אבודים באדיבות הסוכנות היהודית

לפני שבוע נתקלנו אשתי ואני בקמפיין: מודעות שבהן תמונות של צעירים נחמדים מכל העולם, כשאליהן מלווה הכתובת "missing", או בעברית: "נעדר". כפרסומאי, הקמפיין כמובן עניין אותי מאוד ואיש המקצוע שבי השתוקק כבר לדעת מה מנסים למכור הפעם. אך לתדהמתי, מודעת התשובה חשפה מסע פרסום משותף של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית שנסגר במשפט: "מעל 50% מהצעירים היהודים בחו"ל מתבוללים והולכים לנו לאיבוד". בהמשך, אנו נקראים לשלוח שמות של צעירים יהודים בחו"ל שאנו מכירים, צעירים שעלולים חס וחלילה להתאהב בלא-יהודים, וזאת כדי שקברניטי הפרוייקט יוכלו למנוע קשר זה באמצעות מניפולציות.

הרמתי את עיני מהמודעה, והסתכלתי על אשתי הנוצריה, רומניה ממוצא גרמני שעזבה הכל ועברה לתל אביב רק כדי לחיות איתי במדינה שאני כל כך אוהב. קיוויתי שאשתי, שלמדה תקשורת באוניברסיטה וגם מתעניינת מאוד בפרסום, לא תבקש ממני להסביר לה במה מדובר.

איך אסביר לה שהמדינה שכל כך חשוב לה להשתלב בה, מכריזה בצורה הכי רשמית בעולם שהיהודי הזה שכל כך אוהב אותה הופך להיות "אבוד" ברגע שבחר לחיות איתה? איך אסביר לה שהמסים הכפולים שהיא משלמת כאן מהרגע שהיא קיבלה תעודת זהות לא מספיקים למדינה כדי לקבל אותה? איך אסביר לה שהילדים שלנו, שמן הסתם יישרתו בצבא כמו אביהם וסבם, ייחשבו תמיד כ"אבודים"?

החזרתי את מבטי אל המודעה ונזכרתי במשפחתה של אשתי ברומניה, משפחה שגורלה היה קשור בגורל היהודים בעירם עוד מימי מלחמת העולם הראשונה.

תמיד הבנתי מאיפה בא הרצון לשמור על המשכיות העם היהודי, בעיקר אחרי שואה שכמותה לא עבר אף עם אחר. גם אשתי הבינה: הדבר הראשון שעשתה כשהקשר בינינו הפך להיות רציני היה לקרוא את ספריו של פרימו לוי וק. צטניק כדי לנסות ולהבין ולו במעט את מה שעבר על העם של הגבר שהיא אוהבת.

אחרי שהתחילה להבין כמה חשובה לי יהדותם של ילדיי, היא ניסתה לבדה להתעניין בגיור - אבל כדי להתחיל בתהליך שכזה, גזרו עליה הרבנים (בהתנשאות) להפסיק את קריירת הדוגמנות הבינלאומית שלה שממנה היא מתפרנסת כמו דוגמניות יהודיות רבות - מה שהשאיר אותנו יהודי ונוצריה שחיים בישראל וקשורים אליה, אבל ישראל יורקת להם בפרצוף: אותה ישראל שנתתי לה כל מה שיכולתי אבל היא בתמורה לא איפשרה לי להתחתן בה. אותה מדינה ששותה את המסים שאני ואשתי משלמים לטובת קמפיין גזעני בעליל, שוכחת את כל הנוצריות וילדיהן ה"גויים" שנשלחו לתאי הגזים בשואה רק בגלל שאב המשפחה היה יהודי.

בתור יהודי, גם לי חשובה ההמשכיות של עמנו - ולכן כנראה נמשיך את תהליך הגיור בצורה רפורמית.

בתור פרסומאי, אני יודע שיש יותר מדרך אחת להעביר מסר. הדרך שהסוכנות בחרה בה, היא דרך גזענית ולא מוסרית שמותירה טעם רע.

נסו לדמיין קמפיין גרמני שלפיו כל מי שמתחתן עם יהודי הוא "אבוד". בעצם כבר היה אחד כזה. ממשלת ישראל, שבשמה מתנהל מסע הפרסום, נותנת יד לגזענות. ואנחנו? אם אנחנו עוברים על קמפיין כזה בשתיקה - אנחנו האבודים האמיתיים.

ספי שקד, פרסומאי