"המורה, אפשר לקבל שיעורי בית?"

"אני מקווה מאוד שמערכת החינוך תהיה מוכנה להכיל מגוון רחב יותר של גישות חינוכיות ולא לשאוף למכנה משותף אחד", אומר יוסי אטינגר שהחליט לסגור את בית התוכנה שלו ולעשות הסבה להוראה. "הטענה המרכזית היא שהחינוך הפרטי מגדיל פערים ואני אומר שאם אתה בודק בתוך החינוך הציבורי, ישנם מספיק בתי ספר שמגדילים פערים באותה מידה ואולי אף יותר". במסגרת סדרת הכתבות על אנשים שהחליטו להתגייס להוראה, נכיר את יוסי אטינגר.

מי?

יוסי אטינגר בן 50, נשוי + 3 ילדים משותפים לו ולאשתו רוני (7 חודשים, 5 ו-8) ושני ילדים של רוני מנישואיה הקודמים, בגילאי 15 ו-17. כולם מתגוררים בביתם של רוני ויוסי. אטינגר הוא בעל תואר ראשון במתמטיקה ומחשבים ותואר שני במנהל עסקים ומסיים בקרוב את לימודיו לתעודת הוראה במסלול להסבת אקדמאים בסמינר הקיבוצים. במשך השנים עבד אטינגר בניתוח מערכות ותכנות ובהמשך פתח בית תוכנה.

עוד מורים בסדרה:

• רועי אש: שליש משכורת ויותר סיפוק.
• אורי ברזק: הפך מרועה למורה.
• חיים פסנזון: עו"ד שרוצה לתת לתלמידים את מה שהוא לא קיבל.
• עמי דגן : אלוף המשנה שרוצה לחנך את דור העתיד.  
  

הטריגר

לפני כחמש שנים, דרך קשר חברי, הגיע אטינגר לקבוצה שהתעתדה להקים בית ספר דמוקרטי בתל אביב. "חיפשתי באותה תקופה משהו שיעניין אותי והצטרפתי לפגישות הקבוצה. הרגשתי שאני מתחיל לגעת במשהו שמאוד מושך אותי. הקבוצה רצה שנה עד שבית הספר הוקם ואני נדלקתי. הרגשתי שהפעילות הזו נותנת לי הרבה סיפוק ושיש פה הזדמנות לתת למישהו אחר. התחלתי ללמד בהתנדבות חשבון בבית הספר. רציתי שילדים ייהנו ויראו את הכיף במקצוע הזה שכל כך חוששים ממנו ושלעיתים גם יוצאים ממנו עם 'שריטה'". עם תום שנת הלימודים הראשונה, אטינגר החליט לעבור להוראה במשרה מלאה. הוא החל את לימודיו לתעודת הוראה וסגר את בית התוכנה.

קוריוז

"הייתי מזקני השבט במהלך הלימודים ובאופן פרדוקסלי הצגתי את הקו הרדיקלי היות ובאתי מהחינוך הדמוקרטי. זה היה מצחיק שפתאום דווקא המבוגר מגיע עם הגישה הרדיקלית. חידדתי את זה עד גבול מסוים, כי ידעתי שהסטודנטים האחרים הולכים להתמודד בהמשך התמודדות אחרת משל מישהו בן 50 שראה כמה דברים בחיים. אני יכול לבוא למנהל ולהגיד 'למה אתה עושה ככה וככה', לעומת זאת, צעירה בת 25 תתקשה לבוא למנהלת ולהעביר ביקורת. חוץ מזה הייתי שייך למיעוט הגברי. בדרך כלל בשיעורים היו פונים אלינו בלשון נקבה..."

איפה?

"אטינגר מלמד חשבון בכיתות ה' ו' ו-ז' בבית הספר 'קהילה' בתל אביב. בית הספר צומח ושכבת ז' היא השכבה הגבוהה בו השנה, כאשר הכוונה הינה להמשיך עד יב'. בנוסף אטינגר מחזיק במשרת סגן מנהל ומרכז את החטיבה העליונה".

למה דווקא הוראה?

"אני מאוד נהנה ללמד ומאוד נהנה לראות ילדים. יפה לראות ילדים שבאים ללמוד מרצונם (בבית הספר הדמוקרטי הילד בוחר את מקצועות הלימוד). חשבון זה מקצוע שגם ההורים רוצים ובחלק מהמקרים, אם כי לא ברובם, זוהי בעצם בחירה של ההורים".

התגובות 

"אשתי מאוד תמכה ברעיון. הגדולים הגיבו במבט שהוא בין אדישות לחמלה, משהו כמו 'בוא'נה, מי צריך להיות מורה?' הם לא ממש מחזיקים מאנשי ההוראה. מבחינתי זה בסדר. אני לא מצפה מילדים בני 14-15 להתגאות בזה שאבא שלהם או חבר של אמא שלהם הוא מורה. אם זה יגיע, זה אומר שקרה שינוי גדול פה בארץ. החברים והסביבה שואלים בשביל מה אתה צריך את זה, אבל מצד שני כשאתה בא ואומר לאנשים ממקום זקוף 'אני הולך להיות מורה', הם מעריכים את זה. אני חושב באופן כללי שיש נטייה להעריך אנשים שעושים שינוי בחייהם. לדעתי מסתובבים לא מעט אנשים שהיו רוצים לעשות איזשהו שינוי, גם מסיבות אידיאולוגית, אבל חוששים".

"אני מקווה מאוד שמערכת החינוך תהיה מוכנה להכיל מגוון רחב יותר של גישות חינוכיות ולא לשאוף למכנה משותף אחד. נורא קל לבוא בטענות לחינוך הפרטי, אבל במשרד החינוך יש קודם כל בעיה של הגדרות. למשל בית הספר לטבע בת"א, שהוא בית ספר ציבורי, עושה בחינות קבלה והוא סופר אליטיסטי. להגיד שזה בסדר, אבל חינוך דמוקרטי זה לא בסדר, למה בעצם?

"ההגדרות של היום היסטוריות ומלאכותיות. ישנם בתי ספר ממלכתיים ובתי ספר שמוגדרים כ'מוכר שאינו רשמי'. הרי הטענה המרכזית היא שהחינוך הפרטי מגדיל פערים ואני אומר שאם אתה בודק בתוך החינוך הציבורי, ישנם מספיק בתי ספר שמגדילים פערים באותה מידה ואולי אף יותר. אצלנו למשל, אין שום סינון בבית הספר, למעט מקרים שאנחנו מזהים שלבית הספר לא יהיה עבורם מענה וזה בעיקר על רקע רגשי. אנחנו לא עושים סינון אקדמי. אם בית הספר שלנו היה מוכר כחינוך ציבורי, זה אומר שהעירייה צריכה לתת לנו מקום פיזי שיחסוך עלויות מאוד גבוהות של שכר דירה לבית הספר וזה ירד מהתשלומים לשכר הלימוד. אנחנו נמצאים בקטגוריה של ה'מוכר שאינו רשמי', שלא מתוך בחירה שלנו".

אולי זה כי תלמידים לא מחויבים ללמוד את מקצועות הליבה בבית הספר 'קהילה'?

"אנחנו מציעים את כל מקצועות הליבה, אבל נותנים בחירה. היות והילדים לומדים מתוך בחירה, זה אתגר רציני למורים. אם הילדים ישתעממו או אם לא תהיה מורה מספיק טוב, הם לא יהיו שם. בנושא מקצועות הליבה יש צורך בחשיבה מחודשת. מדוע למשל בעולם של היום לימודי מחשבים לא נמצאים במקצועות הליבה?

"קחי לדוגמא את מה שקורה בבחינות. לקראת בחינת מיצ"ב (מבחנים ארציים של משרד החינוך או פנימיים של בית הספר שמטרתם לבדוק הישגים לימודיים במקצועות: מדעים, שפה, מתמטיקה ואנגלית), בחשבון, המורה לימדה את התלמידים רק לבחינה במשך שישה חודשים. זה נקרא ללמוד חשבון? זו שאלה גדולה ואפשר אף להרחיב וללכת עוד צעד אחורנית ולשאול מה אנחנו רוצים מילד שמסיים את מערכת החינוך ואז לחשוב איך משיגים את זה".

תובנות על מערכת החינוך

"אני מכיר את מערכת החינוך הקונבנציונאלית רק דרך הגדולים שלנו (הקטנות לומדות בביה"ס הדמוקרטי) ובאמצעות הסטאז' שלי בהוראה. בסטאז' חוויתי את מערכת החינוך דרך עיניים של מורים צעירים. התרשמתי שהמערכת בעצם לא יודעת איך ומתקשה מאוד לקלוט מורים צעירים. הופתעתי כמה מהר היא זורקת אותם למים ללא מנגנון של תמיכה. ישנה איזושהי תחושה של בדידות אצל המורה הצעיר, לפחות אצל אלו שפגשתי. אני חושב שברוב המקרים למערכת אין זמן ואולי אין גם משאבים לקליטה נכונה. מורה צעיר נאלץ להתמודד עם לא מעט קשיים".

החזון האישי

"לתת ולתרום איפה שצריך ולהגיע גם למקומות החברתיים. אני לא פוסל אפשרות להשפיע בתוך מערכת החינוך. השאיפה שלי היא להיות שייך אליה ולעבוד מתוך מערכת החינוך הציבורית. בהקשר הלימודי אני יכול לתת דוגמא של ילד מבריק בכיתה ב', שלמד חשבון עם ילדים גדולים ממנו וכנגד המגמה, רצה כל הזמן שיעורי בית. השנה, למרות שאני לא מלמד אותו, כשנפגשנו אחרי שלא התראינו בקיץ, הוא ביקש ממני לתת לו שיעורי בית. הסיפור הזה ממחיש בעיני את המטרה - שהילדים ישמרו את יצר הלמידה שלהם חי ותוסס, במקום של התלהבות וסקרנות".