"מסתכל על התלמידים ורואה את עצמי"

בשבוע שעבר סיפרנו לכם בכתבה הראשונה בסדרה על אלוף משנה עמי דגן, אשר החליט אחרי קריירה ארוכה בצבא שעשה מספיק לביתו והגיע הזמן לתרום לחברה. הדרך בה בחר לתרום - היא דרך ההוראה, חינוך דור העתיד. 

השבוע נכיר את חיים פסנזון. הוא בהחלט לא היה תלמיד מצטיין, אבל המורים הטובים הצליחו להגיע אליו. דווקא החוויה האישית הלא כל כך טובה שלו כתלמיד במערכת החינוך, הביאה אותו בסופו של דבר להפוך למורה בעצמו.

מי?

חיים פסנזון, רווק בן 35 מתל אביב, שותף במשרד עורכי דין המתמחה בנדל"ן. "אחרי הצבא נסעתי לטיול הגדול לארה"ב ולדרום אמריקה. נעלמתי קצת להורים ובאיזשהו שלב הם הצליחו להעביר לי הודעה שאתקשר הביתה. הם אמרו לי 'אתה מתחיל ללמוד משפטים בעוד שבוע בארץ. אתה בא, לומד ואחר כך תעשה מה שאתה רוצה'. הם רשמו אותי למשפטים בלי לשאול אותי. שמעתי בטון של אמא שלי שאי אפשר להתווכח בעניין הזה ושזה בדמה. היא אמרה 'שיהיה לך מקצוע ואחר כך תשב מצדי על הר בהודו'.

איפה?

מה-1 בספטמבר, פסנזון ילמד פעמיים בשבוע אזרחות בכיתות י' בבית הספר התיכון קריית שרת שבחולון. "רציתי ללמד בתיכון. אני יותר מתחבר לגילאים הללו - אתה יכול לדבר לאנשים בגובה עיניים".

למה הוראה?

"העבודה שלי במשפטים לא נגעה בי ולא פרטה לי על שום נים. היא לא ריגשה אותי בשום צורה שהיא ולא גרמה לי לקום בבוקר ולהגיד 'וואו, היום אני הולך לעשות א' ב' ו-ג'".

פסנזון עצמו היה תלמיד די בעייתי. "במקצועות שעניינו אותי וכשהמורים היו טובים, הייתי התלמיד הכי טוב שיש, כמו למשל בהיסטוריה. אבל אם המורה לא עניין אותי, הייתי שם את התיק על השולחן ונרדם. כשבגרתי והיה לי אומץ, הלכתי למורים שלא עניינו אותי ואמרתי 'השיעור לא מעניין אותי. בוא נסגור שאני אצא מהכיתה ולא תרשום לי חיסורים ואני אגש לבחינה'. היו כאלו שלא הסכימו והיו כאלו שהסכימו כי ידעו שאחרת אפריע להם בשיעור.

"הייתי מפריע מהסוג של פעם. אבא שלי היה מגיע לבית הספר לעיתים תכופות. המחנכת שלי אז חקרה אותי ושאלה למה משעמם לי. כל שבוע הייתה לי שיחה איתה ועם והמנהלת. לא הייתה בעיה לזרוק אותי מבית הספר, אבל הן לא הסכימו לוותר לי. אני זוכר את עצמי ממשיך להפריע ולהציק, אבל בתוך תוכי יודע להעריך את העקשנות ואת ההתמדה שלהן".

"ילד כבוי עם סקרנות עצומה"

"כבר אז אמרתי לעצמי שאם הייתי מורה הייתי עושה כך וכך והייתי אומר כך וכך. בדיעבד אני מבין שהחוויות שלי כתלמיד השפיעו על ההחלטה שלי לבחור בכיוון הזה. כולם יושבים ובוכים על מצב ההוראה ואני יודע שיש לי את היכולות ואני איהנה מהמקצוע הזה. אני נהנה מהתלמידים - אני נהנה להתדיין איתם, להבין אותם ולהראות להם זוויות חדשות. אני מסתכל עליהם ובעצם רואה את עצמי - ילד כבוי מחוסר עניין אבל בעל סקרנות עצומה".

"ההוראה בחרה בי"

"ביום הראשון של לימודי ההוראה, מישהו מסטודנטים אמר שאתה לא בוחר להיות מורה, אלא ההוראה בוחרת בך. זו בדיוק ההגדרה הנכונה בעיני. מורה טוב הוא כמו רופא טוב, בוחר את המקצוע מתוך מקום עמוק בתוכו. אלו אמורים להיות דברים שבוערים בך מבפנים".

הטריגר

"באוניברסיטת תל אביב הייתה תוכנית של לימודים לתואר שני בהיסטוריה של עם ישראל ובמקביל היא אפשרה קבלת תעודת הוראה. זה משהו שמתבשל אצלך ופתאום אתה קם עם ההחלטה בבוקר. לא סיימתי את התוכנית, אבל הזרע נטמן. בתחילת השנה נרשמתי למכללה האקדמית בית ברל".

"אני מאוד אוהב את לימודי המשפטים - אלו החיים היומיומיים שלנו וזה הגיון צרוף. אזרחות הוא המקצוע שהכי שונאים בבית הספר וזה חבל לי כי נראה לי שאפשר ללמד את המקצוע הזה בדרך כל כך מעניינת ודרך זה להגיע לתלמידים. אני רואה הקבלה בין אזרחות למשפטים".

"אין לי חשש. אני יודע שאני נכנס לכיתה ושהאנרגיה שלי סוחפת תלמידים. אני יודע לדבר במונחים שלהם ובמושגים שלהם. במצב הכי קיצוני, אולי לא אסתדר עם הכיתות ולא אצליח למצות את מה שחשבתי. אולי יהיה לי משעמם ואגיד לעצמי, זה לא ממלא ולא מספק אותי ואני לא קם עם התחושה שחשבתי שתהיה לי בבטן. אני מקווה שזה לא יקרה".

"אינטראקציה טובה עם התלמידים. שיתעניינו באמת, מה שייצור אצלי מוטיבציה נוספת לאתגר אותם וכך עוד ועוד. אם התלמידים יקשיבו לי ויקבלו את הדברים שאני אומר, זה יזין אותי. הייתי רוצה שהתלמידים שלי יכנסו לריטואל ושיגרה, שיעשו משימות בזמן ושיישמעו להכוונות שלי".

אג'נדה

"רוב תוכניות לימוד ההוראה לאקדמאים נקראות תוכנית להסבת אקדמאים. אני חושב שזו טעות. יש הרבה מאוד אנשים שהם אקדמאים ואיכותיים, שיוכלו לתרום יום-יומיים מזמנם להוראה. אם תהיה להם אפשרות לעשות הכשרה ולא הסבה ולשלב את זה בעיסוקים הנוכחיים שלהם, שמכלכלים אותם, זה יכול להביא הרבה מאוד אנשים איכותיים להוראה".

מערכת החינוך?

"אני לא מכיר את מערכת החינוך מספיק טוב כדי להעביר עליה ביקורת. אחד הדברים שאני שומע הוא שמורים מלמדים בתיכון ומשלימים לימודים לתעודת הוראה תוך כדי הלימודים. למדו איתי חבר'ה שכבר מגישים לבגרויות ועדיין אין להם תעודת הוראה וזה מאוד בעייתי בעיני.

"בעיה משמעותית היא כמובן המשכורת של המורים. אנחנו חיים בחברה שמקדשת כסף ולא יכול להיות שחושבים שמורה יכול להרוויח משכורת רעב כשהוא זה שאחראי על חינוך ילדינו. לא יכול להיות שמורה יעסוק בקיום בזמן שהוא צריך לשבת ולחשוב על התלמידים שלו. מורה טוב ייגע בתלמידים שלו ברוב שעות היממה. מורה טוב צריך לעזור לתלמידיו בתחומים רבים מעבר למקצוע שלו.

בעיה נוספת היא סגירת המסלולים המקצועיים. זה בעיני עוול חמור לתלמידים. לא כולם צריכים להתעניין בצ'כוב. בעיה נוספת היא ההון האנושי שהוא מבוגר, עייף וחסר השראה ומוטיבציה. במשך שנת הלימודים בבית ברל, עוברים התנסות בהוראה בבית ספר באופן קבוע. מהניסיון שלי, חדר המורים הוא לאה. המערכת עייפה וכשאתה נמצא 25 שנים במערכת, גם אם מישהו יבוא אליך עם רעיון מדהים, לא יהיה לך כוח לקחת אותו ולעשות איתו משהו".

החזון האישי

"קטונתי".