גל האלימות: "מצלמות היו מרתיעות הרוצחים"
"במקומות בהם הוצבו מצלמות יש ירידה של ונדליזם ובריונות בשיעור של בין 60 ל-80 אחוזים", אמרה ד"ר אורלי אינס-קניג, בעקבות פרויקט עיר ללא אלימות באילת. לדבריה, "מערכת המצלמות יכלה בהחלט להרתיע את הכנופיה מג'לג'וליה"
10 בני-אדם נרצחו בשבועיים האחרונים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הביע זעזוע ובכנסת יתקיים דיון חירום בנושא. אז מה ניתן לעשות כדי למנוע את הרצח הבא? - סוציולוגים עונים.
פתרון שאולי ייפגע בפרטיות, אבל יכול אולי להתריע עבריינים פוטנציאלים - הוא הצבת מצלמות, לצד פעילות בשעות הפנאי. ד"ר אורלי אינס-קניג מציגה את פרויקט עיר ללא אלימות באילת כמודל: "העיר מטפלת בכל מה שקשור לאלימות - גם אכיפה, גם טיפול, גם פנאי, גם חינוך וגם הסברה. נפתחו מתקני ספורט, כדי
שלילדים יהיה מה לעשות בשעות הערב והצהרים. בתחום האכיפה בונים מערך שליטה ובקרה - טלוויזיות במעגל סגור גם לאורך הטיילת, פארקים ואזורי בילוי. מתגברים את גורמי האכיפה האזרחית משמעותית ובונים על שיתוף פעולה בין המשטרה לכוח האזרחי. בתחום החינוך הרעיון הוא הבנת המשמעת והסמכות למחנכים - אפס סובלנות לאירועי אלימות".
_wa.jpg)
זירת הרצח של אריק קרפ בתל-אביב (צילום: ירון ברנר)
על מערכת המצלמות, סיפרה ד"ר אינס-קניג: "מערכת המצלמות יכלה בהחלט להרתיע את הכנופיה מג'לג'וליה. אולי הרצח הזה לא היה מתבצע. במקומות של המצלמות יש ירידה של ונדליזם ובריונות בשיעור של בין 60 ל-80 אחוזים. המצלמות, בלי שום ספק, משפיעות. הרעיון הוא שטיפול באלימות הוא יצירת רצף בהסתכלות העירונית הכוללת".
חינוך מבית
ד"ר רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך מהחוג למדעי ההתנהגות, במכללה למנהל סבורה כי "הכל מתחיל בחינוך בבית". לדבריה, "ילדים היום אלימים יותר ואחת הסיבות לכך היא שהורים הפסיקו לחנכם. ידם קצרה מלהושיע ואין להם כוח להתמודד בכלל עם חינוך. הורים היום רק מתחזקים את ילדיהם - שולחים לחוג, לבית ספר ולבריכה ולא עוסקים בחינוך אמיתי, קשה לעתים, שאינו פופולרי. הם לא מגיבים בחומרה כשילד מרים יד והוא ממשיך. כשהילד מגיע למערכת החינוך המורה לא מסוגלת לטפל בבעיה ואותו ילד הופך למבוגר אלים".
ואלה נרצחי השבועיים האחרונים:
- 1 באוגוסט - גבר ובנו נדקרו למוות בקטטה בכפר מכּר
- 1 באוגוסט - הטבח במרכז הגאה בתל-אביב
- 2 באוגוסט - גבר נרצח בבקה אל-גרביה
- 6 באוגוסט - נער נרצח בניסיון חיסול ברמלה
- 12 באוגוסט - גופה מבותרת בפח ברמת-גן
- 14 באוגוסט - גופה מבותרת בנחל אלכסנדר
- 14 באוגוסט - גופה כפותה במבנה ליד בית דגן
- 15 באוגוסט - לינץ' בת"א לעיני משפחת הנרצח
תוכניות בתחום החינוך לא יועילו, לדעתה. "מערכת החינוך עושה תוכניות כיצד למנוע אלימות, אבל שורש הבעיה הוא בבית, בקרב ההורים", היא אומרת. "בעבר ההורים חינכו את ילדיהם כי עבדו פחות, אולם המעמד הבינוני-הגבוה עובד היום הרבה יותר שעות וההורים הפכו סוכני משנה של הילדים, שלוקחים אותם לבילויים וקייטנות. כמה עוסקים היום בחינוך אמיתי? מעט מאוד".
היא מסכימה כי "חלה התרופפות התנהגותית". "האלימות היום היא שפה בקרב ילדים שהופכים מבוגרים וממשיכים להשתמש בה כמעט באופן לגיטימי. זו שפת התקשורת בין בני אדם", היא מסבירה.
לא בשיגרה
פרופ' גיורא רהב, קרימינולוג מאוניברסיטת תל-אביב לא חושב שניתן להצביע במפורש על הידרדרות מוסרית של החברה בישראל. לדבריו, אין קשר בין מעשי האלימות האחרונים. "אינני חושב ששיעור האנשים שלא עוצרים ברמזור אדום גבוה יותר היום מלפני 30 שנה", הוא אומר. "כל מי שזכה בטוטו או בפיס יודע שצירופי מקרים קיימים. ייתכן שהתקבצות מקרי האלימות הם צירוף מקרים בלבד. אני בטוח שאותם אירועים היו פחות בולטים לעין לו היו מפוזרים על פרק זמן של שלושה שבועות".עם זאת, הוא סבור כי לחופשת הקיץ קשר ישיר עם תחושת פריקת עול. "אנחנו בשיא עונת החופשות, אנשים יוצאים ממסלול החיים הרגיל ואנשים מרשים לעצמם דברים שאינם מרשים לעצמם בדרך כלל, מאחר שאחד היעדים של חופשה הוא חריגה מדפוס ההתנהגות הקבוע. ברגע שאנשים מתנהגים לא לפי המסלול הנורמלי, הם נדרשים להרבה יותר הפעלת שיקול דעת על ההתנהגות והם לא עושים זאת. לכן, אותה חריגה עלולה להתבטא גם בהתנהגויות לא רצויות".
הוא מעלה גם הסבר נוסף לתופעת האלימות בקיץ: "גם בילויים בחבורות הם אחד הדברים המקובלים בימי חופשה. זה מגדיל את הסיכויים להיסחפות והתנהגות שלא הייתה מתבצעת בנסיבות אחרות".
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
