השיפוצניק המטורף

הסרט הדוקומנטרי "אליאור חן, המקובל הסדיסט" לא הוסיף מידע שלא פורסם בעבר, אך יותר משעניין סוד האיש עצמו, מעניינת הדרך בה נשטפה האם בהזייה

איך דבר כזה קורה. זה מה שכל אחד מאיתנו היה רוצה לדעת, כולל האנשים שהפיקו את "אליאור חן, המקובל הסדיסט", ששודר אמש (ד') בערוץ 10. איזה שד רע מעביר אשה על דעתה, ומביא אותה להסכים להתעללות בילדים שלה. העיתונים מלאים בסיפורי התעללות, אלימות ורצח, דיאטת הצער הרגילה של התקשורת האקטואלית, ובכל זאת סיפור האמא המתעללת (שלמעשה בעיקר הסכימה להתעללות) התפשט לשיאי גודל פונט חדשים וזכה לסיקור בהיקף גדול במיוחד.

חן. ניסיון מהפנט לפענח את האיש (צילומים: ערוץ 10)

איך בנאדם עושה דבר כזה, ניסינו להבין כשדודו טופז, שהתאבד הבוקר (ה') בתא המעצר, שלח את הבריונים שלו להכניס מכות לאנשים שאכזבו אותו. במקרה העצוב של טופז זה נגמר במותו שלו, סוג של צדק עילג. במקרה העצוב לא פחות של אליאור חן, ילד בן שלוש וחצי הוגדר כצמח, והשני, בן ארבע וחצי, יתמודד עם שריטות נפשיות עמוקות כמו הכיסים של האחים עופר.

התסביך החילוני-דתי

הסרט הדוקומנטרי שהתחקה אחר אליאור חן וניסה לפצח את האיש, וגם הדיון הקצרצר שהגיע אחריו, לא הוסיף שום אינפורמציה שלא התפרסמה קודם בתקשורת, ובכל זאת היה בו משהו מהפנט.

מעצרו של חן. השאלות נשארות פתוחות

לא בסוד האיש עצמו - ברור שמדובר בסדיסט פסיכופט, עם איזו שהיא נגיעה במיסטיקה וילדות לא קלה, שניצל את הידע שלו בקבלה כדי לפרוק את ההפרעה הנפשית שלו על חלשים. השאלה המעניינת יותר היא איך אדם כמו מ', האם, נשטפת בהזייה הזאת ומפקירה את הילדים שלה ל"תיקונים" של השיפוצניק המטורף.

סיפורים על כתות ואנשים שמצטרפים אליהם ומאבדים את שיקול הדעת קיימים, כמובן, גם בעולם החילוני (עיין ערך שי טובלי ולהקתו), אבל כשמדובר בעולם החרדי והכמעט בלתי נגיש, והעובדה שהסיקור מתקיים בערוץ מסחרי בעל אופי חילוני, מציפה מיד גם את התסביך החילוני-דתי של העם אל פני השטח. האם הקהילה החרדית היא אומה של טהורים תמימים, כמו שמתעקש הרב בצרי, או אולי מדובר בחברה הטומנת בתוכה חבורה ערמומית של פדופילים, שאוהבים את השערוריות שלהם בכביסה ביתית?

התשובה היא, כנראה, איפה שהוא באמצע, והדיון הקצרצר מדי, שדווקא הכיל פוטנציאל לא מבוטל לליבון הסוגיה הזאת, נוצל בעיקר לפרומו לתחקיר של אמנון לוי. הפשפוש הסקרן של החילונים בקהילה החרדית והרצון הנצחי להוכיח להם שגם מהם יוצאות רעות חולות, ימשך בינתיים. וגם מזה, כמו שאמר הרב מאיר אריאל זצ"ל, עוד נצטרך להיגמל.

הסרט לא הצליח לפענח את העלילה המופרכת הזאת, למרות חוות דעת מעניינות (בעיקר זו של אבישי בן חיים) וניסיון ניכר לראיין אנשים מתוך המעגל הקרוב של חן ולהביא הסברים למעשיו, כדי לא ליצור משדר חד צדדי. למרות העדר החידוש היה גם משהו מאופק ונכון באופן ההגשה, שנמנע מפאתוס והשאיר את העדויות המצמררות לעשות את העבודה.

יכול מאוד להיות שהבלתי נתפס ישאר בלתי נתפס לנצח, ואולי זאת ההגנה שלנו. יש דברים שאי אפשר להסביר או להבין בחצי שעה תחקירית על אליאור חן, או בסרט הדוקומנטרי שעוד יבוא, עם הסיפור האמיתי של דודו טופז.