הורות מאוחרת: אתה אבא או סבא שלה?

מוכן לילד נוסף

אברהם נוחם ‭,(87)‬ אבא של מיכה ‭,(15)‬ שרילי ‭(9)‬ ונילי ‭(8)‬

כשבלה ‭(49)‬ ואברהם נוחם ‭(87)‬ מענתות נפגשו לפני כעשור הוא הציג את עצמו כ"אלמן שמחפש אישה משכילה, מבינה, נוחה וקלת תנועה‭."‬ היא, אם לשניים מנישואיה הראשונים, הודיעה כבר בדייט הראשון שהיא רוצה עוד ילד. גם לו כבר היו שני ילדים בוגרים, היום בני 41 ו‭.39-‬ "אמרתי לה שאין בעיה‭,"‬ מספר נוחם. "למה לא? תמיד רציתי עוד ילדים, אבל עם האישה הראשונה זה לא יצא לפועל. למרות שרציתי את בלה מאוד, לא הייתי מעז לנסות ולהשפיע עליה לחיות איתי ולעשות ילדים אם לא היה זה הרצון שלה, הכן והאמיתי‭."‬

הם נישאו לאחר שבועות ספורים, וכעבור שנה הביאו לעולם את שרילי ‭(9)‬ ושנה אחר-כך את נילי (8).‬ עבור נוחם הנישואים לבלה, היום בת ‭,49‬ היו סוג של ילדות שנייה. "אני לא מרגיש מבוגר‭,"‬ הוא אומר, "להפך, התחושה שלי היא שאני שוב צעיר ושחיי התחילו מהתחלה ברגע שבלה ואני נפגשנו. במערכת היחסים שלנו נושא הגיל לא משחק תפקיד, וכמו שבלה לא מתייחסת לגילי, גם אני לא מביא אותו בחשבון‭."‬

הוא מדווש עם הילדים על אופניים בשבילי היישוב, משחק איתם כדורסל במגרש השכונתי ויושב להרכיב איתם פאזלים על הרצפה ככל האבות. "עם הילדות אני פעיל גופנית יותר מאי-פעם, ובגלל שאני מרגיש צעיר, אין לי רצון לפצות אותן בשום דרך על הגיל שלי‭."‬

נוחם הוא אב רגוע לשרילי ונילי, וגם למיכה, ‭,15‬ בנה של בלה מנישואיה הראשונים, שאותו אימץ. "ככל שהאדם מתבגר, הוא הופך למיושב יותר‭,"‬ הוא אומר. "חושב פעמיים על כל דבר ופחות אימפולסיבי. זה בוודאי מקרין על ההורות. לאור ניסיון החיים שלנו החלטנו, בלה ואני, להתייחס לילדים כאל אנשים בוגרים, ואנחנו נמצאים שם בשבילם פיזית ורגשית כל הזמן‭."‬

עבורו זוהי חוויה שונה מכל מה שהכיר בעבר. "בנישואים הראשונים הייתה תקופה של לחץ. גרנו בדירה קטנה, הייתה העבודה שלי והעבודה שלה, היו לחצים ומתחים מטרידים, שהשפיעו גם על הזוגיות וגם על הקשר שלי עם הילדים הגדולים. היום אני משוחרר מהצורך לפרנס ולהתפרנס, והעול הכלכלי שהוסר עזר לי להשתחרר נפשית ולפנות את שעות הבוקר ליצירות האמנות שלי, ואת אחר הצהריים והערב לבנות, להכנת שיעורים, לטיולים, לזמן איכות. אני משתדל לבלות עם הבנות כל זמן פנוי שיש לי. בבוקר אני מלווה אותן לתחנת האוטובוס ומחכה איתן עד שתגיע ההסעה לבית הספר, בצהריים אני אוסף אותן, ואנו חוזרים יחד הביתה‭."‬

לא כל מי שמכיר את נוחם קיבל את אבהותו המאוחרת בשוויון נפש. "גם המשפחה הקרובה וגם בסביבה הגיבו בתדהמה‭,"‬ הוא מספר. "ומאחר שאנו מאושרים יחד וחיים טוב, היו גם גילויים של קנאה. אני בטוח שיש מי שחושבים שבלה תפסה מיליונר, אבל אני חי מפנסיה ממוצעת, ואנחנו שמחים בחלקנו, חיים טוב ומתעלמים מהתגובות‭."‬

גם בלה אדישה לגמרי לתגובות מכל הסוגים. "מחזרים לא היו חסרים לי, אבל כשפגשתי את אברהם וראיתי מולי אדם מיוחד, טהור ונקי, לא חשבתי על הגיל שלו, רק חשבתי איך להגיע אליו. הוא לא ידע לחזר, לקח לו זמן לבקש את הטלפון שלי, ובכלל היה נראה לו שאני צעירה מדי בשבילו. זמן רב לא ידעתי בן כמה הוא, זה לא עניין אותי. ראיתי מולי אדם צלול, חכם ובריא, וזה הספיק לי. כשהוא סיפר לי את גילו חשבתי שזה נהדר, כי השנים מוסיפות תבונה לאדם, סבלנות, ניסיון והערכה לחיים. אברהם הוא חבר, אהוב ואבא נפלא, פתוח לכל דבר ויודע המון". ‬

במה מתבטאת האבהות הנפלאה שלו?

"בגיל צעיר אדם טרוד בעבודה ובהישגים, והוא לא פנוי להתרגש מהדברים הקטנים, שהם גדולים וחשובים בחיים של הילד. היום אנחנו מטיילים יחד איתם בארץ ובחו"ל. אברהם משחק עם הילדים בכדור, קופץ איתם בטרמפולינה, מספר להם על ההיסטוריה המשפחתית שלו. אין ברוגז ורוגז, יש שלווה ושקט, ואין שום דבר שהוא חשוב מספיק כדי לעשות ממנו עניין‭."‬

בנותיו של נוחם הפנימו את העובדה שאביהן מבוגר בכמה וכמה שנים טובות מכל ההורים בכיתה. "לפני זמן מה הן הביעו התעניינות, שאלו שאלות בנושא הגיל שלי והתפלאו שאני גם סבא וגם אבא. אבל אצלנו בבית אין ביטוי לגיל שלי, מלבד העובדה שכשאני מביט בראי, אני רואה את הצוואר המדולדל. הרעש, ההמולה וקולות הצחוק שהגיעו יחד עם הבנות הוסיפו לי נעורים. עכשיו בעיניהן אני כמו כל אבא‭."‬

אם זה היה תלוי בו, נוחם היה אפילו מגדיל את המשפחה מיד. "כל מה שעברנו, בלה ואני, כל הטוב והרע בחיים, הכין אותנו למפגש בינינו. וכמו שאני רואה את עצמי, ביכולות הפיזיות והמנטליות שלי אני מוכן לילד נוסף. אם בלה לא הייתה מתנגדת, היינו מביאים עוד ילדים לעולם. בלי היסוס אני יכול להעיד שהשנים שלי עם בלה והבנות אלו השנים המאושרות בחיי, וכל מה שאני מייחל לעצמי הוא שמה שיש יישאר‭."‬

אבל עם כל האושר, הוא לא יכול להתעלם מהביולוגיה, שעושה את שלה לאט אבל בטוח. "לפעמים כואב לי פה ושם, ויוצא שאני שואל את עצמי מתי תתחיל אצלי מוגבלות גופנית. אבל אני נלחם בכל כוחי שזה לא יקרה. היום אני משוחרר מדאגות אחרות לעתיד, יש לי תוכניות לשנים הבאות, ואני מאחל לעצמי עוד 120 שנה‭."‬

 הרצל שמח ומשפחתו. צילום: חיים הורנשטיין 

שותף מלא בגידול

הרצל שמח ‭,(59)‬ אבא של רעות ‭(8)‬

רק בפרק ב' הפך הרצל שמח, מחסנאי מבאר שבע, לאב‭" .‬הנישואים הראשונים שלי הסתיימו בלי שהבאנו ילדים‭,"‬ הוא מספר. "אחר-כך הייתי גרוש שנים רבות, רווק מושבע, לא ראיתי את עצמי מתחתן שוב, וילדים לא עניינו אותי. לקראת אמצע שנות ה‭40-‬ לחיי הרגשתי שפרק הרווקות בחיי תם, והבנתי שזה הזמן לפתוח דף חדש‭."‬

באותה תקופה הכיר שמח את אשתו השנייה רחל ‭.(53)‬ "היא הגיעה לחיי בזמן הנכון ובמקום הנכון, וכבר אחרי חודש הבנו שאנחנו רוצים להביא יחד ילדים. עוד לפני שחשבנו על חתונה, כבר התחלנו לעבוד על ילדים‭."‬

הדרך אל ההורות לא הייתה קלה. "אחרי מספר חודשים של ניסיונות שלא הצליחו התחלנו בטיפולי פוריות שנמשכו מספר שנים. אבל הפעם זו הייתה המטרה הסופית, שגם רחל וגם אני רצינו להגיע אליה. עם כל הסבל, הכאבים, סכומי הכסף האדירים, הזמן הרב שהשקענו והלחצים הגדולים הנפשיים שעמדו בפנינו, לא הרמנו ידיים והמשכנו לנסות‭."‬

שמח חבק לראשונה את בתו היחידה, רעות בת ה‭,8-‬ כשהיה בן ‭.51‬ "כבר מהרגע הראשון שרעות הגיעה הביתה, הייתי שותף מלא בגידול שלה. לקחתי חופש מהעבודה והחלפתי חיתולים, רחצתי אותה, הייתי קם בלילה ונותן לרחל לישון, הרגשתי צורך לעזור, ולמעשה גידלנו אותה יחד. ברור לי שלא הייתי עושה את הדברים האלה, אם הייתי הופך לאבא בגיל צעיר‭."‬

הרצל ורחל, כיום אמא במשרה מלאה, החלו להתמודד עם תגובות הסביבה עוד לפני שהפכו להורים. "בזמן הטיפולים כולם תמכו ועודדו אותנו להמשיך, כי ראו את הרצון העז שלנו לילד. אחרי הלידה רחל קיבלה הערות מאנשים ששאלו איך בגילה היא הביאה ילדה לעולם, אבל אותי אף פעם לא שאלו, לא העירו ולא התבלבלו וחשבו שאני סבא של רעות‭."‬

האבהות שינתה את כל תחומי חייו של הרצל. "לפני שרעות נולדה הייתי עצמאי וניהלתי חנות רהיטים. החיים היו לחוצים יותר, ויום העבודה לא נגמר. קצת אחרי שהתחלנו בטיפולי הפוריות הפכתי להיות שכיר. המעבר נתן לי רוגע ושקט נפשי, והוא מאפשר לי לסיים את יום העבודה בשעות הערב המוקדמות ולהתפנות למשפחה‭."‬

אתה מצטער שלא הפכת לאבא בגיל צעיר יותר?  

"אם הייתי עושה ילד בגיל ‭,30‬ לא בטוח שהיו לי הסבלנות, השקט ואורך הרוח שאני מגלה כלפי הילדה היום. אני הרבה יותר רגוע ועושה איתה הכל בהנאה ובכיף, לא ממהר לשום מקום. אני מסתכל על הורים צעירים ממני, ולא בטוח שיש להם סבלנות לילדיהם, שהם ממש יושבים לשחק איתם או מקריאים להם סיפורים. היום אנחנו בקשר עם ההורים של הילדים מהכיתה של רעות, שצעירים מאיתנו בכמה שנים טובות. את חלקם הזמנו אלינו לארוחת ערב, ואני מרגיש כמו חבר שלהם. הרבה פעמים אותם הורים מחמיאים לי אחרי שהם רואים את ההתנהלות שלי, הסבלנות וההשקעה בילדה‭."‬

ובכל זאת?

"מאוד רצינו משפחה גדולה, אבל אחרי שנים של טיפולים כוחותינו אפסו והרגשנו שאי-אפשר להמשיך. על זה אני מצטער במיוחד‭."‬

הוא עושה הכל כדי שהשנים לא ייתנו בו את אותותיהן. "אני לא נותן לרעות להרגיש מוגבלת בגלל שאני כביכול מבוגר. היא לא תשמע ממני ביטויים כמו אין לי כוח או לא בא לי, שילדים להורים צעירים שומעים. אני מתאמץ ומשתדל להשקיע בה ולתת לה את מה שהיא מבקשת. זה הפיצוי שלי על ההורות המבוגרת. יש לי ולה זמן איכות כמעט כל ערב. אנחנו יוצאים לטייל, לגן משחקים, משחקים בבית, מדברים על הכל. אני לוקח אותה לבית הספר בכל יום שישי ולא מחמיץ לספר לה סיפור לפני השינה. יש לי סבלנות אין קץ‭."

‬קורה שאתה מרגיש מבוגר מדי?

"אני לא מרגיש מבוגר, ולא נראה מבוגר. לפעמים אני מסתכל על אנשים בני גילי, על איך שהם נראים ומה שהם עושים, וחושב שאני צעיר מהם לפחות בעשר שנים. כל החברים שלי צעירים ממני. יש לי ילדה קטנה, אני פעיל גופנית, ואין שום דבר שאני רוצה לעשות ולא יכול בגלל הגיל. גם מבחינה פיזית אני לא מרגיש קושי. שלוש פעמים בשבוע רעות ואני יוצאים להליכה ספורטיבית. במשך שעה אנחנו מדברים ומחליפים חוויות וגם שומרים על כושר‭."‬

מה אתה מאחל לעצמך?

"אני מקווה להיות שם בשבילה גם בשמחות ובאירועים הגדולים שעוד מחכים לנו‭."‬

 יוסי אלמוג ומשפחתו. צילום: אלכס קולומויסקי

לא ממהר להזדקן

יוסי אלמוג ‭,(72)‬ אבא של יונתן ‭(13)‬ ויוחאי ‭(11)‬

"תקופה ארוכה נמנעתי מלהתקרב לילדיי בגלל הפחד שאם הם ייקשרו אליי, יהיה להם קשה כשאמות. לא הייתי מוכן לאהוב אותם אהבה עזה ולהעניק להם כמו שאני יודע. לפעמים, בלילה, אני עומד מחוץ לחלון ומסתכל פנימה אל תוך הבית, מתבונן בהם משחקים ומתפלל שאוכל להיות איתם בשמחות שלהם, שאזכה לראות אותם גדלים, לראות נכדים‭."‬ יוסי אלמוג, מדריך טיולים בפנסיה מענתות, כבר בן ‭.72‬ בניו יונתן ויוחאי רק בני 13 ו‭.11-‬ כשהכיר את אשתו השנייה, ויטה, הוא היה בן ‭,50‬ ואילו היא הייתה עולה חדשה מהולנד בת ‭.32‬ הם התאהבו והתחתנו בזריזות, אבל הוא לא היה מוכן עדיין לצעד הגדול הבא. "בהתחלה לא רציתי לשמוע על ילדים משותפים‭,"‬ הוא מודה. "הילדים הגדולים שלי מנישואיי הראשונים, אורי ועמית, היו בני 12 ו‭,17-‬ וסיבוב נוסף של חיתולים וקימה בלילה לא התאים לי‭."‬

אחרי עשור של חיים משותפים אלמוג התרכך. ואז נולד יונתן. "רציתי לרצות את ויטה‭,"‬ הוא מסביר. "היא הייתה אמא שנייה לילדים שלי, שגרו עם אמם, וידעתי שתהיה נפלאה גם לילדים שלנו. כשרק נישאנו, עברנו מירושלים ליישוב ענתות ובנינו בית גדול. כולם שאלו אותנו למה אנחנו צריכים כל-כך הרבה חדרים, אם אין לנו ילדים, ואז הגיע הרגע שפתאום היה נראה לי טבעי שיהיו לנו‭."‬

ויטה אלמוג, ‭,49‬ אשתו של יוסי ואמא במשרה מלאה, המתינה לרגע הזה בסבלנות. "פער הגילים לא הפריע לי, ולמעשה הוא כמעט ולא היה מורגש‭,"‬ היא אומרת. "בנשמה ובהתנהגות שלו יוסי היה קרוב לגיל שלי, ואני הייתי בוגרת לגילי, אז הפער הצטמצם. בתחילת הקשר לא דיברנו הרבה על ילדים. הוא לא היה מפורש בסירוב שלו, אבל הרגשתי שהנושא הכניס אותו ללחץ. החשש שאולי לא יהיו לי ילדים היה קיים, אבל חיכיתי. בארץ הלחץ להביא ילדים הוא עצום, אני לא רגילה לזה. בהולנד יש נשים שמביאות ילדים, ויש גם כאלו שלא‭."‬

בניו הגדולים של אלמוג, היום בני 34 ו‭,39-‬ היו בילדותם ילדי מפתח, ששבו מהלימודים לבית ריק. בסיבוב השני על מסלול האבהות הוא כבר לא מוכן שזה יקרה. "היום, כשהילדים חוזרים מבית הספר, ויטה ואני מחכים להם בבית, אוכלים איתם, משוחחים על מה שעבר עליהם. זו פריבילגיה נפלאה שאין להורים צעירים ואין לילדים שלהם, שאני קורא להם ילדי הטלוויזיה. בנשמתי, ברוחי וגם בגופי אני צעיר. כשיוחאי ויונתן היו קטנים יותר, לקחנו אותם למגרש משחקים, לים, ישבנו איתם בחול. הרגשתי שלזמן שלי איתם יש ערך גדול. עד היום אנחנו נוסעים ומטיילים המון כדי לאפשר להם כמה שיותר זמן עם אימא ואבא ולתת להם חוויות שיישארו איתם לכל החיים. אני לא יכול להרשות לעצמי להזדקן. אני חייב להיראות צעיר ולהרגיש צעיר, להיות בריא ואנרגטי כדי להמשיך ולחיות עם הילדים שלי עוד הרבה שנים‭."‬

היום אתה אבא יותר טוב?

"בגיל הזה יש לי יותר ניסיון חיים וידע, והאבהות המאוחרת עזרה לי ללמוד מטעויות ולא לעשות את אותן שגיאות שעשיתי בפעם הראשונה. נפרדתי מאשתי הראשונה כשהילדים היו בגיל ההתבגרות. עד אז אני מניח שהייתי אבא ככל האבות. חינכתי, הדרכתי ואהבתי אותם אהבה עזה. אבל הפעם אני משתדל להיות פתוח יותר, פחות מלחיץ, ולגלות יותר אהבה וחום כדי לבנות את הביטחון העצמי שלהם. בגלגול הקודם לא השקעתי בחוגים ובפעילויות שאחרי הלימודים, והיום כל חוג שהם רוצים הם מקבלים – גיטרה, תופים, כדורסל. אני מנסה לעשות הכל נכון. זה לא שאני לא טועה, אבל התוצר המוגמר יוצא מן הכלל‭."‬

מטבע הדברים ההורות המבוגרת גוררת עימה לא מעט טעויות בזיהוי. "לפני מספר שנים הייתי בסידורים עם הילדים הקטנים, כשפגשתי חבר ותיק מהמילואים, שאותו לא ראיתי תקופה ארוכה‭,"‬ מספר אלמוג. "הדבר הראשון שהוא אמר היה 'איזה נכדים נחמדים יש לך‭.'‬ אחת מנקודות התורפה שלי היא כשחושבים שאני סבא של ילדיי. זה צובט לי בלב וגורם לי לחשוב על הזמן שאני כבר לא אהיה איתם‭."‬

ואיך מגיבים בניך מהנישואים הראשונים?

"מהרגע שנישאנו הבנים הגדולים היו פתוחים לנושא, ויותר מזה – הם ממש לחצו על ויטה ועליי לעשות ילדים, וכשיוחאי ויונתן נולדו הם השתגעו משמחה. היום יש בין ארבעתם קשר נפלא. אנחנו נפגשים כל שבת, והם מדברים כל יום בטלפון‭."‬

בני הזקונים, לעומת זאת, קצת יותר מסויגים. "כשיוחאי ויונתן היו קטנים יותר, הפריע להם שאין להם סבא וסבתא‭,"‬ הוא מספר. "הם היו שואלים אותי למה לכל החברים שלהם יש, ולהם אין. הייתה פעם אחת שיונתן חזר הביתה ואמר שהילדים צחקו שיש לו אבא זקן. אמרתי לו שאבא שלכם הוא אבא וגם סבא. לפעמים יוחאי מחבק אותי ואומר, 'אבא, מה יהיה, אתה תמות‭.'‬ אני בתגובה עושה איתו הורדות ידיים, מנצח ומראה לו שאני חזק. הם לומדים לחיות עם זה שאני מבוגר‭."‬

כשיוסי מתהדר בתואר סבא, הוא מתכוון לנועם בן ה‭5-‬ ורון בן השנה, נכדיו מבנו אורי, ולנועם בת ה‭4-‬ ואיילת בת השנה, נכדותיו מבנו עמית. לדבריו, הקשר בין נכדיו לילדיו הקטנים פורה ונפלא. "הם כמו אחים. בכל שבת בבוקר נועם קם, ומיד מבקש מההורים שלו לנסוע כבר ליונתן וליוחאי. אנחנו רואים איך הם, הילדים, שמחים להיפגש עם הנכדים, וזה מחמם את הלב".

• הכתבה באדיבות מוסף "זמנים מודרניים".