אנחנו לא חיים בסרט פורנו, רק חיים קצת אחרת

"ההבדל היחיד בין קדוש לחוטא הוא שלכל קדוש יש עבר ולכל חוטא יש עתיד"

-אוסקר וויילד

הרשימה הקודמת שלי (אנחנו בזוגיות פתוחה. למה לא, בעצם?) דיברה על האידיאולוגיה שמאחורי צורת החיים שאני חי לפיה, על הפתיחות ועל הגישה שזוגתי ואני חולקים. בעקבותיה זכיתי לתגובות עמוקות תובנה מהסוג של "אתה אפס ואשתך זונה" וכן לתגובות מעוררות אמפתיה מעומק הלב בסגנון "אני בזה לך ומרחמת על אשתך", "אתם חולניים" ועוד אמירות שקולות ונבונות להפליא.

מיותר לציין שאלו תגובות שכיחות לצערי, ומי שרוצה לחיות את חייו כאוות נפשו ובניגוד לנורמה רגיל מן הסתם בשנאת החינם, שהיא צו השעה בכל שעה ושעה. הרשימה הנוכחית לא בהכרח תגרום לכל המתקדשים למיניהם להפסיק לשנוא כל דבר שלא מתנהג במיטה לפי הכללים שלהם, אבל אולי תצייר תמונה יותר מאוזנת על אופן החיים בזוגיות פתוחה בכלל, ומערכת הכללים שלנו בפרט.

הדבר הראשון שצריך לציין כשמדברים בזוגיות פתוחה הוא שקשה יותר לאפיין אותה לפי קווים כלליים, מפני שבעיקרה היא קודם כל זוגיות בלתי נורמטיבית, ולכן אין לה נורמה. כתב לי פעם איש יקר, שזוגיות פתוחה היא כמו חליפה לפי מידה – כל זוג תופר אותה בהתאם לרצונותיו ומידותיו. אני מכיר קצת יותר מ-20 מערכות יחסים פתוחות (וזה נחשב היכרות עם הרבה, גם בגלל שאנשים לא רצים לשתף את כל העולם בהסדרים הרומנטיים שלהם – אין לנו מועדון שבו אנחנו נפגשים), וכמעט כל מערכת יחסים שכזו שונה מרעותה.

אני כעקרון מותח את הקו המאפיין זוגיות פתוחה לעומת זוגיות נורמטיבית מתוך האידיאולוגיה האישית שלי, הגדרה סובייקטיבית למדי: בזוגיות פתוחה אין איסורים על החופש הרומנטי של שני הצדדים. היעדר איסור משמעו בהקשר הזה שאין שום מעמד של "קבלת רשות" כשמדובר בקשר רומנטי שמחוץ לזוגיות. כשאחד מבני הזוג "מעניק" לצד השני את הפריווילגיה של סקס עם אחר, כ"מתנה"/חוויה או במסגרת חילופי זוגות, יש בזה הרבה מאפיינים דומים, אבל עצם קיום הרשות מעיד על קיומה כחריג לנושא האיסור הגורף. חשוב לי להבהיר שהדברים לא נכתבים כאן בשלילה – אני מאמין שכל זוג צריך לחיות איך שטוב לו. המכנה המשותף אם כן למערכות יחסים פתוחות, לפחות לפי ההגדרה שלי, הוא היעדר הגבול, היעדר המסגרת שתוחמת מה מותר ומה אסור. מהיעדר המסגרת הזו בא שמן – מערכות יחסים פתוחות.

השונה בין מערכות היחסים האלה הוא מכלול הכללים שהגדירו בני הזוג כאלטרנטיבה לגבול, לא מתוך צורך בקיום גבול, אלא מתוך צורך לחיות יחד. מערכת כללים של זוגיות היא היסוד המובן מאליו של כל זוגיות. כשמוציאים מתוכה נדבך בסיסי, נוצר חלל שמתמלא עם הזמן בהסכמים חדשים. בזוגיות נורמטיבית אין שום צורך לסכם מראש בין בני הזוג "אל תקיים/תקיימי קשרים עם החברות שלי/עמיתה לעבודה/הבוס שלי" ועוד שלל רעיונות מוזרים שמצדיקים התייחסות מיוחדת לכל בעיה. זה נראה אולי הזוי ואבסורדי לזוגות נורמטיביים. אבל כשחיים בסגנון חיים שכזה וחוג המכרים והחברים המשותף הולך וגדל, בעיות כאלו דווקא צצות ועולות לפעמים (ובמיוחד כאשר לזוגתי יש חברה שאני מאוד מסמפט...).

באופן מעשי רוב הזמן אנחנו חיים את חיינו בגבולות הנורמה

אם עד כה הצטיירה בפניכם תמונה ורודה מדי של אורח החיים הזה, אני רוצה לתקן את הרושם: אין עולם מושלם. כל זוג ובעיות היומיום שלו. באופן כללי טוב לנו מאוד, אבל גם אנחנו סופרים את הכסף וגם לנו נתפס הגב ונתקע האוטו בדיוק כשחם. אנחנו בהחלט לא חיים באחד הפנטהאוזים של מגדלי אקירוב באורגיה בלתי פוסקת עם דוגמניות צמרת וקוקאין. גם התמונה לפיה אנחנו עסוקים בסיפוק תאוות אובססיבי היא תמונה מעוותת שמציירים לעצמם אנשים צבועים במקצת, אם מתוך תמימות ואם מתוך קנאה במשאלת לב. באופן מעשי רוב הזמן אנחנו חיים את חיינו בגבולות הנורמה.

זוגיות פתוחה יציבה לאורך זמן היא זוגיות יציבה וחזקה מאוד בדרך כלל, משום שפתיחת הזוגיות מהווה טלטלה משמעותית מאוד בעוצמות הריגוש שבה. אנחנו רגילים לאהוב את בני הזוג שלנו, אבל אנחנו אף פעם לא רגילים להתאהב. רצף ההתאהבויות הראשוני אחרי שנות זוגיות "רגילה" מרגיש ממש כמו נעורים שניים, אהבה ראשונה שנייה. האפקט בלתי נתפס לתיאור. זוגיות ששורדת את הטלטלה הזו שורדת אותה בדרך כלל משום שהיא מגיעה מתוך שיתוף וקשב רב בין בני הזוג וגם מתוך התאמה טובה מאוד ביניהם. אם יש מאפיין שאני יכול להצביע עליו בביטחון די מלא הוא דווקא יציבות הקשר ועוצמתו במערכות שהחזיקו מעמד פתוחות לאורך זמן. מכאן, אגב, גם התנגדותי לרעיון פתיחת הזוגיות כפתרון לבעיה. זוגיות שאינה בריאה בדרך כלל רק תגדיל את הפערים, התסכולים והפחדים בעת הסרת המחסומים.

רוב מערכות היחסים המשניות שלנו אינן עם בני זוג בסטטוס דומה

ליציבות הראויה לציון של מערכות יחסים כאלו יש תופעה נלווית הנובעת ממנה באופן בלתי נמנע, תופעת "שירת הסירנה". מערכות יחסים פתוחות הן נדירות מאוד, וכפועל יוצא רוב מערכות היחסים המשניות שלנו אינן עם בני זוג בסטטוס דומה. בדרך כלל מדובר בפרטנרים בזוגיות "נורמטיבית" שמקבלים מהקשר האסור את מה שהקשר בבית לא נותן – גם אם החלק החסר הוא הריגוש עצמו. הסיכוי של פרטנר שאינו חלק מזוגיות מאושרת משל עצמו להתחיל לראות בנו אלטרנטיבה קבועה גדול יותר, אבל עבורנו מדובר בדרך כלל מראש בקשר משני, קשר של בילויים וכיף, אבל בשום פנים ואופן לא תחליף לזוגיות הקיימת, שהיא בדרך כלל יציבה וטובה. מצב של פרטנר שרואה בבן זוג בזוגיות פתוחה קשר עיקרי הוא מצב מאוד לא מאוזן, שיכול לגרום לפיתוח תקוות לזוגיות חדשה עם בן זוג שאינו שותף כלל לתקווה הזו. התרסקות שכזו מצד קשר משני רחוקה מלהיות המצב הנפוץ , אבל היא יכולה בהחלט לקרות, כמו כל סוג של שברון לב.

הגישה שלי, שאני מודע לכך שאינה רוחצת בקונצנזוס, היא שאדם מבוגר ובוגר אחראי על מעשיו ועל קבלת ההחלטות שלו מלכתחילה. אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אבל אם מישהי לא מסוגלת להבין את מהות הקשר איתי כשהיא נכנסת אליו, אני כנראה אאבד בה עניין. זה נראה קצת בוטה, אבל אני לא מעוניין בקשר רומנטי עם טיפשה או עם ילדה קטנה בגוף אשה.

כן, אני גם הזאב הרע שמאשימים אותו בהחטאתן של כבשים תמימות וצחורות כשלג. אני חי עם הדימוי האידיוטי הזה מצוין. מה שמדאיג אותי הוא שאחרים מוכנים לחיות עם הדימוי של כבשה תמימה וצחה כשלג. אני יכול להעיד על עצמי שמעולם לא ניסיתי לגרום לאשה לבגוד בבן זוגה. תמיד הכרתי אותן אחרי השלב הזה. לדעתי, את המעילה באמון עושה הצד השני, לא הצד שנמצא בזוגיות פתוחה, משום שהוא לא מפר שום איסור. אני לא רואה בעצמי חלק ממערכת היחסים שבינה לבין בן זוגה, וכל הקשור במערכת הזו הוא באחריותה כאדם מבוגר, נקודה.

לא מדאיגה אותי העובדה שמידי פעם אני פוגש את אשתו של אחר לבילוי כזה או אחר. ותאמינו או לא, בילויים זה גם בית קפה וטיול בפארק תוך כדי שיחה נעימה. במערכות רבות המפלט האסור הזה משמש שסתום לחץ ששומר על הזוגיות מתפקדת. בני הזוג אינם רוצים לדעת ומקבלים את העניין כחלק מחייהם. לא כל מערכות היחסים כנות ונעימות, ולא כל בני הזוג רוצים לפרק מערכת שלא טוב להם בה. אני לא בא כאן להצדיק את כל הבוגדים באשר הם, אבל אני דווקא לא חושב שמדובר בחטא הנורא ביותר בין בני זוג. יש דברים רעים אחרים: היעדר כתף תומכת, שעות ארוכות לבד, את ריבים ושתיקות, שקרים וכעסים. נורמטיביות היא לא הכל. אני אישית לא משקר, מתוך ראיית העולם שלי, אבל לא ממהר לזרוק אבנים על מי שכן.

לא הכל מושלם אצלנו, כי אנחנו חיים במציאות. אנחנו לא חיים בסרט פורנוגרפי. אנחנו פשוט חיים קצת אחרת, יפים ומכוערים, שמנים ורזים, אנשים רגילים. בתוך עמנו אנו יושבים, וברוב המקרים אנחנו לא מסתתרים.