בעקבות מקרי הרצח: האם צריך מאגר ביומטרי?

אמש (א') הושמעה בטלוויזיה הטענה שאם היה מאגר כזה (ביומטרי), היינו יודעים כבר מי האומללים שנרצחו וגופותיהם בותרו, ויכול להיות שהיה קל יותר למצוא את רוצחיהם. 

ללא ספק, יש בטענה הזו צדק. סביר להניח שחוק נתוני תקשורת, יחד עם חוק המאגר הביומטרי היה עוזר לבטחון האזרחים ולפיענוח פשעים. כך גם חוק "מצלמת וידאו בכל חדר אמבטיה" - נוכל לדעת מי נכנס הביתה ושטף ידיים מגואלות בדם. נוכל גם לראות אותו מתקלח - אבל האם הפגיעה בפרטיות שווה את זה?

• חוק המאגר הביומטרי - לסיקור המלא
  

"השימוש במאגר לפענוח פשעים - לא קיים"

אבל נניח בצד את הדמגוגיה. נניח גם בצד את הדיון הציבורי הבלתי מספק על החוק, ובוא וניגש לעובדות. את שלד האדם שנמצא בנחל אלכסנדר, כנראה שאי אפשר היה לזהות באמצעות חוק המאגר הביומטרי (אגב, הוא זוהה בלעדיו). זיהוי כזה מצריך תווי פנים וטביעות אצבע - שכבר מן הסתם לא קיימות על שלד. למעשה, גם אם סתם כוויה או שריטה השחיתו את אצבעותיו של אדם חי, בריא ומתפקד - אי אפשר יהיה לזהות אותו.

הנה דברים שאמר באחד הדיונים על החוק, רב פקד דוד אטיאס, ראש המעבדה לזיהוי והשוואת טביעות אצבע במשטרת ישראל, ומנהל את מאגר הביומטריה של טביעות אצבע במשטרה:

"טביעות האצבע שמגיעות מזירת עבירה פלילית, יכולות להיות אקראיות, חלקיות, באיכות מאוד ירודה, ואנחנו לא יודעים מה הותיר האיש באותו מקום. זה המקום לומר שאם במאגר הזה יש לנו טביעות אצבע שטוחות של שתי האצבעות המורות, הסיכוי שלי שבזירת העבירה אני אמצא טביעת אצבע שתהיה בדיוק אחת מן השתיים האלה, נוטה לאפס. לכן השימוש במאגר הזה על-מנת לפענח פשעים הוא לא קיים".

תפיסת הרוצח שווה פגיעה בפרטיות?

כשמצאו את החשודים ברצח של אריק קרפ, המשטרה חשפה לשם הגילוי, את כל מי שהיה על חוף הים באמצעות הטלפונים הסלולריים שלהם. אתה שואל אם הפגיעה בפרטיות שלהם לא הייתה שווה את זה.

ובכן, עם כל הצער שבדבר, והרצון שלנו שפושעים יובאו לדין ולא יסתובבו חופשי, התשובה היא חד משמעית - לא. זה לא היה שווה את הפגיעה בפרטיות שלהם. בטח לא היה שווה אילו חלקם היו מוזמנים לחקירה על לא עוול בכפם.

שווה שהמשטרה תעבוד יותר קשה בשביל לפענח פשעים, ושווה שהמדינה תשקיע במשאבי חקירה ובמשאבי כוח אדם, בשביל שהיא תוכל לפעול באופן יעיל יותר - ולא להסתמך רק על טכנולוגיה - שפשוט תספק לה רשימה של אנשים, שרובם חפים מפשע. הזכות לפרטיות של אנשים שטיילו על החוף היא חלק מחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו".

לצאת קירח מכאן ומכאן

בוא נניח, רביב דרוקר, שנפגשת בחוף הים עם מקור שנתן לך סיפור שחיתות שלטונית ענק, שיזעזע את אמות הסיפים במדינת ישראל, ובשידור הבא של "המקור" היית חושף את הסיפור. אתה אומנם נשבעת שתלך לכלא לפני שתחשוף מקור, אך ייתכן מאוד שתצא קירח מכאן ומכאן.

גם אם תעשה את המעשה האצילי ולא תדבר, לא מן הנמנע שהמשטרה בכלל לא תשאל אותך. היא תוכל להצליב את הנתונים על מיקום הסלולרי שלך עם כל מי שהיה באזור, ותחשוף את המקור שלך בעצמה. בעניין, זה, אגב, עומד ותלוי בג"צ שהדיון הבא עליו יתקיים בחודש נובמבר.

בוא נגיד שפעלת בחוכמה, שהרי לא תרצה לשרוף מקור. נפגשת איתו בחניון אפלולי, ממש כמו "גרון עמוק" שהצליחו להסתיר את זהותו שנים כה רבות, כשלשניכם טלפונים סלולריים חד פעמיים, שאי אפשר להתחקות אחריהם.

החוק הביומטרי חושף מקור

כאן מגיע חוק המאגר הביומטרי לעזרת מי שירצה לחשוף אותך. בחניון מוצבת מצלמת אבטחה. אותה מצלמה שיש בה צורך, כי הראתה לכולנו ולבית המשפט כיצד דרס איתמר ביטון את נוגה זוראיש.

כשתגיע לשם, גם אם הגעת רגלית, אתה תצולם בכניסה. "גרון עמוק" שיגיע אחריך יצולם אף הוא בכניסה. הצלבה עם נתוני תווי הפנים שבמאגר הביומטרי (גם פיאה וזקן לא יעזרו) - תאפשר לזהות את "גרון עמוק" שלך מהר מאוד. אבדה הדיסקרטיות. אבדה הפרטיות. שלך, של מקורותיך ושלנו.

מי מפסיד? כולנו. גם הדמוקרטיה הישראלית.

• לכל הטורים והמדורים בערוץ המחשבים