"אני מידה 38, והוא מעיר לי הערות של השמנה"

שאלה:

אנחנו בני 30 ומשהו, בזוגיות כבר יותר משנה, גרים ביחד. יש אהבה, וגם חתול. באחרונה אפילו התחלנו לדבר על ילדים ונישואים. בלי לחץ, אבל זה באוויר. לגבי הסקס, מההתחלה כשהיה סקס הוא היה טוב, אבל זה קרה מההתחלה לכל היותר פעם בשבוע, מהסיבה שהוא תמיד פחות חרמן, לרוב הוא בקטע של "כואב לי הראש, אני לא מרגיש טוב, חייב לקום מוקדם" וכדומה.

בזמן האחרון עליתי קצת במשקל. אני עדיין רזה (מידה 38), אבל יותר נשית עכשיו ונראית יותר בריאה. כיוון שבן זוגי חולה על "אנורקסיות", כל היום צופה בערוץ האופנה, וזו הדוגמה שלו לאיך בחורה רגילה אמורה להיראות, זה עוד יותר השפיע על חיי הסקס. הוא מודה בכך ומעיר מידי פעם הערות של השמנה, וכשאני נוגסת במשהו – יש לו מה להגיד.

אני מאוד אוהבת אותו, הוא אהבת חיי, אני לא יכולה לראות את עצמי חיה בלעדיו, אבל, אני מרגישה סוג של התעללות. אני מרגישה שאולי מחר הוא ימצא אצלי משהו אחר להעיר עליו.

הוא אומר שככה הוא, ושזה שהוא מעיר זה דווקא טוב, כי זה אומר שהוא לא התייאש. אני חושבת שאולי טיפול, או ייעוץ, יוכל להעיר אותו מהשריטה שהוא נמצא בה. לפני שהכרנו הוא יצא בעיקר עם רוסיות שבריריות, מאוד מאוד צעירות, שלא ידעו הרבה עברית, וגם לרוב לא היו ממש חכמות, לפחות לדברי החברים שלו.

הוא יודע שזו זוגיות אחת הטובות שהיו לו, אם לא הטובה מכולן. אבל לא מעניין אותו כלום, אצלו "פוליטיקלי קורקט" לא קיים, מה שעובר לו בראש הוא אומר. לפעמים זה מגניב, כנה, ישר וישיר, לפעמים זה ממש פוגע בי. מה עושים?

תשובה:

חשבתי הרבה על השאלה שלך. לצערי אין לי יותר מידע על איכות הקשר, איך אתם בתחומים אחרים, האם יש פירגון וקבלה בשאר המישורים. יש הבדל גדול, אם הביקורת של בן זוגך היא אך ורק לגבי נושא המישקל ובתחומים אחרים הוא מקבל לגמרי, או שהוא באופן כללי אדם ביקורתי ולא מרוצה. אצא מהנחה שהכל בסדר פרט לבעיה שציינת.

ראשית, כדאי להקדיש כמה מילים באופן כללי לנושא המשקל בזוגיות, שהוא נושא טעון ועדין. אנשים שיש להם נטייה להשמנה נעזרים לפעמים בבני זוגם כדי לבלום ולשמור מפני עלייה במשקל. הם נכנסים לזוגיות עם מישהו ביקורתי, בעל סטנדרטים גבוהים, כדי שיפקח עליהם. לא תמיד זה עובד, שכן הפיקוח והביקורת יכולים לפגוע ולהפריע, גם אם האדם עצמו לא מרוצה ממשקלו. זוג כזה צריך למצוא את הגבול העדין בין הערות שתומכות ומעודדות לשמור על המשקל לבין עלבון וביקורת פוגעת. כדי לסייע לבן או בת זוג בעלי משקל עודף, חשוב לשמור על מסר של אהבה וקבלה יחד עם ההצעות לשמירת המשקל. משהו בנוסח "אני אוהב אותך בכל מקרה, אבל לא עדיף לוותר על הקינוח?"

סוג של טרור או התעללות, שנובעים מתחושת האיום המרחפת

בכל מקרה, גם אם בן או בת זוגכם הוסיף 20 קילו למשקלו, הקשר אמור להיות מספיק חזק כדי להכיל את הרגשות שמתעוררים ולא להיות אגרסיביים או ביקורתיים. במהלך חיי זוגיות, אנשים משתנים. לא רק המשקל: יש ירידה בבריאות, קמטים, התקרחות. זוגיות טובה וחזקה צריכה להתמודד ולמצוא בבן הזוג את הנקודות החיוביות, להתחבר אל מה שמעורר ונעים לעין וללב. בסביבה של התנייה, אכן מרגישים כפי שכתבת בפנייתך - סוג של טרור או התעללות, שנובעים מתחושת האיום המרחפת "אם לא תרזי אז...."

אבל המקרה שלך הוא שונה מהדוגמאות שתיארתי. ממה שאת כותבת, בכלל אין לך בעיית משקל, הבעיה כנראה בציפיות ה"אנורקטיות" של בן זוגך. את נשמעת שלמה עם הגוף שלך, וזה נהדר ונדיר, בעולם שדורש מנשים כל הזמן להפחית ממשקלן. יהיה חבל מאוד אם בן זוגך יקלקל לך את ההנאה שלך מעצמך ומגופך ויפגע חלילה בביטחון ובדימוי העצמי שלך. נשמע שבן זוגך מסובך עם ענייני הגוף והמיניות. אמנם קיום יחסים פעם בשבוע זו לא תדירות נמוכה באופן חריג, אבל את נשמעת מוטרדת מהיחס שלו לגופך ומהתשוקה שלו. ונראה לי שאת צודקת - משהו לא בסדר בתגובתו השיפוטית.

אם יש ביניכם אהבה כה גדולה כמו שאת מתארת, הוא לא אמור להציק לך באמירות פוגעות על משקלך, ולא משנה כמה את שוקלת. לכן, אני מציעה לך להתעמת איתו ולהציב גבולות ברורים. בשום אופן אין לו רשות וזכות להעיר לך על המשקל. בקשי ממנו בתקיפות לחשוב ולהחליט - אם הוא רוצה להמשיך את חייו איתך, עליו לעשות עבודה פנימית ולהבין את רגשותיו והסיבות לסלידה שלו מגוף נשי. למשל, האם היתה לו אמא מלאת גוף? האם נוכחות נשית עוצמתית נראית לו מאיימת? האם הוא לא בטוח בגבריות שלו וצריך מישהי אוורירית ושברירית לצידו? אם הוא יילך לטיפול פסיכולוגי, זה יהיה מצויין עבור שניכם. אבל גם אם לא, נסי לעזור לו וביחד לשוחח ולהגיע לעומק הסיבות להרגשה שלו. הרי גם הוא מן הסתם רוצה להרגיש יותר שלם בקשר איתך. לכן מסרי לו את המלצתי, לברר עם עצמו מה מפריע לו במיניות ובנשיות שלך, ובכלל, מה הסיפור שלו עם הגוף, ולקחת אחריות על העכבות והתסביכים שלו.

גם טיפולים אלטרנטיביים יכולים לסייע לו לבוא במגע עם חושניות ומיניות בוגרת, משהו כמו סדנת טנטרה. אבל הדבר החשוב ביותר מבחינה זוגית הוא להעביר את מרכז הכובד - הבעיה בעניין המשקל היא כנראה אצלו. הוא סובל מקונפליקט לגבי דמות האשה, ולכן מוטלת עליו האחריות לפתור את המורכבויות שלו לפני שאתם נכנסים למחויבויות כמו נישואים והקמת משפחה. כידוע לך, הקמת משפחה כרוכה בכמה קילו נוספים, והוא צריך להתכונן לכך ולמצוא את הדרך לאהוב ולקבל ולכבד אותך בכל מצב.

אני כבר צופה את הטוקבקים הגסים והזועמים של בחורינו הטובים, שרואים לעצמם זכות לנפנף כל אשה מעל למשקל נוצה. וגם הנשים שרואות במראה חיצוני של עצמן או של בני זוגן את מהות הקיום. נסו לחשוב - האם באמת אתם מוכנים להתמסר בכזו קלות לנורמות שמשווקות על ידי אינטרסים כלכליים? האם באמת אופנה של דוגמניות אנורקטיות שלוטשו בפוטושופ חייבת להכתיב לכם את הבחירה הזוגית שלכם? זוגיות, לפי דעתי ונסיוני, היא תהליך ממושך ומורכב, והמראה החיצוני הוא רק פרמטר אחד מתוך רבים שמשפיעים על ההרגשה. האהבה והאושר ניזונים וצומחים מתוך קבלה של חולשות ומגרעות, מתוך התייחסות לאישיות, נתינה, השקעה והתמסרות. בן הזוג שלך, כותבת המכתב, צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו ולמצוא דרך לגדול ולהתבגר מהבחירה הילדותית שלו להימשך לנערות צנומות. את גדלת, הוא עדיין לא. בואי נקווה שהוא יצליח לעשות זאת בהקדם.

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.  
  

האתר של עירית