מנת השף
וויל שף, סולנה של להקת "אוקרביל ריבר", מזג אנרגיה, כריזמה ורגש אל הופעתה של הלהקה בתל אביב. הקהל, מצדו, היה סקרן לטעום את השירים הלא מוכרים וזה השתלם לו מאוד
לבוש חליפת ערב מסוגננת, כזו שלא הותאמה ממש לשלהי קיץ ישראלי לוהט, שף התגלה כחיית במה כריזמטית ונוטפת אינטלקט. זה ניכר כבר ב-"A Hand To Take Hold Of The Scene", קטע הפתיחה של ההופעה, שנקטע באיבו כתוצאה מ"עודף קפה טורקי", לדברי הסולן המשועשע. אבל המעידה החיננית בפתיחה לא העידה דבר על המשך הערב, שנע בין רגעי האזנה אינטימיים לתחושת התעלות עם משמע צלילים מוכרים.
וויל שף. כפיל שון לנון מסוגנן (צילומים: דודו אזולאי)
אתמול בלילה, אוקרביל ריבר סיפקו לא מעט כאלה: "John Allyn Smith Sails" העלה ניחוחות נוסטלגיים מרגשים, שהשתלבו בטבעיות עם The Latest Toughs"", בו הפליא שף הפליא להישמע כדיוויד בואי הצעיר. גם "Sloop John Bee" העממי (שגם זכה לביצוע של הביץ' בויז) הוא קריצת מחווה לעבר, משוכתבת כמכתב התאבדות רווי הומור שחור במיוחד. ולמרות ההגדרה העצמית שלהם ב-"Lost Coastlines" כ"להקה ברמה בינונית" השישיה מאוסטין הרימה אנרגיות מחשמלות באוויר, משל הייתה להקת ענק בסיבוב אצטדיונים מתוקשר.
הלהקה. לא רואה בישראל נקודה אחרונה בסיבוב
במהלך הערב היו רגעים לא מעטים בהם היה נראה ששף הזיע בכמויות בניסיון לרצות את הקהל שמולו, רק כדי להיתקל בתגובה מטושטשת, שנעה בין נימוס לבין ניסיון אמיתי להאזין לשירים. אבל במה שהיה נראה כחוסר היכרות אמיתי של הקהל עם החומר, ניתן לאתר גם אופטימיות גדולה. דווקא בשל העובדה כי "אוקרביל ריבר" אינם שם אדיר בתעשייה, נראה היה כי אחוז גדול מהנוכחים הגיע להופעה במטרה לרחרח, להכיר ולטעום.
עודף קפה טורקי?
זה לא היה הדיסוננס היחיד אתמול: חדות הטקסטים הקשים של שף מול מתיקות המלודיות הדהימה בקיצוניותה. גם החזות החיצונית של שף, כפיל שון לנון מסוגנן, לא הכינה אותנו לכמות האנרגיות והרגש שהוא משפריץ לכל פינה. בואם של שירי הלהקה המוכרים יותר, "Our Life Is Not A Movie Or Maybe" ו-"Westfall", הפכו את הערב למיקס של תחכום לירי ואנרגיה רגשנית ומתפרצת. ברגעי השיא של ההופעה, שף אפילו ביקש ללמד את הקהל (הגם כך משולהב) את אומנות מחיאת הכפיים ההמנונית.
חדות הטקסטים מול מתיקות המלודיות
ניתן לראות בהופעה הזו כניצחון של האינדי, ההוכחה שיש כאן סצנה אלטרנטיבית בועטת ורעבה מתמיד, שיודעת להעניק הרבה אהבה חזרה לשוליים האיכותיים, שלשם שינוי, לא רואים בישראל נקודת מוצא אחרונה בסיבוב. וכשוויל שף, ברגע של קירבה, הצהיר בקול רם: "אני חושב שממש התאהבנו בעיר הזו הלילה! תודה!", היה קשה לחשוד בו בחנפנות מעושה.
קריצת מחווה אל העבר
אוקרביל ריבר, מודל 2009 היא להקה בשיאה. הביקורות בעולם משבחות, ונראה שההייפ סביב ההרכב גורם גם למי שפחות בקיא ברזי הלהקה המיוחדת הזו לקנות כרטיס, גם אם על סמך סקרנות גרידא. על פי הדינמיקה המעניינת ששררה בין ההרכב הטקסני לקהל הישראלי אתמול, אפשר בהחלט לומר שחלקו הגדול הגיע כדי להעמיק, להכיר ולתת צ'אנס. ואלוהים, כמה שזה השתלם לו.
עוד כתבות מוזיקה (2000 - 2009) מחכות לכם בזמן ynet
