"קשה לתאר במילים מה זה לגדול בלי אבא"

ארגון אלמנות ויתומי צה"ל חוגג הבוקר בר ובת מצווה ל-60 יתומי צה"ל וכוחות הביטחון. אלון זוהר , בנו של רס"ן אמיר זוהר ז"ל שנהרג בשנת 2000 מירי צלף בעת התקלות במבואות יריחו, נשא נאום מרגש בשמו ובשם חבריו לנשיא המדינה

אלון זוהר עדכון אחרון: 14.09.09 , 11:55

בשם כל ילדי הבר ובנות מצווה, אני רוצה להודות לך אדוני הנשיא ולכל היקרים הנמצאים כאן המלווים אותנו בכל ימות השנה וביום מיוחד זה. אני אלון זוהר בן 13 היום בדיוק, נולדתי יחד עם אחותי התאומה תמר ולאחי הגדול אסף, ב- 14 בספטמבר 1996 כמתנת השנה החדשה להורי אמיר ואורלי.

כשהייתי בן 4 נהרג אבי אמיר כשפיקד על חייליו כמ"פ פלוגת הנדסה במילואים בהתקלות באזור יריחו. שלושה ימים קודם לכן ליווה אותי אבא לגן כשם שהיה עושה בוקר בוקר. כמה סימלי לחשוב שגן הילדים שלי ממוקם בדיוק כאן מעבר לכביש, מול משכן בית הנשיא, בו אני מספר את סיפורי היום.

אני ואחותי תמר ישבנו על מדרגות הכניסה לגן ולא רצינו לתת לאבא ללכת, אבא היה חייב ללכת, אז תחילת האינתיפדה, שנת 2000 ואבא נקרא למילואים. הגננת שלי מירב חיבקה אותי חזק וניסתה לעזור לי להיפרד מאבא, אולי ידעתי מה צפוי לקרות שלושה ימים אחרי, אך בעצם מה יכול לדעת ולהבין ילד בן 4, הוא בסך הכל רוצה את אבא שלו לידו תמיד.

הכנסת ספר תורה של יתומי צה"ל בכותל. צילום אלה רוזנברג

ישנם הרבה סיפורים על האהבה של אבא אליי, אני חושב שאני זוכר קצת ובנוסף ישנן התמונות, הקלטות והמזכרות ובתוך תוכי אני יודע שבשבילי הוא היה הכי הכי. שלושה ימים אחרי, לפנות בוקר התעוררנו לבוקר אחר, אבא נהרג מירי צלף בהתקלות עם מחבלים ואני נשארתי עם אבא, אך לא חי.

הוא תמיד היה איתי, אומרים שאני מאוד דומה לו, זה טוב כי כך הוא ילך בתוכי תמיד, היום אני בן 13, מבין כבר יותר מבן 4,מבין שלאבד אבא זה משהו שאין לו שום פיצוי בעולם. כשכולם קוראים אבא אני לא זוכר איך ומתי אמרתי אבא, כשאבא של חבר שלי מלווה אותו, אותי אבא לא יכול ללוות, הדודים שלי, סבא וסבתא שלי חברים של אבא, כולם ניסו להשלים, לחבק, לאהוב ולעשות איתי כל מה שאבא עושה עם ילד, זה לא ממש אותו דבר, זה לא כמו שהייתי יכול לעשות, להיות, לחיות עם אבא שלי במיוחד כמו שהיה אבא שלי אמיר בשבילי.

הייתי רוצה להגיד משהו לאבא שלי: אבא זה אלון, גדלתי מאז שנהרגת, אומרים שאני דומה לך מאוד, אני עדין אוהב ספורט, את הכדור ובעיקר כדורסל, כמו שהיית יושב איתנו לראות משחקים ומשחק איתנו, הלוואי והיית יכול לראות אותי משחק בנבחרת באס"א זיו, אני חושב שאני שחקן לא רע.

יש לי המון מה לספר לך אבא, אבל הכי אני רוצה פשוט לרוץ ולחבק אותך ושתרים אותי כמו שהייתי קטן על הכתפיים שלך, אני אוהב אותך אבא, אוהב ואוהב תמיד.

קשה לתאר במילים מה זה לגדול בלי אבא ובמיוחד כשאני יודע שהיה לי אבא כל כך מיוחד שעשה איתי כל כך הרבה דברים ולא יכול יותר לעשות איתי ולהיות איתי. החסר הגדול כל כך מתחדד היום ובתקופה זאת של גיל ההתבגרות וההגעה למצוות.

הכאב הוא עד עולם, איתנו ילך ויעצב את אישיותינו. תודה לכל מי שאיתנו, מי שמגדל ותומך בנו ומנסה לעשות וליצור לנו חיים הכי טובים שאפשר הכי קרובים אולי למה שיכול היה להיות. ותודה לך כבוד הנשיא על שאתה מחבק אותנו אליך,

שנה טובה, אלון.