רוצה להעיר את תלמידי ישראל

"אני רוצה לעבוד עם ילדים עם לקויות למידה. זו הרגשת השליחות האמיתית - לא לתת לילדים הללו ליפול בין הכיסאות, כי זה בדרך כלל מה שקורה להם", אומרת בלהט הדס פומרנץ-קרניאל שהייתה עד לא מזמן מנהלת שיווק בחברת הייטק והחליטה לעשות הסבה להוראה. "לכל מורה יש לפחות כמה תלמידים בכיתה עם לקויות למידה והיא חייבת לדעת איך לפתח תכנים משל עצמה ורעיונות על מנת לשתף אותם, כך שגם הם יספגו את מה שהיא מלמדת".

במסגרת סדרת הכתבות על אנשים שהחליטו לעשות שינוי ולהתגייס להוראה, נציג בפניכם הפעם את הדס פומרנץ-קרניאל.

  "אוהבת ילדים. אני לא כל כך רחוקה מהגיל שלהם וזה פשוט תענוג"

עוד מורים בסדרה:

• יוסי אטינגר: רוצה שהילדים יהיו סקרנים.
• רועי אש: שליש משכורת ויותר סיפוק.
• אורי ברזק: הפך מרועה למורה.
• חיים פסנזון: עו"ד שרוצה לתת לתלמידים את מה שהוא לא קיבל.
• עמי דגן : אלוף המשנה שרוצה לחנך את דור העתיד.  
  

מי?

הדס פומרנץ, בת 28, נשואה פלוס ילד בן שנתיים וחצי ("שהוא כמו גדוד של שמונה"). פומרנץ היא בעלת תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ועובדת כחמש שנים בחברה בתחום ההייטק בתפקיד של מנהלת שיווק.

הטריגר

"אמא שלי הייתה מורה בבית ספר יסודי במשך 31 שנים. עד היום היא מאוד אוהבת חינוך ולמרות שהיא בפנסיה, היא מתנדבת בבית הספר בו לימדה. ההדרכה וההוראה ליוו אותי כל חיי. תמיד העברתי שיעורים פרטיים ותמיד עזרתי לאחרים ללמוד. אחי הקטן התלונן כל הזמן על המורות שלו, על החומר שקיבל ועל חוסר העזרה בבית הספר. היה לו מאוד קשה, למרות שהוא בחור מבריק. ככל שעזרתי לו יותר, הבנתי שאני יכולה לעזור לעוד ילדים, שיש בי המון מוטיבציה ורעיונות ושאני יכולה לתרום ולעזור בכיתה ולא רק עם ילד אחד.

"בצבא הייתי מדריכה במוזיאון. הגעתי להייטק בגלל שרציתי לנסות משהו אחר, אבל בסופו של דבר הבנתי שלא צריך יותר להילחם בנטייה הטבעית שלי, שזה בוער בי".

איפה?

הדס התחילה בתחילת שנת הלימודים סטאז' מעשי בתיכון מוסינזון בהוד השרון, כמורה לאנגלית, לאחר שסיימה את החלק העיוני במכללת לוינסקי לחינוך. במסגרת הסטאז', הסטודנטים מגיעים ליום מלא בבית ספר פעמיים בשבוע במשך שנה, צופים בשיעורים, עוזרים למורות ומעבירים שיעורים.

חוויות מהשטח?

"כשאני נכנסת לכיתה, מדהים אותי לראות איך לימוד מזווית קצת אחרת עושה שינוי עצום ביחס של התלמידים. את נכנסת לכיתה של תלמידים רדומים וברגע שאת מיישמת רעיון שקצת סוטה מהדרך האפורה והמשעממת של להעביר חומר או לכתוב על הלוח, יש להם זיק של 'אוי, אולי זה מעניין אותי, אולי כדאי שאקשיב לזה'. אני מאוד אוהבת ילדים ובתיכון אני מאוד מתחברת לראש שלהם. אני לא כל כך רחוקה מהגיל שלהם וזה פשוט תענוג.

"אני מאוד נהנית עכשיו להגיע לבית הספר, לפגוש תלמידים וליישם את כל מה שלמדתי. זה ממש תענוג, למרות שנכנסתי לכיתות לא קלות - כיתות אתג"ר ואומ"ץ (תלמידים שנמצאים בסכנת נשירה מבית הספר). התפקיד שלי הוא לסייע למורה. אני יושבת ליד התלמידים ועוזרת להם באופן פרטני ותוך דגש על יחס אישי. זה מקדם אותם מאוד כאשר הם מקבלים יחס אישי ותמיכה. זה עושה הבדל עצום".

"לא. אני עם הרבה מאוד מוטיבציה".

מה יגרום לך לקום עם שיר בלב כל בוקר?

"אם אדע שהתלמידים שלי מגיעים לשיעור עם שיר בלב. את רואה את זה על הפנים שלהם - אם הם רוצים להיות שם או לא, בעיקר אצל תיכוניסטים. את מיד רואה אם הם משתתפים או כבויים. אני רוצה לראות את ההצלחה שלהם".

כיצד תרצי להשתלב במערכת בהמשך?

"אני רוצה לעבוד עם ילדים עם לקויות למידה. זו הרגשת השליחות האמיתית - לא לתת לילדים עם לקויות למידה ליפול בין הכיסאות, כי זה בדרך כלל מה שקורה להם. גם בבית ספר רגיל יש צוותים שעובדים על תוכניות לימודים ועל פיתוח של מערכי שיעור דרכם ניתן להתמודד עם לקויות הלמידה במסגרת בית הספר. אני חושבת שכל מורה צריכה לעשות את זה, גם אם היא לא חברה בצוות שכזה כי לכל מורה יש לפחות כמה תלמידים עם לקויות והיא חייבת לדעת איך לפתח תכנים משל עצמה ורעיונות על מנת לשתף אותם כך שגם הם יספגו את מה שהיא מלמדת".

"המון דברים. חשוב קודם כל שהשיעורים יהיו יותר דינמיים. יש גם דברים טריוויאליים שלא חושבים עליהם. מדובר בדרך כלל בתלמידים שקשה להם כשהלוח לא מסודר ולכן צריך לכתוב בפורמט קבוע, אחרת הכל מתבלגן וקופץ להם מול העיניים.

"חשוב לבנות מערכי שיעור שאינם מונוטוניים ובכל עשר דקות לשנות פעילות. אם למשל עשר דקות עובדים על תרגיל אחד, להיות מודעת לזמן שעבר ולעבור לפעילות אחרת, כמו למשל להקריא קטע אחר או לשיר. זו דרך אגב גישה שמתאימה לכל הילדים. זמן הריכוז גם של בן אדם רגיל ללא לקות הוא מאוד מצומצם. יש לי המון רצון מרץ ואנרגיה להשקיע בילדים. אצל ילדים עם לקויות, צריך באמת הרבה מרץ, לכן אני רוצה לתעל את ההוראה שלי לכיוון של ליקויי למידה".

ריטלין?

"אני לא בעד ולא נגד. באופן כללי אני בעד פתרונות טבעיים. צריך לנסות הרבה דרכים והרבה פתרונות יצירתיים לפני שמגיעים לריטלין. יכול להיות שזה נכון אבל רק כפיתרון אחרון ולא כברירת מחדל - 'יש לך הפרעת קשב – קח ריטלין'. זה דורש המון מאמץ מכל הסביבה - המורים, ההורים וכל הצוות, אבל זה הכרחי. חבל שילדים במקום לשחק בחוץ יושבים ושמשחקים במחשב במשחקים שמקפיצים להם כל הזמן את העיניים. אין לי מושג למה בדיוק זה קורה, אבל צריך להתמודד עם זה בדרכים מקצועיות. לטפל בזה ולעזור לילדים הללו".

החזון האישי

"אני רוצה לעזור להרבה תלמידים. אני מקווה שאהיה מורה טובה והתלמידים שלי יגידו 'המורה שלי לאנגלית ממש עזרה לי'. אני מאוד רוצה לעשות שינוי בתחום של לקויות הלמידה. אני חושבת שיש שם בעיה מאוד גדולה ואפשר לעשות שינוי אם מוכנים למאמץ ולהשקעה ומצפים להישגים. חשוב לי לשמר את הילדים הללו במסגרת, כי רוב הבעיות שלהם הן בתחום הלימודי. ברגע שניתן להם יחס וכלים להתמודד עם הבעיה שלהם, הם יצליחו להגיע להישגים, הביטחון העצמי שלהם ישתפר וזה בוודאי ישפיע גם על התפקוד החברתי שלהם. כאשר תלמיד נמצא במגמת עליה, זה משפיע על כל תחומי החיים שלו".