טור אישי חדש: פגישה עם היועצת

זה היה בתחילת שנת הלימודים. קרלה (שם בדוי), תלמידת כיתה י', הגיעה אלינו שנה קודם לכן מדרום אמריקה. היה לה מבטא שובה לב. רכות האותיות המתגלגלות על לשונה - במיוחד ה"ריש" - ודיבורה הקולח, נוסף לעיניה השחורות על רקע פניה החיוורים ותלתליה הזהובים, הקסימו את הנערים והנערות בשכבתה. עד מהרה היופי המיוחד של קרלה משך תשומת לב כללית בבית הספר והיו גם ניסיונות לנצל לרעה את עובדת היותה עולה חדשה לצד רגישותה ועדינותה.

קרלה הייתה נואשת. היא הגיעה אלי כי לא מצאה מישהו אחר לחלוק איתו את סודה. היא ישבה מולי ברפיון, תוך שהיא מקרינה כלפי חוץ שלווה ונינוחות. ידה שיחקה בתלתליה, כשהיא מסובבת אותם סביב אצבעותיה. עיניה שוטטו סביב החדר לאט, בוחנות בסקרנות כל פרט ולבסוף מתמקדות בי.

"הקשר שלי עם עידו התחיל בחופשת הקיץ", היא התחילה לספר. "הוא גר בכפר שמריהו ויש להם בריכה בחצר. אחיו לומד איתי בשכבה ודרכו התחברנו. עידו עומד להתגייס לצבא. המשיכה בינינו הייתה מיידית וחזקה. בהתחלה הגעתי עם מספר חברות לשחות בבריכה, בהמשך הגעתי לבד, עד שלבסוף עברתי כמעט להתגורר בביתו. הוריי נסעו לארגנטינה בקיץ, כך שהייתי חופשייה לעשות כרצוני".

"למה את מתכוונת ב'חופשייה לעשות כרצונך?'"

"התחלנו לעשות דברים משוגעים. החברים של עידו מביאים משקאות וסמים ואנחנו חוגגים על זה כל הזמן. אני פוחדת. נראה לי שאני כבר עמוק בתוך זה", קרלה השתתקה והרכינה את ראשה.

"לפני זה השתמשת בסמים?"

"מדי פעם. היו מביאים למסיבות וכולם היו מעשנים".

"ההורים יודעים?"

"אמא שלי תפסה אותי מעשנת פעם אחת. היא איימה עלי שתספר לאבא והבטחתי לה שאפסיק".

"וההורים של עידו?"

"ההורים של עידו הם מיליונרים שעסוקים בעצמם ובבעיות שלהם. הם לא רואים את הילדים שלהם ממטר".

איך זה קורה?

שאלתי את עצמי האם העובדה שקרלה ועידו בילו הרבה זמן לבד ולא תחת עינם הפקוחה של הוריהם הביאה אותם לשימוש בסמים לרעה? האם ההתנסות בסמים ואלכוהול קשורה לרצונם של המתבגרים להיות "מקובלים" ולא "חנונים"?

מיתוסים נפוצים

לדברי ד"ר רוזנבאום (שמחקריה פורסמו על ידי המכון הלאומי למניעת שימוש בסמים NIDA), ההורים צריכים לתת את הדעת לכך שיש כמה שגיאות נפוצות בקשר לנוער וסמים. ללא ידע מדויק מצידם בנושא זה – יש חשש שבני הנוער יתדרדרו לשימוש לרעה בסמים. להלן כמה מהשגיאות הנפוצות:

שגיאה 1: התנסות בסמים היא לא חלק מתרבות הנוער.

שגיאה 2: שימוש בסמים מפעם לפעם הוא אותו דבר כמו שימוש לרעה בסמים.

שגיאה 3: שימוש בחשיש הוא בהכרח קרש קפיצה לסמים כמו הירואין וקוקאין.

שגיאה 4: הגזמה בתיאור הסיכונים תרתיע צעירים מלהתנסות בסמים.

תוכניות מניעה

במשך השנים התפתחו תוכניות מניעה לשימוש בסמים ובאלכוהול במערכת החינוך. תוכניות אלו שונות זו מזו בתוכנן, כמו גם באיכותן ויעילותן. בדרך כלל, בית הספר מאמץ תוכנית מסוימת ואז משתמש בצוות החינוכי בתוספת למומחים מחוץ לבית הספר, להעברת התוכנית. כל התוכניות מספקות מידע על ההשלכות השליליות של שימוש בסמים. רובן מלמדות מיומנות של הימנעות או סירוב מוחלט לסמים, אך הן חסרות התייחסות לעובדה שסמים הם חלק מתרבות הנוער כיום.

הטיפול בבני נוער שכבר נפגעו

חוץ מתוכניות המניעה, קיימות גם תוכניות לטיפול בתלמידים שנפגעו – במשתמשים מזדמנים ובמשתמשים קבועים. בתי הספר מחוייבים לקיים ועדה בית-ספרית, שתפקידה להפנות תלמידים המעורבים בשימוש בסמים לטיפול מתאים במוסד החינוכי או מחוץ לו. ההחלטות הנוגעות לתלמידים אלו מתקבלות בשיתוף שירות המבחן לנוער ובאחריותו.

העצות שלי:

• בכל הקשור לסמים: אין תשובות פשוטות. עם כל הקושי שבדבר, נראה שבמציאות של היום - סמים ואלכוהול הפכו לחלק מתרבות הנוער.
  

• ילדים בגיל ההתבגרות נוטים להתבדל, להתרחק מהמבוגרים ולהיצמד לחברים בני גילם. הסכנה שמתעוררת היא שהלחץ הקבוצתי ימשוך אותם להתנסויות שונות שחלקן מזיקות, כמו שימוש לרעה בסמים.
  

• כדי להתמודד עם הבעיה אני מציעה להורים לא לאפשר לילדים להתרחק ולהתנתק מקשרי האהבה של המשפחה והבית. מצד אחד, בני הנוער רוצים שיניחו להם לעשות כאוות נפשם, אבל מצד שני, הם לא רוצים להרגיש שהמבוגרים ויתרו עליהם למען עיסוקים אחרים. לכן ההורים חייבים למצוא זמן להקשיב לילדיהם.
  

• את ההקשבה אפשר לעשות בדרכים יצירתיות: למשל, ליזום דיאלוג על סרטים, תוכניות טלוויזיה או מקרים מהעיתונות שנוגעים לנושא ולהקשיב לדעתם של הצעירים. אם נהיה פחות שיפוטיים, בני הנוער יבקשו הנחייה ועזרה, אם נכעס ונעניש - בני הנוער יפסיקו לשתף אותנו ואז הסכנה היא שהם יתנסו בדברים מסוכנים.
  

• חשוב ביותר שילדים ובני נוער יאמינו שהמבוגרים המשמעותיים בחייהם יעזרו להם ויתמכו בהם בכל מצב. הם צריכים לדעת שאם הם פוחדים, מדוכאים או חווים התנסות קשה וטראומטית- אנחנו כהורים ואנשי חינוך נהיה שם בשבילם. זה אומר שנקשיב ונעזור בלי הטפות מוסר שיגרמו להם להתרחק מאיתנו.
  

ד"ר רותי בן-זאב, יועצת חינוכית.