מההיי טק להוראה: שליש משכורת ויותר סיפוק

"כל התעשייה של האבחונים היא תעשיה שמתחזקת את עצמה. זה אינטרס של מאבחנים ושל הורים שמתרגמים את ההורות שלהם לא נכון לטעמי", אומר רועי אש, שנמצא בתהליך של הסבה להוראה לאחר שנים בחיל האוויר ובתעשיית ההיי טק.

"כולם מחפשים חיים קלים יותר ובסך הכול יוצא שהולכים יותר ויותר לבינוניות. הכול מתורגם להקלות. הורה עוסק היום בשאלה איך לילד שלי יהיה יותר קל ולא באיך לבנות אותו עם הבעיות והקשיים. אני מרשה לעצמי לומר את הדברים הללו בגלל הבעיה האישית שלי. הלכתי לבית הספר הרגיל והתמודדתי כמו כולם. רצו לשלוח אותי למסגרות משולבות ובתי ספר מיוחדים, אבל ההורים שלי לא וויתרו. במקום זה עבדו איתי בעזרת מומחים".

 "יש בהוראה מקום למנהיגות, לדוגמא אישית"

מי?

רועי אש מכוכב יאיר, בן 49, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאי 19, 15, 10, 4.5. לאש תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים. בגלל לקות שמיעה ממנה הוא סובל מילדותו, אש נעזר במכשירי שמיעה בשתי האוזניים. הפרופיל שלו בצבא היה 21 והוא התנדב לשירות. הוא השתלם במחשבים בממר"ם ולאחר שירות צבאי של 16 שנים בחיל האויר, השתחרר בדרגת רב סרן. תפקידו האחרון בצבא היה מפקד גף ביחידת תוכנה. עם שחרורו השתלב אש בחברות היי טק בתפקידים בכירים וחלק מהזמן התגורר עם משפחתו בארה"ב.

עוד מורים בסדרה:

• אורי ברזק: הפך מרועה למורה.
• חיים פסנזון: עו"ד שרוצה לתת לתלמידים את מה שהוא לא קיבל.
• עמי דגן : אלוף המשנה שרוצה לחנך את דור העתיד.  
  

השינוי

"לפני מספר שנים, הג'וקים החלו לעבוד חזק", הוא מספר. "עוד לפני כן הייתי פעיל במערכת החינוך וכשהבת שלי הייתה בכיתה ג', לימדתי בבית הספר במשך שנה שלמה פעם בשבועיים יישומי מחשב בהתנדבות. הייתי גם פעיל בשבט הצופים אצלנו ובמשך 3 שנים שימשתי ראש שבט (תפקיד התנדבותי)".

בתחום ההיי טק מילא אש שורה של תפקידים באמדוקס, קומברס ונס. "אלו חברות מאוד תובעניות. כשהלכתי בשמונה בערב לישיבה בצופים, למנהלים שלי היה פרצוף עקום. מצד אחד מאוד נהניתי מהעיסוקים האחרים שלי, אבל חוסר הכבוד של הארגונים הללו לזמן האישי של האנשים, התרגם אצלי לתחושה של סוג של עבדות מודרנית. לבן אדם יש משרה מלאה ואחריות מלאה, אבל אם בשמונה בערב משדרים לו אי נוחות כשהוא הולך, משהו פה לא תקין. אם בן אדם יוצא לחופש ומצפים ממנו שייקח איתו לפטופ וסלולרי ויענה לטלפונים, גם זה אומר שמשהו פה לא תקין. הפעילות בצופים מאוד חיזקה בי את התחושות הללו.

כשעזבתי את קומברס לפני שנתיים, התחלתי תהליך מאוד ברור של שינוי. ישבתי מספר חודשים בבית והחלטתי לקחת תפקידים פחות בכירים, שיאפשרו לי יותר זמן פנוי ובמקביל לעשות תעודת הוראה במכללה האקדמית בית ברל. למדתי במקביל בשני מסלולים: מדעי המחשב ומדעי החברה".

איפה?

לפני ימים ספורים, עם פתיחת שנת הלימודים, החל אש ללמד בשליש משרה בתיכון הדרים בהוד השרון ובמקביל הוא ממשיך את לימודיו. אש מלמד מדעי המחשב בכיתות י', כולל הכנה לבגרות ברמה של 2 יחידות. "זו כיתה שרוצים להמשיך איתה למסלול של 10 יחידות במדעי המחשב ולכן המטרה היא לשמר אצלם חוויה חיובית כדי שימשיכו במסלול".

"ירדתי לשליש מרמת ההכנסה הקודמת שלי. אני רחוק מלהיות אומלל, אבל חייב לעבוד לשוטף. מתוך ראייה מפוקחת של השינוי והשלכותיו הכלכליות, החלטתי לבנות אלטרנטיבה של השלמת הכנסה לטווח ארוך על ידי הרצאה באקדמיה והיום אני מרצה למדעי המחשב במכללה האקדמית של ת"א יפו לסטודנטים שנה ב'. זה שילוב נוח היות וההרצאות מתקיימות שם בערב".

למה דווקא הוראה?

"תמיד אהבתי ונהניתי מהדרכה והכשרה של אנשים. אני חושב שזה חשוב. יש בהוראה מקום למנהיגות, לדוגמא אישית, להקניית נורמות וגבולות. אני מאמין שאני יכול לתרום בדברים הללו בד' אמותיי. אין לי שום יומרה לשנות את המערכת. אם אתרחב ואגדל, אשפיע יותר. אני רוצה קודם כל להתחיל ואחר כך אמשיך לחשוב הלאה".

התלבטויות?

"אין לי. אני חושב לא מעט זמן על העניין הזה. אני מתקדם לאט, תוך ראייה מפוקחת ותכנון. זה לא איזה חלום שהחלטתי עליו וזהו. נחשפתי לנושא הזה בהדרגה גם בפעילויות הקודמות שלי. בשנה הבאה אני מתכנן לעבור להיקפים משמעותיים בהוראה".

איך הגיבו בבית ובסביבה?

"מצד אחד מאוד מעריכים את זה, אבל הבנות מודאגות שאולי אגיע בטעות לבית הספר שלהן (צוחק). מעבר להומור, יש תגובות מאוד מפרגנות בתוך התהליך הזה. אנשים שמכירים אותי לא מופתעים. במקרה הגרוע אומרים לי: נחמד, יפה. אני לא הייתי עושה את זה".

מערכת החינוך?

"יש לעשות הבחנה בין מערכת העל של משרד החינוך, בו קיימים כשלים רבי שנים ואני אפילו לא במקום של רצון לנתח את זה לבין המערכת הבית ספרית. שם ראיתי שאנשים איבדו את התובנה של המורה כמנהיג. לא ההבנה אולי כמו המימוש שלה בפועל. אני חייב לציין גם שיש שונות גבוהה בין בתי הספר. בהתנסות שלי נחשפתי לשני חדרי מורים ועכשיו לשלישי ויש שונות גבוהה הנגזרת מהניהול ומצוות המורים.

"ברמה העקרונית, אומר בזהירות שכל תהליך ההתאמה של מערכת החינוך לשינויים שחלים בעולם בנוער, היא מאוד איטית. למורים יש תפיסת עולם שאם הם לא עושים הדרכה והכשרה, אי אפשר להתחיל שום תהליך. בכל הקריירה שלי, אם לא הייתי יושב, קורא ובונה את עצמי, לא היה לי שום סיכוי להתקדם.

מימד אחר שאני רואה באופן מאוד ביקורתי הוא עולם לקויות הלמידה. שלא ישתמע שאני מזלזל בנושא הזה, אבל אני רוצה להגיד שכשיש ליקוי, צריך להכשיר את האדם להתמודד איתו ולעשות את המיטב מתוך המגבלה והקשיים שלו וזאת לעומת הגישה הרווחת כיום, בה מהר מדי הולכים לכיוון של הקלה. אתן לך דוגמא קיצונית: במסגרת הלימודים בבית ברל, הגיע סטודנט שיש לו כנראה דיסלקציה. הפתרון של המערכת הוא שבזמן בחינות מישהו מקריא לו את המבחן. אני לא מדמיין שום מקום עבודה של אותו בחור בעתיד, בו יצמידו לו עובד אחר כדי שיקריא לו מסמכים.

"אז מה עשינו כאן? נתנו לבן אדם הקלה ואני לא אומר שלא שצריך לעזור, אבל פתרו לו את הבעיה באופן מלאכותי ולא לימדו אותו להתמודד איתה. יש היום בתי ספר שמגיעים ל-40% תלמידים עם קשיי למידה וכולם מוצפים בהקלות של זמן, הקראה, הארכה וכן הלאה. הם לא בונים בעצם התמודדות עם הקושי".

זה הזמן אם כך, לשאול אותך על השימוש ברטלין ונגזרותיו.

"אני חושב שזהו פתרון נכון לאנשים מסוימים ולא באופן הגורף בו משתמשים בו כיום. חשוב לי להדגיש שזו לא דעה מקצועית, כמובן, אלא תחושה שאני לא יכול לכמת ולהוכיח. כל התעשייה של האבחונים היא תעשיה שמתחזקת את עצמה. זה אינטרס של מאבחנים ושל הורים שמתרגמים את ההורות שלהם לא נכון לטעמי. הכול מתורגם להקלות. הורה עוסק היום בשאלה איך לילד שלי יהיה יותר קל ולא באיך לבנות אותו עם הבעיות והקשיים.

"אני מרשה לעצמי לומר את הדברים הללו בגלל הבעיה האישית שלי. ההורים שלי לא ויתרו, הלכתי לבית הספר רגיל והתמודדתי כמו כולם. רצו לשלוח אותי למסגרות משולבות ובתי ספר מיוחדים וההורים שלי לא וויתרו. במקום זה עבדו איתי בעזרת מומחים. יש לי בעיה להקשיב ולרשום בו זמנית ולכן בבית הספר הייתי מקשיב, משרבט נקודות עקרוניות, לוקח מחברת של תלמיד אחר, מסכם לעצמי את החומר ובונה לי מחברות. והיו לי מחברות מסודרות יותר משל כל החברים שלי. כשלא למדתי טוב, זה היה כי אני (מדגיש) לא למדתי טוב ולא כי מישהו לא התחשב בי. זו תפיסה שבונה אנשים".

החזון האישי

"אפשר לעשות הרבה מאוד עם הנוער. צריך להראות להם שסומכים עליהם ושיודעים שהם יכולים. לא להקל, אבל לתת את הכלים כדי שיוכלו להתמודד לבד. זה בולט בצורה מדהימה כשאתה מסתכל על אותו ילד בבית הספר ובתנועת הנוער. למה פה הוא ראש גדול ושם הוא עושה הכול כדי להיות כלום? תנועת נוער נותנת לילדים את המקום שלהם במובן שהם יכולים ליזום ולדמיין דברים והמערכת הבוגרת מלווה ותומכת מבלי לחסום אותם.

"אני יודע לעשות הבחנה בין בית ספר לתנועת נוער, אבל עדיין גם בבית הספר, אתה יכול לייצר את המקום בו אתה סומך על התלמיד, תומך בו ונותן לו את הכלים לעשות שינויים מאתגרים שמחוללים התפתחות. המקום של המורה היום השתנה בגלל ההתפתחות האדירה של החשיפה למידע. אני לא יכול לדעת יותר מכולם, אבל אני צריך להראות איך אני חושב על הדברים ואיך אני לוקח את המידע והופך אותו למשהו שימושי. אם הגישה היא להכניס חומר לתוך הראש, הסיכוי שזה יצליח הוא קטן מאוד".