שִיק בַּשוּק: התחלות נשיות חדשות במחנה יהודה

יום רביעי. זה היה היום. לא משנה מה היו הנסיבות או האירועים, היא מעולם לא ויתרה על יום רביעי. חמושה בשני סלי פלסטיק, היא הסתערה מדי שבוע על שוק התקווה.

המסלול היה קבוע: חיים הקצב, יודה מהדגים, המשופם לירקות והתימני בשביל הירוקים, קרי, פטרוזיליה, פרסה, נענע ושאר עלים ירוקים. העיראקי מהפיתות חתם את הסיבוב. מבט אחד שלה היה מכריע את קשוחי הבסטונרים, והם מצדם לא העיזו להתעסק איתה, או חלילה לדחוף לה סחורה לא טרייה.

זו לא תהיה הגזמה פרועה מדי לקבוע, שאסתר שפיפה הייתה אימת השוק. כמה שהם צעקו והזיעו והיו כאילו קשוחים וגדולים, מול המבט שלה, הם פשוט נאלמו דום.

ביום חמישי, התכולה של שני סלי הפלסטיק הכתומים כבר נהפכה זיכרון הילדות הכי חזק שלי. היסודות שלתוכם נוצקה בגרותי וסביבם נבנתה דעתי. עד היום לא הצלחתי למצוא תחליף או נחמה לקציצות הפרסה שלה, לבואיקוס ולבורקס, לסוטלאץ' ולפיאס, לכבש בתנור או לקישואים המקורמלים והממולאים שלה.

הרומנטיות התרסקה מול הצפיפות והסירחון

אני מניחה שהזיכרונות מאותו "יום שוק" של נונה שלי, ובעיקר מהניחוחות שהיו התוצר הישיר לאותו ריטואל, הם אלו שהריצו אותי ברבות השנים לשוק מחנה יהודה. הייתי סטודנטית ירושלמית, מבושמת במידה נאה של רומנטיות, והתנפלתי על סמטאות "מחנה" בהתלהבות השמורה לבני 25.

יום שישי הוכתר כ"יום שוק", אפילו מצאתי סל פלסטיק זהה (רק בצבע כחול), ובגיבוי ארסנל הזיכרונות יצאתי לדרכי. כעבור שלוש גיחות קצרות המרתי את הניסיון והיוזמה בביקור שבועי במטבח של נונה.

השוק שנתקלתי בו היה צפוף, חם, מסריח ומלוכלך. אפילו הניסיון העלוב שלי להעמיד פני אוהדת בית"ר נתקל בבוז גלוי, וגם העובדה שנונה שלי, אסתר שפיפה, הייתה חברת אצ"ל לא בדיוק עזרה לסטודנטית ירושלמית עם מראה שמאלני כמו שלי. זו הייתה מפלה צורבת, שבעקבותיה הדרתי את רגליי מ"מחנה" למשך שני עשורים תמימים.

את חוויית השווקים שלי, נאלצתי לספק בפריז, מיין, אמסטרדם או ברצלונה. אפילו ל"תקווה" לא העזתי לשוב (אבל זה בגלל כאב הזיכרונות).

כל זה היה נכון עד לתחילת השבוע שחלף. "הנשים כבשו את השוק" בישרה לי חברה, ומיד פירטה כיצד הנשים חילחלו אל תוך המעוז השוביניסטי ביותר במדינה, והצליחו לשנות את דמותו -  ובעיקר את תדמיתו - של המקום המוביל אל בית הנבחרים שלנו.

התדמית השתנתה ללא הכר. שוק מחנה יהודה (צילומים: רוית נאור)

חמושה בהבטחה הפמיניסטית הזו ובסל נצרים (מחומרים ממוחזרים, כיאה לצו השעה) עליתי לבירה, לביקור חוזר במחנה יהודה. מה אני אגיד לכם, לא היה זכר למה שקרה שם לפני שני עשורים.

מחנה שלנו נהפך יעד תיירותי נחשק, מקום צבעוני, סקסי, נעים ומפתיע. האם זה תודות לחדירת הנשים? אני בהחלט רוצה להאמין שכן. יאללה, קחו סלים, יוצאים לעשות שוק לחג.

מהפכן מזרחי

אתם יכולים להתווכח איפה נמצא דוכן הירקות השווה ביותר או באיזו מעדנייה מסתתרים החמוצים הטובים ביותר. רק על דבר אחד אין ויכוח בשוק מחנה יהודה - את המהפיכה התחיל מזרחי.

כן, זה קצת מצחיק שאת המהפיכה הפמיניסטית התחיל בכלל גבר. אלי מזרחי החזיק במשך שנים חנות מקצועית לקונדיטורים באחת הסימטאות המרכזיות בשוק. "הכל לאופה" התחיל להגיש גם קפה, ומהר מאוד מזרחי הבין שהוא צריך לבחור לאן מועדות פניו: לכלים או לתכולה שלהם.

בבחירה עזרה לו בתו מורן, קונדיטורית, בוגרת הקורדון בלו. לפני ארבע שנים נפלה ההחלטה, הכלים סולקו מן המקום ומזרחי נהפך בית הקפה המעוצב הראשון בשוק. ועל זה נאמר: איך לא חשבו על זה קודם? מה יותר נכון מאשר עצירת מנוחה (כולל שירותים נקיים ומעוצבים) עם קפה משובח, מאפים מדהימים ואולי ארוחת בוקר טובה?

את המהפיכה הנשית התחיל בכלל גבר. קפה מזרחי 

כיום שתי בנותיו של המהפכן מזרחי מנהלות את המקום שנהפך מוסד ביד רמה, ואילו הוא מצהיר שהוא בסך הכל שוליה שלהן. "מהרגע שההחלטה התקבלה, נתתי לבנות את המקום ברצון", מודה מזרחי. "הן בחרו את המעצב והצבעים, הן קבעו והן עושות הכל. אין ספק שאחת המהפיכות הכי גדולות בשוק מחנה יהודה בשנים האחרונות זה הכניסה של הנשים לשוק".

לא חששת להכניס את הבנות שלך למעוז גברי כל כך?

מזרחי: "היה חשש מסוים בהתחלה, אבל זה עבד כמו קטליזטור. כל כניסה של נשים משכה עוד נשים. אחרי הבנות שלי הגיעו גם הבוטיקים, ועכשיו קל יותר לנשים להתנהל בתוך השוק. זה השפיע על כלל הסוחרים. היום כולם משקיעים יותר בעיצוב, מעודנים יותר וההשפעה היא רק לטובה. בעבר 'מחנה' אולי היה מעוז של בית"ר וליכוד, כיום זה ממש לא כך! ניר ברקת חייב את הבחירה שלו לראשות העיר לשוק מחנה יהודה".

כיום, יערה מנהלת את המקום, מורן אחראית על המטבח, ולגבי ההצלחה של השתיים יש הסכמה מבסטה לבסטה.

• מזרחי, סמטת השזיף 12, טלפון: 02-6242105
  

גלידת גורמה

כשאורית ורדי חיפשה בית חדש בעבור גלידת הגורמה שהיא מייצרת, היה לה ברור ששוק מחנה יהודה הוא היעד הבא. זה כמעט הזוי, ואולם מצד שני זה כל כך נכון (וטעים), שלרגע אחד נדמה שגלידת הל וזעפרן וסורבה אשכוליות אדומות שכנו מאז ומעולם לצד החצילים והפלפלים.

כי אם באים לעשות שוק, אז למה לא ליהנות מאיזה לק משובח על הדרך ולחזור הביתה עם קילו של סורבטים, שבקלות היו גורמים לגלידריות ממרכז הארץ להחוויר? לירושלמים לא היה צורך לערוך היכרות עם מוסלין, שכן הגלידרייה הזו נפתחה כבר לפני שש שנים בלב שכונת הקטמונים.

אורית, אשת היי-טק שפוטרה בהריון, החליטה שדי לה לעבוד בשביל אחרים, שנמאס לה שמתגמלים אותה רק בטפיחות כתף, ואחרי כמה קורסים ב"ל'נוטרה" בצרפת היא שבה לביתה בקטמונים, והחלה לייצר גלידת גורמה. למרות שבשכונה התלהבו מאוד מהגלידרייה שצצה להם ברחוב, אורית חיפשה מקום מרכזי יותר. הבחירה בשוק הייתה צעד מתבקש.

אם באים לעשות שוק, אז למה לא ליהנות מאיזה לק משובח על הדרך?

"הבסטונרים מגיעים כל יום לאכול גלידה, ואנחנו כבר יודעות איזה טעם כל אחד אוהב", מסבירה אורית. "חוץ מלקוחות שקונים כדור לדרך, יש הרבה דתיים, שמבחר טעמי הסורבה של מוסלין פתר בעבורם את בעיית הקינוח בסעודת ליל שבת".

10 טעמים חלביים, 10 סורבטים ועוד 10 שמסתתרים במקרר הפנימי - כי אין מקום בחלון התצוגה. ממסלה זעפרן, אשכוליות ובזיליקום, אבטיח, קסיס ורימונים ועד לדבש וקינמון - במיוחד לראש השנה. 10 שקלים לכדור (למה בתל אביב זה כמעט כפול?) ו-69 שקל לקילו של עונג מושלם.

• מוסלין, סמטת האגוז 17 (בין דוכן הירקות לדוכן העוגיות), טלפון: 02-5003601
  

כל שמלה אירופה

לימור טוב ורחל שמול החליטו שמה שטוב לשווקי אירופה יעבוד גם במחנה. לפני 4 שנים הן פתחו את הבוטיק המעוצב שלהן בלבו של השוק, והתגובות המופתעות לא איחרו להגיע.

"חיפשנו מקום מרכזי ומיוחד, והבנו שבכל מקום יש בוטיקים - ממרכז העיר עד למרכז המושבה הגרמנית - והחלטנו להמר על מקוריות, ולהשקיע במקום מעוצב בלב השוק", הן מסבירות.

התוצאה: רצפת בטון מוחלק, חלל מעוצב ומוקפד ופריטי אופנה שנשלפו מרחוב אירופי מסוגנן. בגדים, תכשיטים, נעליים - הכל בעיצוב שחור אפור, כמו גווני החנות.

הכל בעיצוב שחור אפור, כמו גווני החנות. האגוז 30

"נהפכנו מלכות השוק", הן מודות בחיוך מלא בסיפוק. "קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, אוהבים אותנו, מפרגנים לנו ולא מעט מהבסטונרים התחילו לקנות לנשים שלהם מתנות אצלנו. כולם מכירים את כולם, וכל אחד בשוק מכיר את הבוטיק של הבנות".

בין דוכן התבלינים לדוכן העוגיות יש חלון ראווה אחד, שבקלות היה משתלב בשינקין או בצפון דיזנגוף בתל אביב. חוץ אולי ממוכר העמבה שמדי יום שישי יושב על הרצפה בכניסה לבוטיק ומוכר עשבי תיבול. "הוא היה כאן לפנינו, ואין לנו שום כוונה להפריע לו, גם אם הוא חוסם את החלון של הבוטיק שלנו", מודיעות הבנות. "אנחנו חיות בשלום עם כולם כאן, ומתות על המקום".

• סימטת אגוז 30, טלפון: 02-6232467
  

ברוך שעשני אשה

בכניסה ל"בורדו" תלויה חולצה שעליה כתוב באותיות קידוש מוזהבות "ברוך שעשני אשה". החולצה, כמו גם הסינר הגדול, תלויים אל מול דוכן הדגים הסמוך. לאפרת בן ארזה, השילוב של בוטיק מעוצב ומתוחכם לידו של דוכן דגים שוקק קונים נראה כדבר הטבעי ביותר.

עובדה. לפני 3 שנים היא העבירה את הבוטיק שלה מקטמון הישר ללבו של שוק מחנה יהודה.

"ציננו בעבורי את האמבטיה, וזו לא הייתה בעיה - כי המקום כבר היה מאוד טרנדי", היא מודה, ומעניקה את זכות הראשונים למזרחי ובנותיו.

שילוב לא מופרך - הכניסה לבוטיק בשכנות לדוכן הדגים

הבוטיק הקטן מציע ליין של עיצובים מקוריים של ארזה ומעצבות אחרות, ושלל חולצות טריקו עם הדפסים של כתובות ביידיש מ"די בעסטע סחוירה" ועד ל"בלעבוסטע", שנהפך להיט ונמכר גם כסלי בד, המיועדים לקלסרים של סטודנטים. חולצות טריקו לגברים נושאות את הכתובות "גבר גבר" או "תותח", כשמתחת לכותרת מופיע הפירוש המילוני. מקורי, משעשע והטריקו באיכות שלא תבייש את נותן המתנה.

29 שקל לתיק בד, 75 שקל לסינר שפים גדול ו-99 שקל לטריקו.

• בורדו, סימטת התות 6, טלפון: 02-6223737
  

והרי החדשות

החדשות ביותר בנוף המקומי של מחנה הן הבנות מקואופרטיב הקרמיקה. 11 נשים, כולן אמניות היוצרות בקרמיקה, שנמאס להן שגברים חותכים קופון על הכד שלהן. אז הן התאגדו, פתחו יחד חנות ועושות משמרות בבסטה שלהן. בלי מתווכים ובלי טובות של אף חנות.

מתברר כי השילוב של בסטונרים קשוחים עם אמניות מיוסרות מניב גם הוא שת"פ מפתיע. כבר חודשיים שהחנות שלהן פתוחה, בתחילת השוק, והן כבר לא פעם מצאו את עצמן "שמות עין" על דוכן הירקות ממול או מבקשות מחיים הירקן שישגיח על החנות שלהן לכמה דקות של סידורים.

בלי מתווכים ובלי טובות של אף חנות. 11 האמניות התאגדו בלב השוק

"תמיד חלמתי על בסטה בשוק", מודה מגדלנה חפץ, האמנית במשמרת. "כשפתחנו את החנות הרגשנו שאנחנו חודרות למעוז גברי, אבל הם עשו לנו המון כבוד. חיים הירקן הביא פרחים וגם עוזיאל ממול וכל הבסטונרים נכנסו והביעו בפנינו הרבה הערכה. כולם עוזרים לכולם כאן בגובה העיניים וזו ההצלחה האמיתית, והכייף הכי גדול של המקום".

• פרי האדמה, סמטת האגוז 6, טלפון: 02-6249575
  

תשבו תאכלו

ועם כל השפע שיש במחנה, יש סיכוי לא רע שהתיאבון ייפתח לכם כבר בסוף הסמטה השנייה. אז נכון שתמיד ניתן למצוא מזור באיזו פיתה חמה, אבל אפשר לכוון את מסע הקניות, כך שיסתיים במסעדה טובה.

לא טוב להגיע לסירים על בטן ריקה, אמרה נונה, וכנראה ידעה על מה היא סחה. טופולינה, טרטוריה אוטנטית, שבקלות יכלה להשתלב בסמטאות נאפולי או פירנצה, נפתחה לפני שנתיים.

אחרי 9 שנים בהיי-טק וטיול זוגי באיטליה שבה יונה לבירה חמושה בהחלטה נחושה: היא פותחת מסעדה משפחתית קטנה בלב השוק, שתגיש אוכל טרי לפי ההיצע היומי בדוכנים הסמוכים.

לבסטונרים השכנים הייתה דעה מוצקה לגבי הצעד הנועז שלה: "אין לך סיכוי, כפרה. את יודעת כמה פיצריות נסגרו כאן לפנייך?"

אבל יונה התעקשה. התפריט אכן משתנה יום-יום בהתאם למה שיש בדוכן השכן, וכולם שמחים עם המקרוני שיובא מנאפולי. כיום הספקים של חומרי הגלם הם הלקוחות הכי נאמנים של המקום. לדברי יונה, רוך ואינטואיציה נשית הם שעשו את ההבדל, ועזרו לה להשתלב בצורה כל כך חלקה במעוז כה גברי ומחוספס כמו מחנה.

• טופולינו - בית אוכל איטלקי, רחוב אגריפס 62, טלפון: 02-6223466
  

השכנים נאים בעיניי

מי שמעדיף ניחוח הודי נטול פוזה ימצא תשובה באצ'קדנה, מסעדה הודית צמחונית.

שלושה שולחנות קטנטנים, מעט קישוטים הודים וסירים גדולים עמוסים ניחוחות המזרח. גם להבה הרמן, בעלת המקום והשפית, טוענת שמבחינתה מדובר בבחירה טבעית, הכי קרוב לסחורה הטרייה ביותר. והשכנים? הם כמובן נאים בעיניה. מאוד.

• אצ'קדנה, רחוב האשכול 4, טלפון: 050-2247070