דלקת מפרקים שגרונית: על המחלה והטיפול בה
היא גורמת לכאבים בלתי נסבלים, להרס של המפרקים ולנכות קשה • יש כיום תרופות שיכולות לבלום את ההתפשטות שלה, אבל בדרך-כלל היא מאובחנת באיחור, אחרי שכבר נוצר נזק בלתי הפיך • עינת עוזיאל (36) וליהי וולך (34) מספרות על החיים עם דלקת מפרקים שיגרונית. היום מתחיל שבוע המודעות למחלה
בגיל 34 הוכרה עינת עוזיאל על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה 100% בעקבות דלקת מפרקים שיגרונית שבה לקתה. לדברי הרופאים, אילו היא הייתה מאובחנת מוקדם יותר, הנזקים שהמחלה גרמה לה היו קטנים משמעותית, ודרגת הנכות הייתה ללא ספק נמוכה יותר.
קצת יותר משנה לפני כן התחילה עינת לחוש נוקשות מוזרה באצבעות ידיה, בעיקר בבקרים, כשהתעוררה מהשינה. "נבהלתי, כי אמא שלי כבר הרבה שנים חולה בדלקת מפרקים ניוונית, וחששתי שמצפה לי גורל דומה," היא מספרת. לכן היא לא ביזבזה זמן ומיד פנתה לרופא המשפחה. "הוא הפנה אותי לאורתופד, בדיקה פה, בדיקה שם, ועד שראיתי ראומטולוג עברו חודשים. למעשה, כמעט שנה."
בינתיים הנוקשות באצבעותיה התפשטה גם לכתף ימין, ואחרי כמה חודשים גם לכתף שמאל, ומשם לברך אחת ואחריה לשנייה. "היו ימים שבהם עד שעות הצהריים לא יכולתי לקפל ולהזיז את האצבעות שלי, ובגלל הנוקשות בברכיים לא הצלחתי לקום מהמיטה ולעמוד," היא מתארת. זמן לא רב אחר כך התחילו הכאבים. לראומטולוג היא הגיעה, כאמור, באיחור. "בהתחלה הוא חשב שחליתי במחלה אוטואימונית, כמו זאבת, או בראומטיזם. עבר עוד זמן עד שאובחנתי כחולה בדלקת מפרקים שיגרונית."
לאורך התקופה המשיכה עוזיאל, כיום בת ,36 לעבוד כמזכירה בבית ספר, אך בסופו של דבר הכאבים הכריעו אותה, והיא נאלצה להתפטר. באותה תקופה בערך היא התחילה לקבל טיפול תרופתי. הטיפול הביא לשיפור, "אבל בדיוק התחתנתי ונכנסתי להריון, כך שנאלצתי להפסיק אותו." לקראת השבוע ה28- להריון התפרצה המחלה שוב, מה שגרם לרופאים להעלות את מינון הסטרואידים שעוזיאל קיבלה.
"שעתיים אחרי שילדתי המחלה התפרצה בטירוף. לא היה מפרק בגוף שלי שלא כאב וקרע אותי." הילי וולך (צילום: גיל נחושתן)
היא ילדה תינוק בריא ומיד חזרה ליטול את התרופה שעצרה את הידרדרות המחלה. "כעת אני בהריון שני, המחלה שוב בהתפרצות ואני מפוצצת בסטרואידים," היא אומרת. "אני רק מחכה ללדת ולהתחיל בטיפול ביולוגי, שהרופאים טוענים שהוא יעיל."
התרופה הביולוגית אולי תצליח לעצור את המחלה, אבל התוצאות יישארו לצמיתות: "מפרקי הידיים והרגליים שלי נהרסו, אומרת עוזיאל. "הכי קשה לי זה שאני לא יכולה להרים את התינוק שלי. אני מתמרנת תנוחות בלתי אפשריות בשכיבה וכשאני נשענת על כרית, ורק ככה אני מצליחה להכניס לו בקבוק לפה."
4 משפחות, 100 מחלות
בין 10% ל15%- מהאוכלוסייה בעולם סובלים מכ100- מחלות מפרקים שונות. "המחלה הרווחת שבהן, שבה לוקה אחוז אחד מכלל האוכלוסייה, היא דלקת מפרקים שיגרונית ,(Rheumatoid Arthritis) שפוגעת בשלד, בפרקים, בשרירים, בסחוסים ובמערכות נוספות בגוף," אומר פרופ' משה טישלר, יו"ר האיגוד הישראלי לראומטולוגיה ומנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי אסף הרופא.
בישראל יש כ80- אלף חולים בדלקת מפרקים שיגרונית. המחלה מופיעה בעיקר בבני 40 ומעלה, אך עשויה להתפרץ בכל גיל. הגורמים להתפרצות אינם ידועים, אולם שיעורה בנשים גבוה פי שלושה מאשר בגברים. "זו הסיבה שמנסים לקשור את הגורם למחלה להורמונים, אבל עדיין אין לכך עדות מוצקה," אומר פרופ' טישלר.
לדבריו, קיימות ארבע קבוצות עיקריות של מחלות מפרקים:
- מחלות מפרקים ניווניות: מופיעות בגיל המבוגר, מעל ,50 בשל שחיקת סחוס. המחלות האלה קשורות בגורמים גנטיים ובעודף משקל ושכיחות יותר בקרב נשים.
- מחלות מפרקים מטבוליות: נוצרות בשל עודף חומצת שתן, שמצטברת ושוקעת במפרק ויוצרת דלקת. שקיעת החומצה גורמת למחלת פודגרה (גאוט,( ששכיחה יותר בקרב גברים, והלוקים בה סובלים מכאבים קשים במפרקים. המחלה פורצת באופן פתאומי, כאשר בין ההתקפים מנהל החולה אורח חיים רגיל, ללא הגבלה בתנועה או כאבים.
- דלקות מפרקים על רקע מחלות זיהומיות: מקורן בחיידק או בפטרייה ש"מתלבשים" על המפרק ומזהמים אותו. אבחון מוקדם וטיפול אנטיביוטי מסלקים את גורמי המחלה, בעוד שאבחון מאוחר עלול לגרום להרס המפרק.
- דלקות מפרקים הנלוות למחלות אוטואימוניות, כמו זאבת, קרוהן, פסוריאזיס, קוליטיס ועוד.
הבעיה הגדולה בדלקות המפרקים היא תת-אבחון גבוה. "החולה מגיע לרופא המשפחה, וזה מנסה לטפל בו, בלי הצלחה יתרה, ואז שולח אותו לאורתופד, שגם אצלו הוא עובר סדרת בדיקות וטיפולי סרק," אומר פרופ' טישלר. "עד שהוא מגיע לראומטולוג חולפים בממוצע שמונה חודשים, כשהנזקים כבר בלתי הפיכים."
אחת הסיבות לתת-אבחון היא מיעוט הרופאים הראומטולוגים. "מחלות המפרקים הן מחלות ממושכות, שמצריכות ביקורים חוזרים רבים אצל הרופא המומחה, אולם בישראל יש 80 ראומטולוגים מומחים בלבד," אומר פרופ' דן כספי, מנהל המכון הראומטולוגי במרכז הרפואי איכילוב. התמחות בראומטולוגיה, יש לציין, היא משנית להתמחות ברפואה פנימית, ולכן רוב הראומטולוגים בבתי החולים עוסקים במקביל בשני התחומים. לדברי פרופ' כספי, היו צריכים להיות בישראל לפחות פי 1.5 יותר רופאים המתמחים בראומטולוגיה.
הפתרון הביולוגי
ארסנל התרופות לטיפול בדלקות מפרקים כולל תרופות המדכאות את המערכת החיסונית, תרופות אנטי-דלקתיות, סטרואידים, כימותרפיה במינון נמוך ועוד. כיום, אחרי שממצים את הטיפול הכימי, מוצע לחולים טיפול בתרופות ביולוגיות.
שחקן החיזוק החדש בתחום הוא התרופה אקטמרה".הייחוד של התרופה הזו הוא שהיא עובדת נגד מולקולה מרכזית – אינטרלוקין 6 שמה – בתהליך הדלקתי," אומר פרופ' כספי. "היא מתבייתת עליה, משבשת את פעילותה וכך גורמת להפחתה בדלקת." האקטמרה עדיין מצויה בהליך ניסויי ולא קיבלה עדיין את אישור מינהל התרופות והמזון האמריקאי .(FDA) היא אושרה לשימוש באירופה וביפן, ומועמדת להיכלל בסל התרופות בישראל.
תרופה ביולוגית אחרת, שמצויה בסל התרופות כמה שנים והוכיחה יעילות בבלימת התהליכים הדלקתיים בדלקות מפרקים, היא המבטרה – נוגדן שמנטרל את תאי הB- של המערכת החיסונית, שהם בעלי תפקיד חיוני ביצירת דלקת המפרקים השיגרונית.
איכות חייה של הילי וולך השתפרה מן הקצה אל הקצה בזכות המבטרה. לפני עשר שנים, בגיל ,24 לקתה וולך בדלקת מפרקים שיגרונית. "זה התחיל קל, כאב נסבל באצבעות הידיים, משהו קטן ומטריד אבל לא דרמטי," היא אומרת. וולך פנתה לרופאת המשפחה שלה, ולמזלה זו גילתה ערנות לסימפטומים המחשידים. "כבר באותו שבוע נשלחתי לצילום כפות הידיים ולבדיקת דם, ובתוך שבועיים, שלא כמו רוב החולים, כבר ישבתי בחדרו של ראומטולוג."
אחרי שאובחנה, טופלה וולך בסטרואידים במינון נמוך והמשיכה לתפקד כרגיל. "עד שלפני ארבע שנים ילדתי, ושעתיים אחר כך המחלה התפרצה בטירוף," היא מספרת. "לא היה מפרק בגוף שלי שלא כאב וקרע אותי. אפילו הלסת כאבה לי. תוך יום-יומיים, כשהכאב רק הלך והתגבר, הבנתי שהמחלה מדברת ובגדול."
אז הוצע לה להשתתף בטיפול ניסויי במבטרה. "היתרון של התרופה הזו, מלבד יעילותה, הוא שהיא ניתנת באשפוז יום, בעירוי לווריד, בערך פעם בשנה," היא אומרת. "היא בלמה אצלי את המשך התפשטות המחלה. נכון לעכשיו היא נעצרה, למרות שהנזק שכבר נוצר בלתי הפיך".
לפנייה לכתב/ת 
