גם אני צריכה "ספייס", רוצה זמן לעצמי
גם אני, בתור בחורה חמה ואוהבת שמחפשת לאהוב ולתת עד אין קץ, רוצה להתגלגל לצד שלי אחרי סקס ולישון בלי שמישהו יכרוך את גופו סביבי. גם אני רוצה להיות קצת לבד, לצאת עם חברות ולחיות חיים משלי במקביל לאהבה הגדולה
בישראל המודרנית, זאת שבה כולם מחפשים אהבה אבל בעיקר רוצים שמישהו יאהב אותם, איך שהם, עם הפגמים, משום מה כל נושא ה"ספייס", המרחב, הוא נחלתו של הגבר. תמיד הוא זה שצריך ספייס, הוא זה שמפחד ממחויבות, מחנק וממערכת יחסים אינטנסיבית מדי.
בנות כבר מתחילות עם בנים, מגיעות לדייט ברכב שלהן מבלי שהאביר אוסף איתן על סוס לבן, אלוהים ישמור, חלקנו אפילו מתעקשות לשלם על הדייט, וגם בסקס קנינו לעצמנו מניות לא מעטות. אנחנו יוצאות בריש גלי מעל גלי האתר ו/או העיתון /או שיחת בנות בהצהרה שגם לנו יש צרכים, אנחנו אוהבות סקס וצריכות סקס
ומוכנות גם לעשות אותו עם בני זוג מזדמנים אם אין ברירה וליהנות. אז למה רק הספייס הזה נשאר תחום טהור של הגברים?
אז תרשו לי לומר בתור רווקה כבר המון שנים, ובתור חברה של כמה וכמה רווקות: נכון, אולי אנחנו "לחוצות" חתונה והשעון הביולוגי שלנו מתקתק, אבל גם אנחנו צריכות ספייס, גם לנו יש חיים. עם כל הציפייה והרצון, בנינו לנו חיים מלאים עם תוכן, קריירה, לימודים, חוגים ומה לא. גם אנחנו מבינות שזה לא נוח לישון מכורבלים, גם לנו זה מציק שגונבים לנו את השמיכה. אני, למשל, בכל פעם שיש לי בן זוג, מכניסה שמיכה נוספת למיטה הזוגית.
גם אני, בתור בחורה חמה ואוהבת שמחפשת לאהוב ולתת עד אין קץ, רוצה להתגלגל לצד שלי אחרי סקס משובח (בתקווה) ולישון בלי שמישהו יכרוך את גופו סביבי. גם אני רוצה להיות קצת לבד, לצאת עם חברות ולחיות חיים משלי במקביל לאהבה הגדולה שפורחת ותפרח לי בחיי.
לא ברור איך קרה שאנחנו הבנות הפכנו ל"לחוצות מהגיהנום", בעוד הבנים "צריכים את הספייס" וצריך להסתובב סביבם כאילו שאת מהלכת על חבל דק המורכב מביצים.
אם ענית לו בכל שיחה שהתקשר, משהו לא תקין. אולי אין לך חיים? אולי את משועממת וישבת ליד הטלפון בציפייה שיחייג? חלילה שאת בן אדם עם כבוד לסביבה שלך, לאנשים בה ולזמן שלהם. הרי אם חברה תתקשר לא נחשוב פעמיים אם לענות לה, אלא אם כן אנחנו עסוקות מאוד או רוצות עכשיו שקט, אבל ברור שמיד נחזור אליה. וכן, יש לנו צורך בשקט משלנו, אנחנו עובדות, מפתחות קריירה, מבלות. לכן גם אני וגם חברותיי הרווקות צריכות הרבה זמן לבד, זקוקות לשקט שלנו, גרות לבד ובהחלט יודעות להעריך ערב שקט בדירתנו הנעימה מבלי שהטלפון יצלצל ומבלי פעילות כלשהי למוח או לגוף.
חלקנו אפילו מתעקשות לשלם על הדייט
עוד מבט:
לא 'דרינק תמורת מין'. שלמי על עצמך בדייט!
שרית פרקול
מין הוא משהו ששני הצדדים צריכים ורוצים, ששני הצדדים נהנים ממנו. או כך לפחות זה אמור להיות. אני רוצה לחשוב שעברנו לפני דור או שניים את המושג "נותנת", ושמזמן ברור שגם נשים "לוקחות", או משתתפות במין באופן פעיל.
למה כל המאמרים והספרים מלמדים אותנו איך להיות ביצ'יות לא זמינות ועסוקות לכאורה? הרי אנחנו עסוקות באמת, ומעצם היותך רווקה כמובן שגם מצפים ממך יותר להשקיע ולהיות פיזית בעבודה, לימודים, חוגים. הרי באותה נשימה מלמדים אותנו למלא את חיינו בפעילויות אין ספור, להיות עסוקות עסוקות עסוקות, לא לחשוב רק על הרצון לאהבה
לא שמעתי ולא קראתי בשום מקום עצה לגבר בסגנון - תישאר עסוק, מלא לך את הזמן הפנוי כדי שלא תחשוב כל הזמן על אהבה.
וכל זה למה? כי בתפישתנו ההיסטורית, הגבר עסוק, הוא עושה קריירה, הוא עובד, אין לו זמן פנוי, הוא צריך שקט וזמן לבד, ולכן כל סיפור מערכת היחסים מאיים על קיומו בעולם עד להכחדתו....
סליחה, להזכירכם, גם אנחנו, כרווקות שאין לנו ילדים, עובדות המון שעות, וגם מאיתנו מצפים להישאר שעות על גבי שעות. כשהאימהות עוזבות את המשרד בשעה שלוש, אף אחד לא שואל אותן לאן מוּעדות פניהן. אבל כשאני קמה ללכת בשעה זו, מרימים גבה - לאן? מי מחכה לך בדיוק?
וכך יוצא שאנחנו מאוזנים, בעצם. אז גברים יקרים, חרדתיים וקנאי-זמן שלי, אל תפחדו יותר מאיתנו. גם אנחנו רוצות זמן לעצמנו, רוצות שקט ורוצות להתגלגל לצד שלנו במיטה ולישון טוב בלילה, בלי הפרעות ומישהו שנושף בעורפנו. גם אנחנו התרגלנו לישון באלכסון.
ולפני שאסיים אגלה עוד סוד גדול- החלום הכי רטוב של חברותיי הנשואות פלוס: יום לעצמן, רק לעצמן, עם מקלחת ארוכה ומיטה נעימה וריקה מגבר נוחר, שיוכלו לישון בה באלכסון.
אז אני לא יודעת מי אחראי להמצאת המיתוס, אבל תפסיקו להאמין לו, ויפה שעה אחת קודם, כי ככה האהבה פחות מפחידה וחונקת.
לפנייה לכתב/ת 
גם לנו זה מציק שגונבים לנו את השמיכה
צילום: index open
מומלצים
