שיעור הילדים הנהרגים בתאונות כפול מאירופה

האם אתם שומרים כראוי על חיי ילדיכם כאשר הם עושים את דרכם אל בית הספר? לדעת מרבית מומחי הבטיחות, התשובה היא שלילית. הסטטיסטיקה חד-משמעית: על-פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שיעור הילדים הנהרגים בתאונות דרכים בישראל גבוה עד פי שניים ממדינות מערב אירופה. לשיעור ההיפגעות הגבוה אין הסבר רשמי אחד, אך אפשר למצוא כמה סיבות למציאות הקשה: התנהגות מסוכנת של הורים המסיעים את ילדיהם, תשתית בטיחותית לקויה בסביבת בתי הספר, ואי-שמירה על כללי הבטיחות מצד הילדים עצמם. בכל מקרה, החוקרים מסכימים על מכנה משותף ברור לכל התאונות: אחריות המבוגר בסביבת הילד.

19% מכל ההרוגים בתאונות

לאור מספר מחקרים שנערכו בעבר, נראה כי לכל הסיבות לשיעור ההיפגעות הגבוה של ילדים בתאונות, אפשר למצוא מכנה משותף: טעות, עבירה או חוסר אחריות של מבוגר. כך למשל, סקר שערכה לאחרונה עמותת הבטיחות "בטרם" לקראת שנת הלימודים הקרובה, גילה כי מרבית ההורים מורידים את ילדיהם ליד בית הספר באופן המסכן את חייהם - או את חיי חבריהם. סקר אחר, שערכה בשנה שעברה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, חשף כי יותר מ-50% מהילדים בני 5 עד 9 כלל אינם חגורים כראוי בחגורת בטיחות בזמן נסיעה במושב האחורי.

אלא שגם כאשר ניתן "להאשים" ילדים בתאונה, אם מכיוון שלא נחגרו היטב או כי חצו כביש במקום מסוכן, האחריות למעשה היא של ההורים. היטיב להסביר את עניין האחריות ח"כ אבי דיכטר, בדיון שנערך לאחרונה בוועדת הכלכלה בכנסת, בנושא תאונות ילדים: "63% מהילדים שנהרגו (בתאונות) נהרגו בתאונות דרכים. נוריד מזה ‎3% שהם רוכבי אופניים - שרוכבים על האופניים ושולטים בעצם בכלי (בעצמם) - ‎60% זה אנחנו גרמנו, המבוגרים". 

מנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עולה כי בשנים 2003 עד 2007, כ-19% בממוצע מכל ההרוגים בתאונות היו ילדים ובני-נוער עד גיל 19. מנתוני הרשות עולה גם כי יותר מ-60% מהילדים עד גיל 14 הנפגעים בתאונות דרכים, נהרגים כהולכי רגל. כ-30% מהילדים בקבוצת גיל זו נהרגים בזמן שהם נוסעים בכלי רכב, וכ-5% מוצאים את מותם בתאונת אופניים. עוד עולה מנתוני הרשות, כי היפגעות ילדים גבוהה במיוחד בשעות הבוקר - בין שבע ותשע - ובשעות אחר הצהריים, בין ארבע ושבע. ראוי לציין כי על-פי נתוני עמותת "בטרם", מבין כל הסיבות להיפגעות בתאונה של ילדים, תאונות דרכים הן הגורם העיקרי לתמותה, והגורם השני לאשפוז בבתי החולים.

קומה נמוכה, דעה מוסחת

מה הסיבה לשיעור הגבוה במיוחד של ילדים הנהרגים כהולכי רגל? מחקר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, קובע כי בחלק מהמקרים, סיבות ההיפגעות דומות לאלו של הולכי רגל מבוגרים - למשל, מהירות נסיעה מופרזת של נהג המכונית הפוגעת או נהיגה תחת השפעת אלכוהול. אולם, לכך יש להוסיף גורמי סיכון ייחודיים לילדים:

• מטבע הדברים, ילדים הם נמוכים, ובמצבים מסוימים מתקשים לראות מכוניות מתקרבות - ונהגים מתקשים לראותם. יש גם לציין כי בזמן תאונה, גופם של הילדים פגיע יותר.
  

• ילדים מתקשים להתרכז בפעולת החצייה, מכיוון שדעתם מוסחת בקלות.
• יכולת עיבוד המידע של ילדים מוגבלת - למשל, מידע חזותי והערכת מרחק ומהירות של מכוניות. לכן, ילדים עלולים לקבל החלטות שגויות בזמן חציית כביש.
• חוש השמיעה ושדה הראייה המרחבית של ילדים נמצאים בשלבים שונים של התפתחות. כתוצאה מכך, ילדים עלולים להתקשות לזהות סכנות.
• הבנת חוקי התנועה בקרב ילדים מבשילה רק לקראת גיל 10. בנוסף, היכולת לתכנן כראוי מסלול בטוח עשויה להיות בעייתית עד גיל 9.
  

מבוגרים אחראים לא אחראיים

שלא במפתיע, במרבית המחקרים העוסקים בהיפגעות ילדים עד גיל 14 בתאונות דרכים, המסקנות מובילות בסופו של דבר לאחריות ישירה או עקיפה של המבוגרים - הורים, נהגים, מורים או פקידי הרשויות השונות. מבוגרים אלה אחראים לאיכות התשתית הבטיחותית בדרכים, ציות לחוקי התנועה, ואף לכך שהילדים עצמם יקפידו על כללי הבטיחות הנאותים.

• 63% מ-3,000 ילדים שנצפו בסקר, ירדו מהמכונית של הוריהם תוך שהם מסתכנים בפגיעה מכלי רכב אחרים.
  

• 58% מהילדים ירדו מהמכונית בצד הכביש, ולא בצד המדרכה.
• 63% מבעלי המכוניות עצרו במקום היוצר סכנה עבור ילדים אחרים.
• 53% מהילדים ירדו מהמכונית במקום שאין בו מעבר חצייה.
• 58% מההורים עצרו את המכונית בחנייה כפולה, ו-16% עצרו על מעבר חצייה.
  

• בכל בתי הספר שנסקרו, למעט אחד, לא היו שבילי גישה לאופניים.
  

• ב-21% מדרכי הגישה הראשיות לבתי הספר, אין תמרורים מתאימים.
• ב-10% מבתי הספר אין גדרות בטיחות תקינות מול הכניסה.
• ב-36% מדרכי הגישה לבתי הספר, אין פסי האטה.
• ב-42% מבתי הספר אין מגרש חנייה, או שאין מספיק מקומות חנייה למכוניות פרטיות.
  

16 צעדים לסביבה בטוחה

• התקני מיתון-תנועה - למשל, פסי האטה - למהירות מרבית של 30 קמ"ש.
  

• מדרכות סלולות, תקינות ופנויות, עם שיפועים בקצות המדרכה באזורי-חצייה.
• מעקות בטיחות להולכי רגל, במיקום נכון ומתוחזקים היטב.
• מעברי חצייה במיקום נכון ומסומנים היטב.
• תמרור מואר למעברי חצייה.
• משמרות זה"ב בסביבת בתי ספר.
• מפות וסימוני קרקע ל"מסלול בטוח" להליכת ילדים לבתי ספר.
• העדפה משטרתית מקומית לאכיפת החוק בשכונה בשעות הגעת ילדים וחזרתם.
• הסדרי עצירה לאוטובוסים להסעת ילדים.
• אכיפה החוק על רכב פרטי המסיע ילדים.
• הסדרי תנועה מיוחדים לשעות ההגעה והחזרה של הילדים בבתי הספר - למשל: תנועה חד-סטרית ואפשרות עצירה.
• מיקום נכון ובטיחותי של שערי גני ילדים.
• תשומת לב של הרשות המקומית ושל המשטרה לרכיבה על אופניים, בעיקר לבתי ספר.
• הגבלות תנועה למשאיות, ובמיוחד בשעות השיא של תנועת ילדים לבתי הספר.
• מינהלת שכונה פעילה, עם ייצוג לבני נוער.
• מיקום מגרשי משחקים הרחק מעורקי תנועה סואנים.