מינוף - הונאת פונזי בהסכמה

בהוליווד קיים כבר מזמן הפרדוקס הבא: מאותו רגע שבו שחקן הופך לכוכב מוביל - שיכול, סוף סוף, לרכוש בכסף מלא את כל אשר חפצה נפשו - דווקא אז הכל מוצע לו חינם, וגדולי המותגים מציפים אותו במוצרים, כדי שירָאה משתמש בהם.

עולם העסקים, כך מסתבר, הוא הוליוודי לא פחות. וכמו בהוליווד - גם שם אוהבים סיפור סינדרלה טוב. כשטייקון הופך לכוכב, כל הבנקאים, מנהלי הקרנות, הפוליטיקאים וכתבי הכלכלה שמעולם לא שמעו עליו קודם לכן, עולים אליו לרגל, שואלים לדעתו, שועים לעצתו, ומציפים אותו במוצריהם, ובלבד שירָאה משתמש בהם.

כמעט לא אנושי שלא ליפול למלכודת הדבש הזו, ולהכיר באפשרות שהכוכבות תדעך, או אף תיגדע באחת. ואכן, כמו בהוליווד, גם בעסקים השוק הוא הפכפך. כשמגיעה הנפילה - כולם נעלמים, מביעים זעזוע בהתחסדות מרשימה, ודורשים את מוצריהם הממותגים בחזרה.

הטייקון - הכוכב לשעבר - נותר כאוב ומתוסכל, כמעט נבגד. "רבים עשו אצלי כסף", הוא אומר, בקול שבור למחצה, ולרגע מתגנבת ללב אמפתיה מסויימת כלפיו, למרות שהביא את הכל על עצמו. הוא חשב שהוא שולט בחוקי המשחק, אך למד בדרך הקשה שלמשחק הזה חוקים משלו.

אבל חשוב לזכור, שבתסריט הזה הטייקון הכוכב הוא נשלט לא פחות מאשר הוא שולט. מובל, לא פחות מאשר הוא מוביל. כי התפישה הכוזבת אינה רק שלו את עצמו. אלא, ואולי אף בעיקר, היא התפישה של הסביבה אותו.

הרגע שבו נמשח ל"טייקון" על-ידי סביבתו המקצועית, העסקית והעיתונאית, הופך לקו פרשת המים. ממנו והלאה מתחיל הפיצול בין ביצועים בפועל וניתוח ענייני שלהם, לבין ביצועים פוטנציאליים וניתוח רגשי-מוקסם שלהם. כי הפסיכולוגיה האנושית היא כזו, שלָתווית, משקל מכריע בהערכת סיכונים. תווית של "מידס" שבידיו הכל הופך לזהב, מקטינה אוטומטית את האיזונים והבלמים. "מינוף" כבר אמרנו?

המדהים הוא שמיקסם רגשי זה פועל בעוצמה כבירה במיוחד, דווקא על אלה שהכי מתגאים בחשיבה רציונאלית ותלוית נתונים "קשים", אלה שאמורים להיות המומחים שתפקידם הוא לגלות מיקסמי-שווא ולפוגגם: בנקאים, אנליסטים, כתבי כלכלה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אותו מנגנון כשל פסיכולוגי פעל גם במצבי קיצון בוטים בהרבה וגרם לדורות של מומחים ליפול ברשתו של ברני מיידוף ולהתעלם מנתונים מרשיעים בשטח.

ואכן, מסתבר שמינוף אינסופי דומה להפליא לתרמית פּונזי, הידועה במקומותינו כ"פירמידה". אלא שבהבדל אחד משמעותי: במינוף אינסופי התרמית היא מוסכמת, ידועה מראש ומהווה את יסודות כללי המשחק. כל עוד אף אחד לא ידרוש את כספו, וכל עוד תנאי השוק נותרים יציבים במקרה הרע ושוריים במקרה הטוב, כולם כ-א-י-ל-ו מרוויחים. כל הזמן. על הנייר. ומגלגלים. ומגלגלים. ומגלגלים. אתה הבנת את זה, ברוך? "ישראבלוף"! כל המומחים נכנסים אליו בעיניים פקוחות ונוספים מתחננים להיכנס.

האם כל-כך לא סביר לקחת בחשבון שערך הנכסים המשועבדים להלוואות עלול גם לרדת? שאי פעם בעתיד עלול לפרוץ מיתון? שהשוק הוא מעגלי ואחרי ה"למעלה" מגיע ה"למטה"? מילא הטייקון הכוכב – הוא בעל עניין ויכול לטעות או להטעות. רק שיעשה זאת עם הכסף שלו. היכן כל ה"מומחים" ה"אובייקטיביים"? הם שמשחו אותו, הם שדירגו את מניותיו, הם שאפשרו לו להמשיך להתגלגל ללא כל בקרה. עם הכסף שלנו.

הוא שאמרנו: אין דבר כזה "מינוף". יש רק "הלוואה ממש-ממש-ממש גדולה".