הטוויסט של השכן
העונה החמישית של "העשב של השכן" מופרכת יותר, פוליטית יותר, בוטה יותר ומצחיקה פחות, אבל מוכיחה שכתיבה מעולה יכולה להחזיק סדרה בחיים, גם אחרי כל כך הרבה זמן
תכירו את הפלא השמיני. העונה החמישית של "העשב של השכן" (לפחות השליש הראשון שלה) שעלתה אמש (א', yes stars Drama), ומצליחה להתקיים בשני מימדים מנוגדים זה לזה. מדהים עד כמה מסוגלת סדרת טלוויזיה להתדרדר במדרון החלקלק של העלילה, ועדיין מתנשפת בעלייה הלא פשוטה של המשחק והכתיבה.
"העשב של השכן". ותודה לננסי בוטווין שהביאתנו עד הלום
(צילומים: ©MMVII Lions Gate Television Inc. All rights reserved)
הרבה פיות נפערו מול מסך הטלוויזיה בסוף העונה הרביעית. שלי נשאר פעור עד היום. זה התחיל עם הסצינה הבלתי אפשרית בה ננסי בוטווין נוסעת כנראה אל מותה בידי המאהב החדש והאקזוטי שלה, אסטבן, ובדרך מנסה לשלוח לסיילס חבילת שי ליומולדת ששכחה, כולל ברכה שלא כוללת את המשפט "אמא עומדת להירצח אבל היא אוהבת אותך, מזל טוב".
אחר כך הגיע העימות עם אסטבן ושליפת השפן המפתיע מהרחם של ה-MILF האולטימטיבית: ילד. ננסי ניצלה. העונה יצאה מכלל סכנה, ועכשיו נותר רק להעלותה על האמבולנס ולקוות שהעונה החמישית תלמד את הלקח.
פה זה לא ויסטריה ליין
כנראה שכן, כי אם יש משהו שג'נג'י קוהן, היוצרת של "העשב של השכן" אוהבת, זה לקחים. בזמן שהתאומה הסולידית של "העשב", "עקרות בית נואשות", ממשיכה להתניע את שגרת הפרברים הבטוחה שלה, ננסי בוטווין כבר מזמן עזבה את הבניין, את השכונה, את העיירה.
פרקר בתפקיד בוטווין. הסיכוי לחזור לחיים נורמלים כבר ישן עם הדגים
כשקוהן נשאלה למה הסכימה להעביר את בוטווין מהיקום הבטוח יחסית של אגרסטיק לעולם הפרוץ והגס של ראן מר, עיירה בדיונית על גבול מקסיקו, היא טענה שהכותבים שלה נעשו חסרי מנוחה והחלו לדבר על פיילוטים לסדרות אחרות, אז היא נאלצה להסכים לשתול טוויסט רציני בעלילה.
אבל בהתחשב בקצב שהִכתיבה "העשב" החל מהעונה השנייה והלאה, הכתובת היתה על הקיר. כותבים מופרעי קשב או לא, ננסי בוטווין דרשה את ליטרת הסבל שלה. כי אם היא לא נמצאת ממש בתוך החרא, היא כנראה משתעממת ועושה בלגאן על הסט.
ואולי זה ההסבר לעובדה שעלילת "העשב" הופכת יותר ויותר אלימה ומדכאת, גם בעונה החמישית.
בהתחלה זה התבטא בעבירה על החוק. אחר כך היא שרפה את השכונה, בגדה בקולגות שלה, ניהלה רומן עם איש מושחת (נכון, וחתיך) והעמידה את כל הסובבים אותה בסכנת חיים. עכשיו היא מחזיקה במשפחה הרוסה, אין לזה הגדרה אחרת, והסיכויים שלהם לחזור לחיים נורמליים כבר מזמן ישנים עם הדגים.
בוטווין ממשיכה להיות החור השחור באמצע הקאסט של "העשב", וזה נאמר במובן החיובי. הניגוד המדהים בינה לבין שאר הדמויות הוא מה שמאפשר לסדרה האפלה הזאת לענות להגדרה של "דרמה קומית". יש פחות ופחות קומדיה ב"עשב של השכן", ויותר ויותר הומור שחור וחסר תקווה.
צחוק מריר
קוהן השכילה להקיף את בוטווין הדכאונית בדמויות גרוטסקיות שמתעקשות למצוא את הצדדים המצחיקים בצלילה הכואבת שלהם למטה, מה שקצת מאזן את התמונה ומרכך את העיכול, כי תרשו לי להגיד לכם, החיים של ננסי בוטווין לא עומדים להשתפר.
היא בהריון מגנגסטר אחד, גנגסטר אחר מנסה לחסל אותה ואסור לה אפילו להשתכר.
הצחוקים היחידים שתקבלו בעונה הזאת יהיו מצופים בדוק של מרירות. תסכימו לבלוע את זה, ותרוויחו תענוג לא פשוט.
"העשב" בהחלט פוסעת בנתיב שהועידו לה הבורא וג'נג'י קוהן: היא הופכת מופרכת יותר עלילתית, פוליטית יותר, בוטה יותר (כמיטב מסורת סצנות הסקס של העונות הקודמות), אכזרית יותר ולמרבה הצער מצחיקה פחות. אבל היא מצליחה שוב להוכיח שהמשחק (ג'סטין קירק שולט!) הלא פחות ממבריק של הקאסט, והכתיבה שמצליחה להתרומם כל פעם מחדש, יכולים להחזיק גם קו עלילה לא מושלם.
