחר הצהריים, בצפון חוף בת ים, אפשר לשמוע דרך הרמקול מוזיקה יוונית בבית קפה נטול שלט, ולהתמזג בנוף ובקהל אחר. אפשר גם להמשיך דרך חוף הסלע היפה בבת - ים, עד חוף תאיו, והגענו לראשון. על החופים מיפו וצפונה אפשר לקרוא כאן.

חוף עלייה בשבת 

טיול כנסיות

כשאני נוסעת לחו"ל אני תמיד מציצה לכנסיות, לספוג מעט אווירה אחרת. ביפו יש כנסיות רבות. רובן נחבאות מאחורי דלתות סגורות ונפתחות במועדי התפילה בימי שבת או ראשון בלבד. הכנסייה הקתולית-פרנסיסקנית סנט אנטוני מפדובה (רחוב יפת 51), הבנויה בסגנון ניאו גותי קלאסי, יפה ומרשימה. יש בה חלל מרכזי, אכסדרה וויטראז’ים. הכנסייה משמשת את הקהילה הערבית הקתולית של יפו, וגם מהגרי עבודה מפיליפינים והודו שמגיעים במיניבוסים. בשבת נערכת בה המיסה ב-17:30 וב-19:30. חוויה לשמוע את השירה ולראות את שלל צבעי המניפות הנעות הלוך ושוב כמנסות לרענן את האוויר.

כנסיית סנט ג'ורג' של הקהילה הערבית יוונית-אורתודוכסית צמודה למתחם אנדרומדה, ופתוחה לתפילה בימי ראשון בבוקר. יש בה גינה גדולה שעצי פיקוס ענקיים מצלים עליה (הכניסה מלואי פסטר 1 או מהשער בין פסטר 5 ל-7).

לכנסייה הקתולית סנט פיטר יש חזית בסגנון בארוקי וחלל פנימי מרשים (טיילת מפרץ שלמה 1, ככר קדומים). שעות פתיחה: כל יום 12:00-8:00 ו-17:00-15:00. יוסי גולדברג, מדריך סיורים ביפו (050-7705443), פותח בה דלתות רבות, מספר סיפורים ומראה לנו עוד כנסיות נחבאות ופינות קסומות שלא הכרנו. 

כנסיית סנט אנטוני 

מגמות חדשות בשוק הפשפשים

לא תכירו את שוק הפשפשים, שהפך למקום בילוי שיש בו הכל. השיטוט בשוק, בין השעון ונמל יפו הצבעוני, לקול קריאת המואזין מהמסגד הגדול, עובד על כל החושים. אספנים וסקרנים משוטטים ומחפשים מציאות בדוכנים, בחנויות ובערימות על המדרכות. סואן פה ושוקק חיים.

מבט מהגג המקסים של אכסניית יפו העתיקה (עולי ציון 8), אל רחובו הראשי של השוק, רחוב עולי ציון, ממחיש את הפעילות הערה המתרחשת בו. השוק הרחיב את גבולותיו, תרתי משמע. לא רק חנויות לממכר רהיטים וחפצים ישנים אלא תמהיל חדש של חנויות לעיצוב אופנה ווינטאג', בתי קפה ומאפיות, מסעדות וברים. רחובות נטושים קמו לתחייה והפעילות המסחרית רבה.

השוק הפך מוקד משיכה לגלריות אתניות הפועלות סביבו ובתוכו. בהן אפשר למנות את Uma Modern Ethnics, גלריה לאמנות וריהוט אתני מאפריקה והמזרח (רח' בן יאיר 3); גאפורו – גלריה לאמנות שבטית אפריקאית (רח' רבי נחמן); מוזאיקס - גלריה לאמנות אתנית מזרח תיכונית (רח' רבי נחמן 5) ובה אוסף יצירותיהם של אמנים בדואים ודרוזים, אתיופים וערבים ואחרים מרחבי הארץ . דאר פז (רח' רזיאל 23) היא גלריה לאמנות מרוקאית.

גם מעצבי האופנה מגלים את קסם השוק. קשה לעקוב אחרי חנויות חדשות שצצות בכל פינה - שירי אברמסון רוכשת פריטי וינטג' ונותנת להם טאץ' אישי (רבי יוחנן 4), בסטודיו "עלמא" אם ובת שוזרות וסורגות תכשיטים ססגוניים (רח' רבי יוחנן 4), ואילו "אחת אחת" היא חנות-סנדלרייה המתמחה בעיצוב נעליים בטעם של פעם ובהתאמה אישית (רח' רבי יוחנן 10). "האוסף האישי של סוניה" – פריטים ישנים וחדשים נמכרים בחלל גדול וחדש המעוצב כבית פרטי שמזמין את הלקוח להיכנס פנימה ולבחור משהו לעצמו (רבי אחא 4 פינת רבי פנחס). "אטלייה" היא החנות של שלוש מעצבות לתיקים, לנעליים ולתכשיטים (בית אשל 20), ואלונה היא מעצבת אופנה צעירה ותוססת שהתמקמה ברבי נחמן 5 פינת יהודה מרגוזה. העסקים החדשים מגבירים את התחרות ומשפיעים על החנויות הוותיקות להתעורר מתרדמתן ולהשקיע במראן ובאופן התצוגה שלהן.

חנות בשוק הפשפשים (למעלה), בית הקפה "פועה" (למטה)

מהפך קולינרי מפיח רוח חיים בשוק גם בשעות הלילה. לצד מזנונים ומסעדות פועלים של פעם התווספו מקומות חדשים. השוק הפך למקום בילוי כייפי ויש המון מקומות בו. עכשיו יש בחירה. פעם הייתה רק "פועה" עם הטאץ' האישי שלה (רבי יוחנן 10) - מסעדה ובית קפה בהשראת השוק שבה כל הרהיטים והחפצים מוצעים למכירה. בקרוב תתווסף לה אחותה המעדנייה. במרגוזה בר (רבי יוחנן 5) שותים משהו על מאזטים ובאווירה קלילה. בקפה יפו (עולי ציון 18 פינת יהודה מרגוזה, כשר) יש פיצות, גלידות והופעות חיות. "החומוס של דני" זו החומוסייה היחידה הכשרה ביפו והפרלמנט הבלתי רשמי של דרי השוק (רחוב עולי ציון). "אלזה" הוא בר קיוסק קפה (עמיעד 11) שבמשך היום משמש נקודת תצפית מלאת אווירה על רחבת הרוכלים, ובערב הופך לבית קפה שכונתי.

שרקוטרי (רבי חנינא 3), הבר-מסעדה של וינס מוסטר, תתרחב בקרוב. תמיד צפוף ורועש פה בבר וברחוב, בפנים ובחוץ מגישים בשרים, נקניקים ונקניקיות ופסטות טריות. בשולי השוק ברחוב הצורפים הקים השף ניר צוק בסגנונו האישי את מסעדת קורדליה, נועה ביסטרו (הצורפים 14) וג'אפה בר. מסיבות הרחוב וקבלת שבת ב"שאפה" (רבי נחמן 2) מספרת ביתית של שירי ושירה, הן דרך נפלאה להדגיש את הספונטניות ואת שמחת החיים של רחובות השוק הצבעוני.

• אלישבע זלצר היא עיתונאית רחוב. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה .
  

• לכל הכתבות של "תיירת בתל אביב "