אנסמבל מזרח-מערב-דרום
המופע של להקת "קלקסיקו", והופעת האורח המפתיעה של אהוד בנאי, יצרו ערב מהפנט ששילב בין רוקנ'רול למריאצ'י, בין פולק לאלטרנטיב, בקצב מסחרר ואנרגיה שלא נופלת לרגע
סיפור אהבה בניחוחות לטיניים עזים. זה צפוי, זה נדוש, אבל זו הדרך הכנה ביותר לתיאור המפגש בין "קלקסיקו" לקהל הישראלי המפרגן אמש (ג') בבארבי תל אביב. ואם אפשר להוסיף עוד קלישאה, מי שלא שם יתקשה לתפוס את האירוע התרבותי והתפרצות האנרגיות הכל כך מיוחדת שהתרחשה שם אתמול.
לפעמים קשה לעכל את קור הרוח של ג'ואי ברנס וג'ון קונברטינו, הלא הם "קלקסיקו", ואת היכולת שלהם לייצר צליל כל כך שמח בכזו רמה של דיוק ומסירות, תוך כדי הפגנת קור רוח מושלמת. בעוד נוכחותו הבימתית של אמן החימום ג'ירו זוולה, שהתארח אצלם, מאפילה לעתים על זו של חברי הלהקה (הביצוע ל-"Victor Jara's Hands" הדגיש זאת במיוחד), ברנס לא נשאר חייב וסיפק את האמריקנה המתוחכמת המצופה ממנו.
מי שמכיר את "World Drifts In", די.וי.די ההופעה המופלא של "קלקסיקו" מ-2004, יספר שהערב שקיבלנו לא נפל בדבר ברמת האינטנסיביות והשמחה שהייתה בו: קצב מסחרר ומעברי שירים מדויקים שלא הניחו לרמת האנרגיה לנחות ולו לשנייה אחת. זו הייתה התנגשות חזיתית בין מאריאצ'י מקסיקני, פולקלור אמריקאי ורגעי סרף סוחפים, מתוחזקים היטב על ידי רוקנ'רול, שהמילה מהפנט תגרום לו עוול.
"קלקסיקו" מכירים את הקהל שלהם, מודעים להשפעותיו ולהעדפותיו הסגנוניות והם לא חוסכים ממנו את חידוש ההופעות המושלם שלהם ל-"Alone Again Or" של Love, הרכב שתמיד צץ בדיונים על קלקסיקו. והאמת, אין מושלם ממנו להופעה מסוג זה, שצביונה הלטיני לא ניתן לערעור. זה היה רגע שיא שהעיף את הקהל לגבהים אחרים.
אהוד בנאי ו"קלקסיקו". חיבור טבעי, אפילו מתבקש
והוא לא היחיד. "Two Silver Trees", הלהיט המתבקש של אלבומם האחרון והמשובח, היטיב לעשות זאת, וכך גם "Crystal Frontier" ו-"Man Made Lake" היפהפה, שאופיו המלנכולי לא הצליח להנחית את האווירה האקסטטית ששררה בבארבי. "The News About William" היה ממש "שיר לבקשתך", ומה אפשר לבקש יותר מזה.
אנחנו חיים בעידן של ספויילרים. אתרי סט-ליסטים רבים ויו טיוב אחד יספקו למתעניין את כל המידע שהוא צריך לגבי ההופעה שהוא הולך לקבל. אבל את הרגע בו עלה לבמה אהוד בנאי, לא פחות, לא היה סיכוי לחזות. זאת אומרת, אלא אם לא שמעתם לחשושים על חיבתו ללהקה ועל ארוחת הערב המשותפת שלו עם החבר'ה, בערב שלפני.
יותר מתופעת "אלטרנטיב מאריאצ'י" משונה
מיד לאחר שעברו ההלם וההפתעה (בנאי עצמו, נראה, היה נבוך וקצת המום מגודל התגובה שקיבל), התברר שמדובר בחיבור טבעי, אפילו מתבקש: בנאי הוא טרובדור עורג לנדודים, וגם קלקסיקו מבינים דבר או שניים בעניין ("Across the Wire", למשל, השמח והקצבי, מספר על שני אחים שמנסים להסתנן לארה"ב).
ממש כפי שמפגשים רגעיים במסעות יוצרים חיבורים חוצי גיל ותרבות, תוצאת השילוב בין המזרחי, הדרומי והמערבי הביא למאש-אפ נכון ומתפרץ, בין "Guero Canelo" של המארחים לאלתור של בנאי, על מפלס הכנרת הנמוך אל מול מפלס האלימות הגואה. מדובר בהפתעה ענקית, שגובתה בביצוע לא פחות ממבריק, כזה שיצריך חיפוש עיקש בניסיון להחיות אותו שוב.
עם בנאי. טרובדורים עורגים לנדודים
ניכר היה על פניהם של חברי "קלקסיקו" שהם הפנימו את עובדת היותם הרבה יותר מתופעת אלטרנטיב-מאריאצ'י משונה. על הבמה מדובר במכונה משומנת היטב של קצב ואנרגיה סוחפת, שגורמת לקהל שהציף את האולם לתזוזות ריקוד בלתי נשלטות.
"קלקסיקו" עולים הערב להופעה שנייה ומבטיחים ערב שונה וחוויה אחרת עם אורחים אחרים (זהירות, ספוילר: יש מצב שקרן אן תהיה שם). כפי שלא ניתן להיכנס לאותו נהר פעמיים, החוויה של הערב מבטיחה סיפוק שונה אך שווה בערכו לערב המהפנט שסיפקו אתמול.
בנאי. נבוך והמום מגודל התגובה
צילום: זיו איש
מומלצים
