את מי משרתים בוני מאגר טביעות האצבע?

ההתמקדות ב"דליפה" מחמיצה היבטים מסוכנים לא פחות של מאגר המידע הרגיש והפולשני שמבקשים משרד הפנים והמשטרה להקים. "החוק הביומטרי" קובע שורה של הוראות, שלפיהן יוכלו שוטרים ופקידים אחרים במשרדי הממשלה לעשות שימוש במידע הרגיש. הוראות אלו ניתנות לפרשנות רחבה ויצירתית, וכבר למדנו שמרגע שהסמכויות ניתנות, קשה "לעצור את הסחף" ולהגן על אזרחים תמימים.

קשה, למשל, למנוע האזנות סתר מיותרות ולא חוקיות, או חריגה מהוראות החוק, שלפיו מקבלת המשטרה את נתוני התקשורת שלנו ומאתרת את מיקומנו המדויק. לכן כדאי להקשיב למומחים ידועי השם, שמזהירים שהחוק הביומטרי הוא "מדרון חלקלק למדינת משטרה".

• המאגר הביומטרי - הסיקור המלא
  

האקדמיה אובייקטיבית?

"עמדה מקצועית" ו"אובייקטיבית"? זה מן הסתם מה שעמד אל נגד עיניהם של המומחים והגופים, שתכננו והתקינו מערכות ציתות בלתי חוקיות עבור ממשל בוש, והמקצוענים שסייעו לצנזר את האינטרנט בסין.

הרטוריקה האנכרוניסטית של עמידרור וההבחנה שהוא עושה בין טכנולוגיה לבין ערכים מטשטשות את המציאות, שבה טכנולוגיות מידע ומערכות מידע משקפות תמיד ערכים ואינטרסים, והן מתוכננות ומעוצבות, לעיתים עד הפרט האחרון, כדי לשרת אותם.

זה לא עושה את המומחים למקצועיים פחות, וככל שהם מונחים על ידי ערכים ראויים, לא כמו אלה של הנשיא בוש או של המשטר הסיני, זה גם לא עושה אותם פחות מוסריים. השאלה אינה האם מומחה הוא נטול ערכים, אלא מהם הערכים שמנחים אותו ועד כמה הוא מצליח לתת להם ביטוי בעבודתו.

בטוח למי?

מומחי אבטחת מידע כמו גם משפטנים או מומחים אחרים שמייעצים לממשלה, משרתים בראש וראשונה את האינטרסים ואת הצרכים של הלקוח שלהם, כלומר – של המנגנון הממשלתי.

דנים על המוגמר

התפקיד שלהם הוא לבנות מערכות מידע יעילות, שיסייעו לגופי השלטון בעבודתם ולהבטיח שהמידע הרגיש לא יגיע לגורמים עבריינים. אבל בכך לא די, משום שגם בתוך המנגנון הממשלתי, יש לעיתים ניצול לרעה של מידע ושל כוח. האינטרסים והצרכים של השלטון אינם זהים תמיד לאלה של נתיניו. נכון שבמדינה דמוקרטית יש חפיפה מסוימת בין השניים, אבל כל אמנה חברתית וכל משטר דמוקרטי מבוססים על יסוד ההכרה במתח המתמיד שקיים ביניהם.

פרויקטים טכנולוגיים דוגמת המאגר הביומטרי, מגובשים ומעוצבים הרחק מעין הציבור ותוך העדפה של האמונות והצרכים של המנהל הציבורי. הם מגיעים לדיון ציבורי רק לאחר שנקבעה מסגרת, הוכנו תוכניות מפורטות והושקעו משאבים רבים.

במציאות זו נערך הדיון הציבורי והמקצועי בצילו של "מעשה עשוי" - המערכת הטכנולוגית שמציגה הממשלה נחזית בטעות לעניין מקצועי ו"אובייקטיבי", ואילו המבקרים נחשדים ב"תפישת עולם ערכית".

שטרית: "לא מייצגים את טובי המוחות"

מבלי שנפקפק ביושרתם ובמקצועיותם של המומחים של משרד הפנים או של המשטרה, אסור לנו להניח שהם "אובייקטיבים" ושעבודתם מנותקת מאינטרסים ומערכים. כשלעצמי אני מעדיף להסתמך על חוקרים ומומחים שזכו להכרה עולמית, ושמזהירים אותנו מפני המאגר הביומטרי.

גם אם ח"כ שטרית סבור שהם "אינם מייצגים את מיטב המוחות בתחום הזה", וגם אם יעקב עמידור חושש שהם אינם מתעלים מעל לערכים. המאגר הביומטרי מסוכן למדינה. הוא מסוכן עוד יותר לאזרחיה.