רכב הסעות הילדים בטוח? לא בטוח

מה אתם יודעים על בטיחות רכב ההסעה שיקח החל ממחר את ילדכם לבית הספר? כחמישית מהתלמידים בישראל - כ-280,000 ילדים ובני-נוער - מגיעים לבתי הספר ומוסדות החינוך באמצעות הסעות. אלא שמתברר כי רמת בטיחות שירותי הסעות, רחוקה מלהיות מספקת. מבדיקת ynet עולה כי חוקים אינם מיושמים כראוי, המלצות של ועדות מקצועיות נדחות מסיבות תקציביות, ואין מספיק אכיפה על החברות המספקות שירותי הסעה.

• שבוע ללימודים, ואין מימון לבטיחות בדרכים
• שיעור הילדים הנהרגים בתאונות כפול מאירופה
• מדריך: כך תשמרו על הילדים בדרך לבית הספר
  

כך למשל, למרות שהחל מ-2006 קיים חוק המחייב התקנת חגורות בטיחות בכל כלי הרכב המשמשים להסעת תלמידים, מחקרים מוכיחים כי שיעור החגירה בפועל נמוך מאוד. בנוסף, המלצות ועדה של משרד התחבורה משנת 2005, שקבעה כי יש להתקין אמצעים טכנולוגיים ברכבי ההסעה להגברת הבטיחות, לא יושמו. המלצה נוספת וחשובה במיוחד של הוועדה, לפיה יש לחייב נסיעת מלווה מבוגר בכל רכב המשמש להסעת תלמידים, אינה ניתנת ליישום בגלל היעדר תקציב.

חוזרים לבית הספר בבטחה? (צילום ארכיון: גדי קבלו)

ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים מתייחסים בחומרה לרמת הבטיחות בהסעות התלמידים. "התחום עדיין לא נראה טוב", אומרת יונת מרטון, סמנכ"ל חטיבת אוכלוסיות ברשות. "אני לא אחלק מחמאות במקום שבו הן לא ראויות. בסופו של דבר, זה בעיקר עניין של אחריות - דרושה עבודה משולבת של משרדי התחבורה והחינוך עם הרשויות המקומיות. אבל אני מצפה גם מהמעגלים הבאים שיתרמו את שלהם - מנהלי בתי-ספר, מורים וגם הורים. יש לנו עוד הרבה מה לעשות".

איך נפגעים ילדים?

בנייר עמדה שפרסם לאחרונה ארגון הבטיחות בטרם, נקבע כי הסכנה העיקרית הכרוכה בשימוש ברכבי הסעה, נוצרת בזמן העלאה או הורדה של הילדים. "התרחיש השכיח ביותר לתמותה או להיפגעות קשה הוא בעת שהילדים עולים או יורדים מההסעה". הארגון מונה מספר תרחישים נפוצים להיפגעות ילדים:

• פגיעת רכב ההסעה עצמו בילד: הנהג אינו מבחין בילד, בגלל קומתו הנמוכה, ופוגע בו לפני שהספיק להתרחק מרכב ההסעה.
  

• נפילה בעת הירידה: ילדים עלולים ליפול בזמן הירידה במדרגות הגבוהות בחלק מרכבי ההסעה. בעבר אירעו מקרים שבהם נהג הרכב המשיך הנסיעה ופגע בילד שנפל במדרגות.
• פגיעה בזמן חציית הכביש: מכוניות חלופות עלולות לפגוע בילדים שחוצים את הכביש לפני או אחרי רכב ההסעה.
  

יש לציין כי למרות שהסעות הן אמצעי נפוץ להגעה לבית הספר בישראל, אין כיום מספיק נתונים על שיעור הנפגעים - או סיבת הפגיעות - בקרב תלמידים המשתמשים ברכבי הסעה. כך מסבירים את העניין ברשות הלאומית לבטיחות: "משטרת ישראל אינה אוספת בנפרד נתונים על תאונות שבהן היו מעורבים רכבי הסעות. משרד החינוך גם כן אינו אוסף באופן שיטתי נתונים על היפגעות תלמידים בהסעות, ועל מוסדות החינוך לא חלה חובת דיווח".

למרות זאת, אפשר למצוא תיעוד של תאונות קשות שבהן היו מעורבים רכבי הסעה. בארגון בטרם מזכירים מספר תאונות טרגיות שאירעו בשנה שעברה:

• ילד בן 3 נדרס למוות, כאשר ירד מרכב הסעות ליד חצר ביתו. הנהג לא הבחין בו, ופגע בו לאחר תחילת הנסיעה.
  

• ילד בן 5 נהרג בזמן שירד מרכב הסעה. בזמן הירידה מרכב ההסעה, רגלו של הילד הסתבכה במדרגות הרכב. הנהג, שלא הבחין בילד, התחיל בנסיעה ופגע בו.
• ילדה בת 7 ירדה מרכב הסעות, וניסתה לחצות את הכביש בצד הקדמי שלו. רכב פרטי פגע בה בזמן חציית הכביש.
• נערה בת 15 נדרסה למוות בזמן שניסתה לחצות כביש, בדרך לרכב הסעה.
  

שלושה במושב אחד

בשנת 2004, הקים משרד התחבורה ועדה בין-משרדית לגיבוש נהלים להסעת ילדים ברכבי הסעה. הוועדה, שהוקמה לאחר תאונת אוטובוס קטלנית ליד כפר יונה, שבה נהרגו שלושה ילדים, פרסמה את המלצותיה באפריל 2005. חלק מהמלצותיה יושמו במהירות, ואף הביאו לשינוי חיובי ברמת הבטיחות של רכבי ההסעה. כך למשל, המליצה הוועדה לאסור על הסעת שלושה ילדים במושב אחד - המלצה שיישומה זוכה כיום למחמאות מצד מומחי בטיחות.

אלא שלצד ההצלחות, אפשר למצוא שורת המלצות שכלל לא יושמו - או שיישומן אינו משביע רצון. דוגמה ראשונה וחמורה, מתייחסת לחובת חגירת חגורות ברכבי הסעה. למרות שקיים חוק המחייב התקנת חגורות בטיחות ברכבי הסעה, שיעור החגירה נמוך מאוד. מחקר שפרסמה בשנה שעברה עמותת אור ירוק, גילה כי רק ב-22% מהנסיעות שנבדקו במסגרת המחקר, חגרו תלמידים את חגורות הבטיחות לאורך כל הנסיעה. עוד העלה המחקר כי רק 26% מתלמידי חטיבת-ביניים ותיכון חגרו חגורות בטיחות, לעומת 80% מתלמידי בתי הספר היסודיים. ראוי גם לציין כי חלק מהתלמידים מגיעים לבתי הספר באמצעות אוטובוסים עירוניים רגילים, שכלל אינם מחוייבים בהתקנת חגורות.

ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אומרים כי גם שיעור החגירה של ילדים במושב האחורי של מכוניות פרטיות אינו גבוה - מה שמצביע על כך שמדובר בבעיה שאינה מוגבלת לרכבי הסעה. לדברי יונת מרטון מהרשות, לשיעור הנמוך של השימוש בחגורות בטיחות יש כמה סיבות: היעדר הסברה בהיקף מספק, אכיפה מצומצמת, וחוסר מעורבות של ההורים. מרטון גם מציינת כי למרות שהחוק בעניין חגורות הבטיחות עבר לפני יותר משלוש שנים, יש עדיין רכבי הסעה שאינם מצוידים בחגורות. יתכן כי אכיפה מצד המשטרה ומשרד התחבורה הייתה יכולה להתמודד עם הבעיה, אך היקף האכיפה כיום מוגבל: מרטון אומרת כי מופעלות כיום בין שש ותשע ניידות בטיחות בלבד - שאינן יכולות לספק היקף אכיפה מספק.

אין כסף למלווה

אחת ההמלצות החשובות ביותר של הוועדה הבין-משרדית, חייבה נוכחות מלווה מבוגר בכל כלי רכב המשמש להסעת תלמידים. "תפקידו של המלווה", כך נכתב בדו"ח המסכם של הוועדה, "יהיה להבטיח את בטיחות הילדים בעת הנסיעה, ובעיקר בעת עלייתם לרכב וירידתם ממנו, ובעת חציית הכביש. בסיום הנסיעה, יהיה המלווה אחראי לוודא כי לא נשארו ילדים ברכב". הוועדה אף הדגישה את חשיבות נוכחותו של המלווה, וציינה כי "אנו רואים בהמלצה זו מכשיר מרכזי בהתמודדות עם הגורמים העיקריים לתאונות בהסעת ילדים".

אלא שלמרות החשיבות הרבה, המלצה זו לא יושמה. מרטון מהרשות לבטיחות מציינת כי הסיבה לכך היא תקציבית: "הרבה דברים חשובים נופלים בארץ בגלל כמה מיליוני שקלים". יש לציין כי עם פרסום ההמלצות ב-2005, העריכו חברי הוועדה כי יידרש תקציב של 65 מיליון שקל, ולכן יתכן קושי ביישום ההמלצה. לאור זאת, המליצה הוועדה על יישום בשלושה שלבים, שיאפשר את פריסת התקציב הנדרש על-פני תקופה של שלוש שנים.

במחקר של אור ירוק, אפשר למצוא חיזוק לצורך בהימצאות מלווה מבוגר ברכבי הסעה. המחקר חשף שורת התנהגויות - גם מצד הילדים, אך גם מצד הנהג - שיתכן כי היו נמנעות אם היה נוכח ברכב מבוגר אחראי.

• ב-62% מהנסיעות, נצפתה לפחות התנהגות מסוכנת אחת מצד הנהג - למשל, אי-ציות לחוקי התעבורה, עצירה פתאומית, דיבור בטלפון נייד, או שימוש בדלת האחורית להורדה והעלאה של תלמידים.
  

• ב-63% מהנסיעות, חלק או מרבית התלמידים נעמדו לפני עצירת האוטובוס.
• ב-17% מהנסיעות, תלמידים הציקו לנהג במהלך הנסיעה.
• ב-26% מהנסיעות נצפה סוג כלשהו של מריבה מילולית או פיזית בין התלמידים בזמן הנסיעה.
  

חיישנים, גלאים ותקציבים

פרק מיוחד בהמלצות הוועדה עסק בהתקנת אמצעים טכנולוגיים לשיפור רמת הבטיחות באוטובוסים. כך מוסבר הצורך באמצעי טכנולוגיים בדו"ח הוועדה: "האביזרים הבטיחותיים יותקנו במטרה לשפר את הבטיחות - בעיקר בתחום הגדלת שדה הראייה, הבטחת העלייה והירידה, מניעת סגירת הדלת באופן בלתי מבוקר, הגברת הבולטות של כלי הרכב, ומניעת לכידת ילדים ברכב חונה".

חלק מההמלצות יושם - כמו למשל חיוב רכבי הסעה בהתקנת פנסי סימון ואיתות. אלא שאמצעים מתקדמים יותר, נותרו בגדר המלצה בלבד. כך למשל, המליצה הוועדה על התקנת מערכת חיישנים שתתריע בפני הנהג על תנועה בצדי הרכב, מלפנים ומאחור. יש לציין כי החיישנים מותקנים כיום במכוניות פרטיות רבות, ולאחרונה אך הועלתה הצעת חוק הקוראת לחייב כל מכונית חדשה בהתקנתם. אמצעי נוסף עליו המליצה הוועדה הוא גלאי נפח, שיכול למנוע מצבים של הישארות ילדים בכלי הרכב לאחר סיום הסעת התלמידים.

גם במקרה זה, הסיבה לכך שהמלצת הוועדה לא יושמה היא תקציבית. עם זאת, מרטון מהרשות אומרת כי בכמה רשויות מקומיות מתקיים ניסוי, המתוקצב על-ידי הרשות, ובמסגרתו הותקנו חיישנים ברכבי הסעה. לדבריה, הניסוי מסתמן כהצלחה משמעותית, אך סביר להניח כי ללא תקציב מתאים, לא יהיה אפשר להרחיבו לפריסה ארצית.